פסק-דין בתיק א 214715/04

1.         התובעים הם יורשיו של המנוח מחמוד כדר מסארווה ז"ל, שנפטר בשנת 1991 ( להלן: "המנוח"). הנתבעת היא חברה בבעלות מוחמד עאסי מסארווה ( להלן: "מוחמד"), אחיו של המנוח ודודם של התובעים.

2.         לתובעים, למוחמד, ולאח נוסף, אחמד מסארווה ( להלן: "אחמד") זכויות משותפות בקרקע, הידועה כחלקה 1 בגוש 12132, עליה נבנו שלושה מבנים בכפר קרע. לכל אחד מהאחים שליש מזכויות הבעלות בקרקע. בקשר לזכויות אלה ניטשת מזה שנים מחלוקת קשה בין הצדדים. ואלה המבנים:

(א)        מבנה תעשייתי ישן, שהוקם בשנת 1981, בשטח של 900 מ"ר ( להלן: "המבנה הישן"), על ידי המנוח ואחיו מוחמד, הבעלים של הנתבעת.

(ב)        אגף חדש במבנה הישן, בשטח של כ- 1,000 מ"ר, שהוקם בשנת 1992 ( להלן: האגף הנוסף") על ידי מוחמד. 

(ג)         מבנה תעשייתי חדש שנבנה בשנת 2001 ושטחו 1996 מ"ר ( להלן: "המבנה החדש"), על ידי האח השלישי, אחמד.

3.         התובעים טוענים כי על פי הסכם שיתוף ביחס למבנה הישן, בין המנוח, אחמד ומוחמד, המנוח ומוחמד לבדם זכאים כל אחד למחצית מהכנסות ההשכרה של המבנה הישן והאגף הנוסף. הם מסתמכים על פסק דינה של כב' השופטת אלמגור בת.א. 54188/96 שקבעה כי הם, בתור יורשיו של המנוח, זכאים למחצית מדמי השכירות בגין המבנה הישן והאגף הנוסף. השמאי המומחה דנוס, שמונה על ידי כב' השופטת אלמגור, קבע כי השכר הראוי בגין המבנה הישן והאגף הנוסף הוא 17,270 ש"ח לחודש. כב' השופטת אלמגור קבעה כי התובעים זכאית למחצית מסכום זה, בגין התקופה שמחודש אוגוסט 1992 ועד יום הגשת התביעה, 18.7.1996. עוד קבעה כב' השופטת אלמגור, כי האח השלישי, אחמד, ויתר על זכותו לשכר ראוי בגין המבנה הישן והאגף הנוסף, כנגד קבלת תשלום, ועל כן התובעים זכאים למחצית השכר הראוי ולא רק לשליש.

4.         לדברי התובעים, ביום 26.12.2001 הודיעה להם הנתבעת על פינוי המבנה הישן, אך בפועל פינתה אך ורק את מחציתו (הכוונה היא שהאגף הנוסף לא פונה), ואין היא משלמת להם דמי שכירות בגין שימוש זה. השימוש באגף הנוסף מונע מהתובעים שימוש במבנה הישן ועל כן הם זכאים לדמי שכירות בגין המבנה כולו, החל מיום 1.1.2002 וכלה ביום הגשת התביעה, 19.11.2002.

5.         התובעים טוענים כי הנתבעת גרמה נזקים כבדים למבנה הישן. המומחה צבי רון שמונה על ידי בית המשפט, העריך את עלות התיקון בסכום של 64,000 ש"ח, לא כולל מע"מ.

6.         התובעים טוענים כי הנתבעת משתמשת במבנה החדש. לטענתם, הם זכאים למחצית מדמי השכירות הראויים בגין המבנה החדש, שכן לאח השלישי, אחמד, אין כל זכויות במבנה החדש הואיל והוא מיצה את זכויות הבניה שלו בחלקה על ידי בניית 5 קוטג'ים. בכתב התביעה הם ביקשו מחצית מדמי השכירות הראויים בסך השווה ל- 6,000 דולר, כפי שהעריך המומחה מטעם בית המשפט, המהנדס צבי רון, אך בסיכומיהם הם מודים כי זכאותם הינה לשליש בלבד מדמי השכר הראוי, כפי חלקם היחסי בקרקע.

7.         סיכומו של דבר, התובעים טוענים כי הם זכאים לתשלומים מאת הנתבעת, כמפורט להלן:

(א)        דמי שכירות בגין 11 חודשי שימוש במבנה הישן ובאגף הנוסף (מינואר 2002 ועד נובמבר 2002), בו זכאים התובעים למחצית מדמי השכירות הכוללים העומדים על סך השווה ל- 4,646 דולר לחודש, קרי, לסך חודשי השווה ל- 2,323 דולר. החוב הכולל הינו 112,431 ש"ח. סכום דמי השכירות נקבע על ידי כב' השופטת אלמגור על פי חוות דעתו של השמאי דנוס, במסגרת תביעה קודמת שנוהלה בין הצדדים.

(ב)        פיצוי בגין נזקים שגרמה הנתבעת למבנה הישן, בסכום כולל של 64,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק, ובסך הכל, סך של 74,800 ש"ח. סכום זה הוערך על ידי המומחה מטעם בית המשפט, המהנדס צבי רון.

(ג)         דמי שכירות ראויים בגין 11 חודשי שימוש במבנה החדש  (מינואר 2002 ועד נובמבר 2002), בו זכאים התובעים לשליש מהשכר הראוי הכולל העומד על סך השווה ל- 6,000 דולר לחודש, קרי, לסך חודשי השווה ל- 2,000 דולר, ובסך הכל 96,800 ש"ח. סכום זה הוערך על ידי המומחה מטעם בית המשפט, המהנדס צבי רון.

8.         הנתבעת טוענת להגנתה את הטענות הבאות:

(א)        הנתבעת אינה עושה שימוש במבנה הישן, אלא העבירה את פעילותה לכפר ברטעה בשטחי הרשות הפלסטינאית. על כן אין היא חייבת בשכר ראוי בגינו.

(ב)        הנתבעת אינה עושה שימוש במבנה החדש. המבנה החדש הוקם על ידי האח השלישי, אחמד. התובעים לא השתתפו בעלות הקמתו של המבנה החדש (עובדה זו כשלעצמה אינה שנוייה במחלוקת- ראה הודאתו של התובע 3 בע' 10 לפרוטוקול), ועל כן אין הם זכאים ליהנות מפרותיו.

(ג)         התובעים מיצו את זכויותיהם במגרש המשותף בכך שהם מחזיקים בבנין הישן וכן בבית מגורים ולכן אינם זכאים לשכר ראוי כלשהו במבנה החדש.

(ד)        מוחמד, מנהל הנתבעת, מחזיק באופן אישי באגף הנוסף, ומספק שירותים לנתבעת, אך הנתבעת אינה משלמת לו דמי שכירות.

9.         הנתבעת הגישה תביעה שכנגד בגין כספים שהשקיעה בשיפוץ המבנה הישן. בתצהירו, צימצם מוחמד את התביעה להחזר הוצאות בגין עבודות עפר וזיפות שבוצעו שם. דא עקא, הנתבעת לא שילמה את אגרת התביעה שכנגד, למרות ארכה שניתנה לה בישיבת ההוכחות, ולכן התביעה שכנגד נדחית. למעלה מהצורך נציין כי הנתבעת גם לא הוכיחה בשלב הראיות את העלות שנגרמה לה בגין עבודות העפר והזיפות, ועל כן, ממילא דין התביעה שכנגד היה להידחות גם לגופו של ענין.