פסק-דין בתיק א 21428/03

1.       התובעת היא חברה הרשומה בישראל, אשר שמה הקודם, פנחס עציוני בע"מ, מעיד על בעליה, פנחס עציוני, אשר בשנת 1998 הוכרז כפושט רגל לאחר שבשנת 1997 נכנסה התובעת להליכי פירוק. בין התובעת ובין הנתבעת, שהיא חברה שעיסוקה בייצור מוצרי בשר ומוצרי טבע, נתקיימו יחסי מסחר במשך שנים רבות, מאז שנת 1981 ועד שנת 1997. כאמור באותה שנה התמוטטו עסקיה של התובעת וחברות נוספות, שהיו בשליטת פנחס עציוני, ואשר גם הן עשו עסקים עם הנתבעת.

לטענת התובעת ביום 1.7.94, נחתם בינה, בין הנתבעת ובין חברה נוספת בשם Golds Natural & Fine Foods (להלן: " גולדס") הסכם הפצה של מוצרי הנתבעת (להלן: " ההסכם"). על פי ההסכם העניקה הנתבעת לתובעת זכויות הפצה בלעדיות של מוצרי הנתבעת באזור ניו - יורק בארה"ב. בכתב התביעה טענה התובעת כי ביום 28.8.97 מימשה הנתבעת שלוש ערבויות בנקאיות, שהיו בידיה וניתנו לה ע"י התובעת, וזאת בגין חובות, שלטענת הנתבעת חבה לה התובעת, ולא נפרעו. לטענת התובעת בעת מימוש הערבויות היו התובעת וגולדס חייבות לנתבעת סכום של 56,305 ש"ח בלבד ולמרות זאת בגין 3 הערבויות הבנקאיות, שמומשו ע"י הנתבעת, שולם לנתבעת ע"י הבנק סך של 532,400 ש"ח. לפיכך, תבעה התובעת את הנתבעת לתשלום ההפרש שבין סכום הערבויות, ששולם לנתבעת, לבין סך החוב של גולדס והתובעת. סכום ההפרש הוא סכום של 471,505 ש"ח כערכם במועד המימוש.

2.       הנתבעת טענה בכתב ההגנה, כי התובעת ו/או התאגידים שבשליטתה ו/או שהיו קשורים אליה ואשר היו כולם בשליטת פנחס עציוני, קרסו, תוך שהם מותירים חובות לנושים שונים בסך של כ - 50 מליון ש"ח. הנתבעת טענה, כי בנוסף למכירה לתובעת ולגולדס, היא מכרה מוצרי מזון גם לחברה אחרת, שהיתה שייכת לפנחס עציוני, חברה בשם נ.ח.מ. שיווק ומסחר בע"מ (להלן: "נחם"). הנתבעת טענה, כי הערבויות שקיבלה מהתובעת אמורות היו להבטיח גם סכומים, שיגיעו לנתבעת מכל גוף אחר, שבשליטת עציוני. לטענת הנתבעת, הערבויות ניתנו להבטחת התחייבויות כל הפעילות העסקית שניהלו, פנחס עציוני ואשתו, יטי עציוני, עם הנתבעת. הנתבעת מסתמכת על מסמך שהופנה אליה ובו נאמר כדלקמן:

"הנני נותן בזאת הסכמתי לכך, שהבטחונות שמסרתי ו/או שאמסור לכם, ישמשו כבטחונות לכל פעילות עסקית שאני מנהל ו/או אנהל עמכם. ביטחונות אלה, ישארו בתוקפם ללא תלות במסגרת המשפטית, שבאמצעותה אנהל את הפעילות האמורה. מבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל, ישמשו הביטחונות הנ"ל כביטחונות עבור החברות הבאות:

פנחס עציוני בע"מ, ח.פ. 51-093113-2 ;

נ.ח.מ. שיווק ומסחר בע"מ ח.פ. 51-087865-5 ;

Golds Natural & Fine Foods .

ולראיה באנו על החתום:

יצחק עציוני ויטי עציוני".

(להלן: " כתב הביטחונות").

הנתבעת טענה, כי החוב של נחם והתובעת לנתבעת ביום 31.7.97 הסתכם בסך של 480,949 ש"ח ובנוסף חוב גולדס עמד על סך של 16,014$. מכאן, טוענת הנתבעת, כי מימשה את הערבויות הבנקאיות לכיסוי חלק מחובותיה של קבוצת החברות עציוני. עוד טענה הנתבעת, כי דין התביעה להדחות מחמת מעשה בי דין ומחמת שיהוי בהעדר תום לב.

אומר מיד כי טענת מעשה בי דין אין לה בסיס כיוון שלא נוהל דיון לגופו של עניין.

3.       טענתה של התובעת בתגובה לכתב ההתחייבות היא, כי הערבויות הבנקאיות נמסרו אך ורק בהקשר לפעילות התובעת בחו"ל עם גולדס ולא בהקשר לפעילותה בארץ.  עוד מפנה התובעת לכך, כי על פי  סעיף 6.4 להסכם נקבע כי התובעת ו/או גולדס יפקיד במעמד חתימה ההסכם ערבות בנקאית מינימאלית בגובה של 200,000 ש"ח צמודה למדד המחירים לצרכן להבטחת התשלומים עבור משלוחים שישלחו לתובעת ו/או לגולדס. עוד צוין באותו סעיף כי היקף המשלוחים יהיה מכוסה תמיד ע"י ערבות בנקאית. דהיינו לטענתה, הנתבעת היתה רשאית להשתמש בכספי הערבויות הבנקאיות, שנמסרו לה ע"י התובעת כדי לפרוע חובות של התובעת וגולדס ולא כדי לפרוע חוב שחבה לנתבעת חברת נחם. פנחס עציוני בתצהירו העיד כי הערבויות בנקאיות נמסרו לנתבעת רק להבטחת אשראים שניתנו לתובעת בקשר עם התקשרות ספציפית מוגדרת ומסוימת שבין התובעת לנתבעת למכירת מוצריה הצמחוניים של הנתבעת בניו יורק ולא לכל הפעילות של התובעת.

4.       במועד ההוכחות שמעתי את עדותו של מר פנחס עציוני וכן את עדותו של מר ראובן משכית, שמשמש כמנכ"ל הנתבעת. במועד הוכחות נוסף שנקבע, נשמע מר דוד אשכנזי, מנהל חשבונות בנתבעת מאז שנת 1990.

עדותו של עציוני

5.       עפ"י עדותו של עציוני הוא ייסד את נחם בשנת 1981 ובשנת 1982, ייסד את התובעת. נחם רכשה מוצרים מהנתבעת במשך כ-16 שנים בסכומים שהגיעו גם למאות אלפי שקלים בכל חודש וזאת לאספקה בארץ וללא כל בטחונות. בשנת 1992 נכרת בין הנתבעת לבין אחד, אלכסנדר שוורץ, אזרח ותושב חוץ (להלן: "שוורץ"), הסכם הפצה ולפיו העניקה הנתבעת לשוורץ זכויות הפצה בלעדיות של מוצריה הצמחוניים בשטח מדינת ניו יורק בארה"ב. לאחר שהשיג שוורץ את הזיכיון הבלעדי לשיווק מוצרי הנתבעת בניו יורק, פנה לתובעת והציע לה שותפות בזיכיון בתמורה למימון הפעילות המסחרית למימוש הזיכיון והעמדת ערבויות בנקאיות שנדרשו ע"י הנתבעת בקשר עם הפעילות הזו. בעקבות כך נחתם הסכם ייסוד גולדס, אשר 66 אחוזים ממניותיה הוקצו לתובעת ו- 33 אחוזים הוקצו לשוורץ. לטענת עציוני, לאחר חתימת ההסכם והקמת גולדס ניסה להניא את הנתבעת מדרישתה לקבל ערבויות בנקאיות, אשר יבטיחו את תשלום המוצרים שתרכוש גולדס, אולם לטענתו, ראובן משכית מהנתבעת הודיע לו, כי גולדס הינה חברה הרשומה בחו"ל, אשר פעילותה עצמאית מפעילות התובעת ומניותיה מוחזקות גם ע"י מר שוורץ ולכן התנאים המסחריים עם גולדס שונים מאלו של התובעת ונחם, והוא דורש בטחונות.

6.       ביום 29.7.92 הוצאה הערבות הבנקאית הראשונה בסכום של 100,000 ש"ח, לטענת עציוני, לאחר זמן ועם התרחבות פעילותה של גולדס בניו יורק גדל היקף המשלוחים, הנתבעת דרשה ערבות בנקאית נוספת. לפיכך, ביום 18.1.93 הוציא הבנק ערבות בנקאית נוספת לטובת הנתבעת גם היא בסכום של 100,000 ש"ח. לטענת עציוני, לאחר כשנתיים מתחילת שיווק מוצרי הנתבעת בניו יורק באמצעות גולדס נחתם בין הנתבעת לבין התובעת וגולדס ההסכם (מתאריך 1.7.94), אשר לטענת עציוני צילם את המצב הקיים וגיבש את התנאים וההסכמות על פיהם נהגו ופעלו הצדדים עוד משנת 1992. במועד ההסכם החזיקה הנתבעת בשתי ערבויות בנקאיות בסכום של 200,000 ש"ח. לטענת עציוני, לאחר חתימת ההסכם הגדילה גולדס את רכישותיה מהנתבעת והנתבעת דרשה ערבות בנקאית נוספת וביום 3.10.94 מסרה התובעת לנתבעת ערבות בנקאית נוספת בסכום של 151,805 ש"ח. לטענת עציוני, הנתבעת סירבה בכל תוקף לשחרר סחורות באשראי שאינו מאובטח בערבויות הבנקאיות. שלוש הערבויות הבנקאיות היו צמודות מדד והוארכו מפעם לפעם כל עוד עמד ההסכם בתוקפו עד לשנת 1997.  לטענת עציוני, בשום פנים ואופן לא נמסרו הערבויות הבנקאיות בקשר עם פעילות נחם או פעילות התובעת בארץ.

7.       על מנת להוכיח שהערבויות הבנקאיות ניתנו בקשר עם פעילות גולדס בחו"ל בלבד טוען עציוני כי עובדה היא שדרש משוורץ להשתתף במימון הערבויות הבנקאיות בסכום של 200,000 ש"ח שהעמידה התובעת לנתבעת, דרישה שלא היתה מתקבלת על הדעת אילולא הערבויות ניתנו בקשר עם פעילות גולדס בחו"ל בלבד.

8.       אשר לכתב הבטחונות טוען עציוני, כי מסמך זה הינו ערבות אישית לנתבעת ולפיו ערבותו האישית תשמש בטוחה למילוי התחייבויות החברות נחם, התובעת וגולדס ואין בה כל התייחסות לערבויות הבנקאיות.

עדויות הנתבעת

9.       עפ"י תצהירו של משכית קשרי מסחר בין הנתבעת לבין נחם וחברות נוספות שהיו בשליטת פנחס עציוני ו/או מי מבני משפחתו, נוצרו לפני קשרי המסחר בין התובעת לנתבעת. לטענת משכית, הערבות הראשונה ניתנה עוד ביום 29.7.92 עוד קודם לחתימת הסכם ההפצה. והערבות הזו היתה להבטחת כל פעולות עציוני וחברותיו השונות ולא להבטחת ההפצה בחו"ל. לטענתו, ההסכם נחתם רק ביולי 1994 ואילו הערבויות הבנקאיות ניתנו עוד קודם לכן ולכן אין קשר דווקא בין הערבויות לבין ההסכם.