פסק-דין בתיק א 21414/95

1.         התובע, בנק לאומי (להלן: "הבנק"), מבקש לחייב את הנתבע בתשלום סך של 42,598.85 ש"ח בתוספת ריבית בשיעור כמקובל בבנק מיום הגשת התביעה, 21/12/95, ועד לתשלום המלא בפועל בגין יתרת חוב בחשבון שיקים מס' 5204041 אשר התנהל על שם הנתבע (להלן: "חשבון הנתבע").

2.         להלן עיקר העובדות הרלוונטיות בתביעה:

א.         ביום 7/4/93 פתח הנתבע את החשבון אצל הבנק. במקביל התנהל באותו סניף של הבנק על שם אחיו של הנתבע, מר נחום חודדה (להלן: "נחום") חשבון חוזר דיביטורי מס' 65700/24 (להלן: "חשבון נחום"). בחשבון הנ"ל פעל הנתבע אם כי בין הצדדים מחלוקת לעניין היקף פעילותו.

ב.         ביום 23/11/93 הועמדו בחשבון נחום שתי הלוואות על סך של 15,000 ש"ח כל אחת ובו ביום זוכה חשבון הנתבע בסך של 15,000 ש"ח. ביום 13/12/93 זוכה חשבון הנתבע בסכום נוסף של 15,000 ש"ח.

            שני הזיכויים הנ"ל מופיעים בחשבון הנתבע תחת הסעיף "יומן חובה/זכות" ומספרי האסמכתא שלהם זהים למספר האסמכתא של ההלוואות אשר הועמדו בחשבון נחום .

ג.          בשתי ההזדמנויות בהן זוכה חשבון הנתבע בסך של 15,000 ש"ח, 23/11/93 ו- 13/12/93, חוייב אותו חשבון בסכום זהה בגין פעולה בבורסה והפקדה בתוכנית חיסכון בהתאם (להלן: ''תוכנית החסכון''). הפעולה בבורסה הינה בגין רכישת קרן נאמנות של הבנק (להלן : ''קרן הנאמנות'')

ד.         בחשבון הנתבע הופיעו חיובים בגין פרעון הלוואה בכל 20 לחודש ו- 23 לחודש. כבר כעת יצויין כי החיוב בכל ה- 20 לחודש החל ביום 20/5/93 ובטרם הועמדו ההלוואות כאמור בס"ק (ב) לעיל בחשבונו של נחום.

ה.         קרן הנאמנות צברה הפסדים הואיל ובזמנים הרלוונטים היו ירידות חדות בבורסה. כמו כן, התברר כי עלות מימון הכספים שהופקדו בתוכנית החיסכון גבוהה מהתשואה אשר הניבה אותה תוכנית.

3.         הנתבע מבקש לדחות את התביעה על הסף. לטענתו, נציגי הבנק הציעו להעמיד בשבונו שתי הלוואות על סך של 15,000 ש"ח כל אחת (להלן: "ההלוואות") לצורך השקעה בקרן נאמנות ותוכנית חיסכון. נציגי הבנק טענו כי ההשקעה בשני אפיקים אלה כדאית, טובה ומוצלחת והתשואה אשר תתקבל הן מקרן הנאמנות והן מתוכנית החיסכון גבוהה  מהריבית אשר יידרש לשאת בה בגין ההלוואות. הנתבע שוכנע במצג זה ובהתאם לכך הוא נטל את ההלוואות.

            הנתבע טוען גם כי הבנק חייב חשבונו שלא כדין בגין עמלת משלוח מכתבי התראה ושכר טרחת עו"ד.

            לטענת הנתבע, באם יבוטל חיוב חשבונו בהלוואות וכן תבוטל ההשקעה בקרן הנאמנות בתוכנית החיסכון והחיובים בעמלות ושכ"ט עו"ד, כאמור לעיל, יתרת החוב בחשבונו תקטן בהתאם. לעניין זה הגיש הנתבע חוות דעת מומחה מטעמו, מוצג נ/3.

4.         מטעם הבנק הוגשו שני תצהירי עדות ראשית של מנהלת הסניף במועדים הרלוונטים לתביעה, גב' דבורה גבאי (להלן: "מנהלת הסניף"). בתצהיר הראשון, מוצג ת/1 התייחסה הנ"ל להלוואה אחת אשר ביקש הנתבע להעמיד בחשבונו (שם, עמ' 6 לתצהיר) ורק בתצהיר הנוסף, ת/2, קיימת התייחסות לשתי ההלוואות ונטען כי הן התבקשו על-ידי הנתבע (שם, סעיף 5 לתצהיר). בשני התצהירים הנ''ל לא הועלתה כל טענה, אף לא ברמז, כאילו ההלוואות הועמדו בחשבון של נחום וממנו הועברו לחשבון הנתבע.

מנגד, בחקירתה טענה מנהלת הסניף, לראשונה, כי "כספי שתי ההלוואות הועמדו בחשבונו של נחום, אחיו של הנתבע, וזאת לפי בקשתו של הנתבע והועברו כל אחת בתאריך אחר בחשבונו של הנתבע נשוא התביעה ומשם נעשו ההשקעות" (שם, עמ' 7 שורה 24 לפרוטוקול הדיון). יצויין כי הבנק לא הגיש את הבקשות להעמדת ההלוואות בחשבון של נחום בטענה לא משכנעת כאילו נעשו בו שיפוצים במספר הזדמנויות ומבלי להביא כל ראיה או הוכחה לעניין זה וכן בהתעלם מהעובדה כי ממועד האירועים הרלוונטים ועד למועד העלאת טענות הנתבע עברו כשלוש שנים בלבד.

הדברים כאמור לעיל מלמדים לכל הפחות על חוסר הסדר בניהול סניף הבנק ואף מעלים חשד כי הבנק מסתיר מבית המשפט מסמכים רלוונטים ביותר להכרעה בתביעה.

5.         בתצהירי עדותו הראשית ובחקירתו הנגדית טען הנתבע כי ההלוואות הועמדו בחשבון שלו (שם, סעיף 19 ו-26 לתצהיר נ/2 וכן עמ' 15 שורה 10 לפרוטוקול הדיון) ,אולם, לדברים אלה לא מצאתי אסכמתא בדפי החשבון מהם עולה כי ביום 15/4/93 הועמדה הלוואה אחת בסך של 15,000 ש"ח ואין כל זכר להלוואה שניה. במאמר מוסגר יצויין כי ההלוואה מיום 15/4/93 אינה יכולה להיות אחת משתי ההלוואות הואיל ובסעיף 16 לתצהירו ציין הנתבע מפורשות כי הפניה אליו לקבלת הלוואה לצורך השקעה בקרן הנאמנות הייתה בסוף שנת 1993.

            בנסיבות העניין, על אף האמור בסעיף 4 לעיל, לאור ההתאמה בין סכומי ההלוואות שהועמדו בחשבון של נחום, מספרי האסמכתא שלהן ומועד זיכוי חשבון נחום בגינם עם הסכומים, מספרי האסמכתא ומועדי זיכוי בחשבון הנתבע, אני מקבל גרסת הבנק לעניין זה.

6.         בסעיף 7(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א -1981 נקבע כדלקמן:

"לא יתנה תאגיד בנקאי מתן שירות בקניית שירות אחר או נכס ממנו או מאדם אחר שהתאגיד ציין, אלא אם קיים קשר עסקי סביר בין השירות המבוקש לבין קיום התנאי".

            ב- ע"א 7424/96 בנק המזרחי בע"מ נ' חברת אליהו גרציאני (1988 בע"מ), פד"י נד(2) עמ' 145, קבע בית המשפט כי התניית שירות בשירות האסורה על פי דין בהתאם לסעיף 7 לחוק הבנקאות מבוססת על שני מרכיבים: ראשית, כי הבנק התנה מתן שירות כלשהו בקניית שירות אחר ושנית, העדר קשר עסקי סביר בין השירות המבוקש לבין קיום התנאי (שם, עמ' 155).