פסק-דין בתיק א 214/98

1.         התובע, יליד 1973, תושב מחנה שועפט שבמזרח ירושלים, נפגע ביום 25.2.04 בעת ששהה באזור הר הבית. לטענתו, פגיעתו בעין נגרמה מקליע גומי שנורה על ידי כוחות הבטחון לכיוון ציבור מתפללים תמים ומכל מקום, תוך חריגה מכללי הזהירות הראויה ושלא כדין.

            זוהי תביעתו נגד המדינה לפיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בעקבות התקרית.

2.         בכתב הגנה שהוגש מטעם הנתבעת נטען, שאם אמנם יוכח שהתובע נפגע מכדור גומי, הרי שהדבר נגרם אך ורק בשל רשלנותו, חוסר זהירותו ותוך נטילת סיכון עצמי מרצון, בכך שהפר את הסדר, לא ציית להוראות השוטרים, תקף שוטרים ונטל חלק בהתפרעות אלימה.

            בסעיף 10 לכתב ההגנה סקרה הנתבעת את הנסיבות שאפפו את פעילות כוחות המשטרה ומשמר הגבול ביום הארוע. עיקרי הדברים מפורטים להלן:

            יום 25.2.94 צויין כיום שישי, השלישי במספר, של חודש הרמאדן באותה שנה. תקופה זו של הצום המוסלמי מאופיינת בפעילות דתית מוגברת במקומות הקדושים לעם המוסלמי. רבבות מתפללים נהגו להגיע להר הבית ולעיתים ארעו במקום הפרות סדר ונסיונות פיגוע בכוחות הבטחון ובאזרחים מצד  המון מתפללים שהוסת במהלך התפילה על ידי גורמים עויינים לשלטון הישראלי ולתהליכי השלום שהחלו באותה עת לצבור תאוצה.

            הערכות משטרת ישראל במטרה למנוע אפשרות של פגיעה בסדר הציבורי, תוגברה באותו יום, באופן מיוחד וחסר תקדים, לאחר שמספר שעות קודם לכן התרחש הטבח הנפשע שביצע ד"ר ברוך גולדשטיין במתפללים מוסלמים במערת המכפלה בחברון.

            לטענת הנתבעת, כבר באותו בוקר נהרו להר הבית עשרות אלפי מתפללים. בסביבות השעה 10.00 מספרם נאמר בכ- 58,000 איש ובשעה 12.30, בסמוך לסיום התפילה נאמדו במקום כ- 165,000 מתפללים. רוחות המתפללים, כך נטען, סערו כתוצאה מהארוע שהתרחש במערת המכפלה.

            בסמוך לשעה 12.30, החלה לפתע הסתערות המונית של ציבור מוסת מתוך הר הבית לעבר הרחבה הגדולה אשר בפתח המסגד וכן לכיוון המתפללים היהודים ששהו באותה עת ברחבת הכותל המערבי.

            הנהירה ההמונית לעבר גב רחבת הכותל המערבי הלכה והתגברה, בתוך מספר דקות אלפים מהם נהרו בשעטה לכיוון גב הכותל, והחלו ליידות אבנים, בקבוקים וחפצים שונים לעבר כוחות הבטחון אשר נצבו בבנין המחכמה הסמוך לקיר הכותל, רחבת הכותל ושער המוגרבים והשלשלת.

            הנתבעת מתארת את ההתפרעות כחריגה ויוצאת דופן בחומרתה, הן עקב מספרם הרב של המתפללים שנטלו חלק בפרץ האלימות והן לאור סירובם העיקש להתפזר. מצב דברים זה אילץ את כוחות הבטחון לפעול לפיזור המון המתפרעים, באופן מבוקר ונשלט, באמצעים לפיזור הפגנות שכללו בעיקר שימוש בגז וירי קליעי גומי.

            כעולה מכתב ההגנה, פעילות זו של כוחות הבטחון לא הביאה למיגור ההתפרעות. בשלב מסויים, חלה החמרה בארוע כאשר עשרות מתפרעים נצפו כשהם מטפסים וחודרים  לתוך בנין המחכמה ולנקודת המשטרה אשר מוקמה על גבי רחבת מסגד עומר. השוטרים נכשלו בנסיונם למנוע את פגיעת ההמון בבנין המחכמה, ובעיקר בקומה הראשונה של הבנין, תוך שהם מיידים אבנים גדולות וחפצים לעבר השוטרים ששהו במקום.

            המתפרעים הגדילו לעשות, בהציתם את נקודת המשטרה בהר הבית על תכולתה, שכללה תחמושת  לפיזור הפגנות וציוד משטרתי.

            הנתבעת מציינת, כי בשלביו הראשונים של הארוע, נפצעו מספר רב של שוטרים. כן נטען, שהיו מספר מקרים בהם הגיעו המתפרעים למרחק קרוב של מספר מטרים בודדים מכוחות הבטחון, באופן שהם היו מצויים בסכנת חיים ממש. המתפרעים יידו לעברם אבנים גדולות, ברזלים, בקבוקים וכן הטילו לעברם רימוני גז ואמצעים שונים לפיזור הפגנות. לטענת הנתבעת, חרף הסכנה הממשית שאליה נקלעו כוחות הבטחון לאורך כל הארוע הקשה והחריג, הוראות הפתיחה באש שאופיינו בירי כאמצעי לפיזור הפגנות, נעשו באופן מבוקר ביותר רק כלפי מי שזוהה בוודאות כמתפרע ובאותם מקרים הכרחיים בהם נמצאו הכוחות בסכנה.

            בעתירת הנתבעת לדחות את התביעה נטען, בין היתר, כי אנשי המשטרה וכוחות משמר הגבול שנטלו חלק בארוע, פעלו כדי להגן על עצמם ועל אחרים, מפני שימוש בכח שלא כדין מצד התובע ושאר המתפרעים ומבלי לחרוג ממידת הנחיצות הסבירה לאותה מטרה.

3.         גירסת התובע בנוגע לנסיבות פגיעתו, הוצגה בתצהיר עדות ראשית (ת/2). אין הוא חולק על כך שבאותו יום הגיעו אלפים רבים אל הר הבית ושהאזור כולו היה מלא מפה לפה במתפללים. התובע גם לא חלק על העובדה שבצד המערבי של הר הבית, באזור הכותל, התנהל במשך שעות עימות עם כוחות הבטחון. באשר לעצמו נטען, שהוא הגיע למקום בסביבות השעה 12.00 והשתתף  בתפילה ביחד עם חברו, חאלד רמדאן, שאותו פגש בכניסה להר הבית.

            בסעיפים 4-5 לתצהירו נאמר:

            "זכור לי, שבסביבות השעה 13.00 - 13.30, בעוד אני במתחם של מסגד אלאקצה, ברחבה הגדולה הנמצאת בחזית המסגד, נשמעו צעקות וקולות ירי. אני וחברי נותרנו במקום והמשכנו להתפלל עם יתר האנשים שהיו במקום... קולות הירי והצעקות באו מן הכיוון שבו נמצא הקטע של הר הבית הגובל בכותל המערבי והנמצא מעליו. אנחנו עמדנו במקום הנמצא בצד המזרחי של הר הבית... ליד החומה הגובלת עם בית הקברות המוסלמי.

            המקום שבו עמדנו נמצא במרחק של כ- 200-300 מטר, להערכתי, מן האזור הסמוך לכותל. כאמור, במקום שבו עמדנו לא היו בעיות כלשהן והאנשים התפללו בשקט. מן הראוי להבהיר, שהאזור הגובל עם הכותל המערבי גבוה יותר והוא מופרד מן הכיכר הגדולה שבחזית מסגד אלאקצה במעין חומה, בצמחייה ובמדרגות. בין הכותל המערבי לבין הר הבית מפרידה חומת אבן ומעליה רשת גבוהה.

            בסביבות השעה 15.00 החלה תפילת אחר הצהריים. כל המתפללים הסתדרו בשורות, כשפניהם לכיוון דרום. גם אני וחברי נעמדנו בשורה והתפילה החלה. במהלך התפילה, כרענו על ברכינו. תוך כדי כך, המשיכו להשמע כל אותה עת צעקות וקולות ירי מכיוון הכותל. תוך כדי כך, לפתע וללא שום התרעה מוקדמת, נפגעתי מכדור גומי בצד הימני של ראשי. חשתי בחבטה חזקה ובכאב חד ופני התמלאו בדם. חברי, שהיה לידי, החל בניסיון לעזור לי ואליו הצטרפו אנשים נוספים...ותוך כדי כך אבדתי את ההכרה..." (ההדגשה אינה במקור).