פסק-דין בתיק א 21396/04

1.         במועדים הרלוונטיים לתביעה נשוא תיק זה, ניהל הנתבע (להלן-"יצחק") בר למכירת משקאות חריפים ודברי מאכל וכן מסלול קרטינג, בצומת העמקים, תחת השם "קרטינג בר" (להלן-"העסק").

2.         בתחילת חודש פברואר 2004 הצטרף התובע מס' 2 (להלן-"עמי") כשותף לעסק, לאחר שרכש 20% מן הזכויות בו תמורת סך של 116,000 ש"ח, אותם העביר לנתבע. כחודשיים לאחר מכן, התנהל מו"מ בין התובע מס' 1 (להלן-"יניב") לבין הנתבע במטרה לצרף אף אותו לעסק. בעקבות כך, רכש יניב 25% מן הזכויות במקום ובין שלושת השותפים נערך הסכם בכתב, אשר נחתם ביום 29.3.04. יניב ויצחק חלוקים לגבי הסכום ששולם בגין אותה רכישה, כאשר מחד טוען יצחק כי קיבל לידיו סך 140,000 ש"ח ואילו יניב טוען כי העביר, תמורת רכישת חלקו סך 155,000 ש"ח. למחלוקת זו אין חשיבות לצורך ההכרעה בגורל התביעה, כפי שיפורט עוד בהמשך.

3.         ראוי לציין כי במועד שבו התקשרו הצדדים בהסכם השיתוף, שררו ביניהם יחסים חבריים קרובים וטובים.

            לא חלפו חודשים אחדים מאז נכנסו לשותפות, עד שבין השותפים נתגלעה מחלוקת קשה לגבי דרך ניהולו של העסק, בייחוד במישור הכספי, כאשר עמי ויניב עומדים מצדו האחד של המתרס ואילו יצחק עומד מצדו האחר.

4.         ביום 5.7.04 חתמו הצדדים על הסכם נוסף, המסיים את השותפות ביניהם. על פי אותו הסכם, רשאי כל אחד מהם למכור את חלקו בשותפות ועד אז יחולקו הרווחים, בהתאם לחלקו היחסי של כל שותף בעסק. סוכם גם שכל שותף ישא ב-33% מהוצאות העסק עד למכירת חלקו, שאז תיערך התחשבנות מדויקת לגבי יתרת ההתחייבויות של העסק נכון לאותו מועד.

5.         המחלוקת בין הצדדים הלכה והעמיקה, ובהעדר אמון בסיסי לא ניתן היה להמשיך ולנהל את העסק. לפיכך חתמו הצדדים, ביום 15.7.04, על הסכם נוסף, אשר ביטל את ההסכם מיום 5.7.04 וקבע כי עמי ויניב יחדלו לאלתר להיות שותפים בעסק וכי הם מוותרים על חלקם היחסי בשותפות. נקבע עוד שיצחק ישא בכל התחייבויות העסק ורווחיו, החל ממועד חתימת ההסכם, וכי במועד מכירת העסק, ישלם יצחק לכל אחד מהשותפים סך של 50,000 ש"ח.

6.         במחצית השניה של שנת 2004 מכר יצחק את העסק לצדדים שלישיים, אך נמנע מלשלם לתובעים את הסכום שלו התחייב על-פי ההסכם מיום 15.7.04. מכאן התביעה, בה עתרו התובעים לחייב את הנתבע לשלם לכל אחד מהם סך 50,000 ש"ח בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד.

7.         הנתבע, מצדו, לא התכחש להתחייבותו לשלם לכל אחד מהתובעים את הסכומים הנ"ל אלא שלשיטתו, תשלום זה כפוף לזכותו לקזז את חובות השותפות אותם פרע בעצמו מכספו. לדבריו, חובות אלו עולים בהרבה על הסכום הנתבע על ידי התובעים. 

8.         כבר בפתח הדברים אני רואה לציין כי עדותו של הנתבע עשתה עליי רושם גרוע ודומה כי גרסתו נועדה לדחות את הקץ ולאפשר לו לחמוק מהתחייבויות אותן נטל על עצמו. התרשמתי כי הנתבע נהג בתובעים בחוסר תום-לב, שלא לומר בחוסר הגינות ויושר, כאשר שלשל לכיסוי עשרות אלפי שקלים שקיבל מידם ובחלוף זמן קצר בלבד, משבחרו התובעים לפרוש מן השותפות, סירב להחזיר להם אפילו חלקו הקטן של הסכום אותו התחייב להשיב.

9.         כבר מראשית דרכה של השותפות, נהג הנתבע בחוסר הגינות כלפי התובעים ובניגוד להסכם השיתוף שחתם עמם. בהתאם לאותו הסכם, מיום 29.3.04, התחייבו הצדדים שכל כספי העסק יוכנסו, מיד עם קבלתם, לחשבון הבנק של העסק וכל הוצאותיו ייעשו אך ורק דרך אותו חשבון. נקבע עוד כי אף לא אחד מן השותפים זכאי להותיר בידו כספים, שיקים או שטרות של העסק בלי להפקידם בחשבון הבנק הנ"ל תוך 24 שעות מקבלתם לידו. חרף התחייבות מפורשת זו, התברר כי במהלך כל תקופת קיומה של השותפות שלשל הנתבע לכיסו, לחשבונו הפרטי, את כל התשלומים שבוצעו בעסק באמצעות כרטיסי אשראי. הקופה הרושמת של כרטיסי החיוב (כספית) הייתה מקושרת לחשבונו האישי של יצחק והזרימה את הכספים לשם. מדובר בסכומים בלתי מבוטלים, אשר הסתכמו בחודש אפריל 2004 בסך של 28,408 ש"ח, בחודש מאי סך של 24,803 ש"ח ובחודש יוני סך של 26,357 ש"ח. סכומים אלו מעולם לא הועברו לחשבון הבנק של השותפות. לטענת יצחק,  נועדו הסכומים לכיסוי הוצאות העסק. לא זו בלבד שטענה זו נוגדת את הוראות הסכם השותפות, אשר קבע במפורש כי כל ההוצאות ישולמו מחשבון הבנק של העסק, אלא שהיא משוללת יסוד. עיון בדפי חשבונו הפרטי של יצחק מלמד כי מאותו חשבון שולמו אך סכומים זעומים בגין הוצאות העסק. את ההפרש הותיר הנתבע בידו, ללא כל זכות ובניגוד למוסכם בין השותפים.

למותר לציין, כי משך כל תקופת קיומה של השותפות, לא קיבלו עמי ויניב כל תמורה איזו שהיא בגין עבודתם בעסק, ולא כל חלק מתוך הרווחים וההכנסות שלו. לפי דברם פניותיהם ליצחק בעניין זה נענו בצעקות ונדחו לאחר שהלה טען כי יש לבנות את העסק ולכסות תחילה את הוצאותיו.

            בהקשר זה אני רואה לציין כי טענתו של יצחק, כאילו נהגו יניב ועמי בחוסר אחריות בניהול העסק והביאו לקריסתו לאחר שפיזרו שיקים והתחייבויות, כלל לא הוכחה. לא הונחה בפניי כל תשתית ראייתית להוכחת טענה זו, ודומה כי לבד מהכפשת התובעים, לא עשה הנתבע דבר על מנת לאוששה.

10.        המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לפרשנותו של הסכם פירוק השותפות מיום  15.7.04. מדובר בהסכם קצר, כתוב בכתב ידו של עו"ד אילן מרום, מי שהיה באותו מועד עורך דינו של העסק. להלן עיקר הסעיפים הרלוונטיים של אותו הסכם, כלשונם:

"1.         השותפים יחדלו לאלתר להיות חלק מהעסק וחתימתו של הסכם זה תהווה הסכמה סופית מבחינתם לצאת מחלקם בשותפות בתנאים הרשומים להלן:

א.         השותפים יפסיקו להיות שותפים החל מיום 15.7.04.

ב.         השותפים מוותרים על חלקם היחסי בשותפות, הן בזכויות הנובעות ממנה והן בהתחייבויות העסק.

ג.          איציק ישא בכל התחייבויות העסק ורווחיו החל ממועד חתימת הסכם זה.

2.        סוכם כי במועד מכירת העסק ישלם איציק לכל אחד מהשותפים סך של 50,000 ש"ח.