פסק-דין בתיק א 21392/06

פסק דין זה ניתן בהמשך לסיכומים בכתב, לרבות סיכומי תשובה, שהוגשו לאחר דיון הוכחות שהתקיים במעמד באי כוח הצדדים והמצהירים מטעמם, במסגרת תביעה בסדר דין מהיר בסך של 30,290 ש"ח שהגישה התובעת כנגד הנתבעת 1 וכנגד בעלי מניותיה, הנתבעים 2 ו- 3.

בכתב התביעה נטען כי במהלך החודשים נובמבר - דצמבר 2004 הזמינה הנתבעת 1 מהתובעת במועדים שונים בדים מסוג פירו ג'קרד וצמר, ונותרה חייבת לתובעת סך של 27,015.2 ש"ח, אשר לא שולם עד ליום הגשת התביעה למרות פניותיה של התובעת בנושא. בהמשך נטען כי במכתב  מיום 10/11/05 הודיע ב"כ הנתבעת 1 לתובעת כי מרשתו מסרבת לשלם את התמורה בגין הסחורה שסופקה לה בטענה שהבד ספוג בריח. התובעת הכחישה את הטענה הנ"ל בעניין ריחו של הבד, אך ציינה כי בדי הצמר עוברים טיפול נגד מזיקים המלווים בריח קל כמקובל בבדים אלו. לטענת התובעת, הנתבעת 1 התנהגה בחוסר תום לב מובהק העולה כדי מרמה ועשיית עושר שלא במשפט כאשר בחרה שלא להשיב את הבדים לתובעת, אלא להשתמש בהם ולאחר מכן לסרב לשלם עבורם. כמו-כן טענה התובעת כי יש בידיה אסמכתאות לכך שאותו בד ממש נמכר ליצרני אופנה גדולים וידועים לשביעות רצונם המלאה.

הנתבעים הגישו כתב הגנה בו טענו כי הבד שסופק לנתבעת 1 על-ידי התובעת היה לקוי ונדף ממנו ריח עז של נפט. כמו-כן נטען כי הנתבעת 2 התריעה בפני סוכן התובעת מספר רב של פעמים ובכל שלב של עיבוד הבד על הליקוי המצוי בו, ואף ביקשה להחזיר את הסחורה, אך הסוכן הבטיח לה בכל פעם כי הריח זמני ויעלם בשלב הבא של הכנת המוצר, כאשר לא כך היה הלכה למעשה. בהמשך טענו הנתבעים כי הסוכן היה אצל הנתבעת 1, הודה בריח הנורא של הבד וניסה להגיע לפשרה, אולם בשלב זה לא הסכימה הנתבעת 1 לשלם ולו אגורה נוספת בשל העלויות הרבות שספגה בקשר עם ייצור הבגדים מהבד. עוד נטען כי הלקוחות סירבו לרכוש את הבגדים אשר נתפרו מהבד שהתקבל מהתובעת, ולכן נאלצו החנויות להחזיר אותם לנתבעת 1, והם נתרמו בסופו של דבר לצדקה. 

לאחר ניהול דיון קדם משפט הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית.

מר יצחק חסיד, אשר הצהיר שהינו בעל מניות ומנהל של התובעת, הגיש תצהיר מטעמה בו טען כי עסקת מכר הבדים עם הנתבעת 1 בוצעה באמצעות מתווך בשם יצחק אקפילו, שאינו סוכן של התובעת. מר חסיד הצהיר שהנתבעת 1 הזמינה מהתובעת סחורה לשיעורין, ומפעם לפעם אף החזירה חלק מהסחורה, אותה קיבלה התובעת בחזרה לפנים משורת הדין. לטענתו של מר חסיד, הנתבעת 1 לא פנתה אליו בטענה או דרישה לגבי הבד שסופק לה, ורק במהלך החודשים פברואר - מרץ 2005 לאחר שלא שילמה את חובותיה, צצה הטענה לגבי ריח הבד. עוד טען מר חסיד, שכאשר ביקש לקבל את המוצר המוגמר על מנת לעמוד על טבעו, נאמר לו שהסחורה נמכרה ל"סטוקר" במחיר נמוך, וכי אין אפשרות להציג לו חשבונית בגין המכירה או להחזיר את הסחורה. בהמשך נטען כי בענף הטקסטיל ישנו כלל ידוע לפיו אחרי שגוזרים את הבד לא ניתן לבוא בטענה כלשהי אלא אם מדובר בפגם נסתר, ואותו כלל אף נרשם באופן מפורט על גבי תעודות המשלוח וחשבוניות המס שהומצאו לנתבעים. טענה נוספת שהועלתה בתצהיר היא שהבד אשר סופק לנתבעת 1 הספיק לייצור של כ- 920 זוגות מכנסיים, ולכן טענת של הנתבעים בדבר תרומה של 500 זוגות מכנסיים בלבד מלמדת על חוסר המהימנות שבגרסתם. לבסוף נטען כי בד מהסוג שרכשה הנתבעת 1 נמכר גם ליצרני אופנה גדולים ומובילים אחרים, אשר שילמו על הסחורה ולא באו בכל טענה לתובעת.

מר יצחק אקפילו הגיש תצהיר בתמיכה לטענותיו של מר חסיד, בו אישר כי אינו משמש כסוכן של התובעת, אלא תיווך באופן חד פעמי בלבד בינה לבין הנתבעת 1 בעסקה נשוא התביעה. מר אקפילו טען כי כאשר הגיע אל הנתבעת 1 במהלך חודש פברואר 2005 על מנת לגבות את התמורה בגין הסחורה אשר נעשה בה שימוש, סירבה הנתבעת 1 לשלם עבורה. עוד נטען שלאחר מכן הגיע מר אקפילו אל הנתבעת 1 יחד עם מר חסיד, אך זו עמדה בסירובה לביצוע התשלום ואמרה שהסחורה נמכרה לחנות "סטוק". לבסוף הצהיר מר אקפילו כי תיווך גם בין התובעת לבין יצרן אופנה אחר בשם "פיוז" אשר רכש את אותו בד ושילם לתובעת את מלוא התמורה ללא כל טענה. 

מר יעקב גנטק הגיש אף הוא תצהיר לתמיכה בטענות התובעת, בו טען כי בחודש ספטמבר 2005 שימש כמתווך בינה לבין "קסטרו מודל" בעסקה לרכישת בדי צמר מאותו סוג שנמכר לנתבעת 1.
מר גטנק טען בתצהירו כי "קסטרו מודל" שילמה לתובעת את מלוא התמורה בגין הבדים, ולא העלתה כל תלונה לגביהם. כמו-כן טען מר גטנק כי זכור לו שלא היה לבד ריח חריג כלשהו.

הנתבעת 2 הגישה תצהיר עדות ראשית, בו הצהירה כי הינה אחד מבעליה של הנתבעת 1 אשר הזמינה 1,000 מ"ר של בד מהתובעת שסופק ישירות לגזרן, ומשהחל הגזרן לפרוס את הבד נדף ממנו ריח חזק של נפט. לטענת הנתבעת 2, לאחר בירור עם הסוכן ממנו הוזמנו הבדים, הובטח לה שברגע שגלילי הבד יפרשו ויגזרו הריח יעלם, ועל סמך הבטחה זו ניתנה הוראה לגזרן להמשיך בעבודתו. עוד הצהירה הנתבעת 2 כי בהמשך פנתה אל הסוכן פעמיים נוספות, לאחר גזירת הבד ואחרי שנתפרו ממנו הבגדים, והתריעה בפניו כי הריח לא נעלם, אך הסוכן שב והבטיח מפורשות בכל שלב כי עד לסיום הכנת המכנסים לא יהיה זכר לריח. לטענתה של הנתבעת 2, כעבור יממה אחת בלבד מהמועד בו הגיעו הבגדים לחנויות, החלו הלקוחות מתקשרים אליה וזועמים על הסחורה המסריחה שסיפקה להם, וכעבור יומיים הוחזרה כל הסחורה. כמו-כן הוצהר כי המוניטין של הנתבעת 1 נפגע והיא שספגה לבדה את כל העלויות הכרוכות בייצור המכנסים אשר לא ניתן היה למכרם, ולמרות זאת, על אף פניות חוזרות ונשנות אל הסוכן ואל התובעת, סירבה התובעת לקבל בחזרה את הסחורה. לבסוף נטען כי כעבור 8 חודשים, כשלא היתה עוד אפשרות להמשיך ולהחזיק את הסחורה המסריחה, נתרמו המכנסיים לכפר הנוער "ויצו".

מר עופר תורג'מן הגיש תצהיר בתמיכה לטענות הנתבעים, והצהיר כי הוא זה שגזר את הבד עבור הנתבעת 1 והבחין בריח הנפט החזק שנדף ממנו. לטענתו של מר תורג'מן, הבד במתכונת שהגיע אליו הוא בלתי שמיש, פגום ולא ניתן לספקו לחנויות בשום פנים ואופן. מר תורג'מן הצהיר כי בעבר קרה לו מקרה דומה של ריח פחות חזק עם לקוחות אחרים, ולמיטב זכרונו הבד הוחזר ליבואן. עוד טען מר תורג'מן כי הנתבעים ידועים כבעלי מוסר תשלומים גבוה, וגם במקרה זה שולמה לו מלוא התמורה בגין גזירת הבד.

בנוסף הוגש תצהיר של מר יוסי בן עמי, אשר הצהיר כי הינו בעל חנות למוצרי אופנה בקריית ביאליק הקונה מהנתבעת 1 סחורה באופן שוטף. מר בן-עמי טען כי רכש מהנתבעת 1, בין היתר, מכנסיים מהם נדף ריח חזק של נפט, אותם החזיר לנתבעת 1 והזדכה עליהם במלואם. כמו-כן טען כי ידוע לו מחנויות אחרות באזור שגם אצלן היתה בעיה בדגם הזה, וגם הן החזירו את הסחורה והזדכו עליה. מר בן-עמי הביע דעתו כי לא ניתן למכור סחורה מהסוג שקיבל, מכיוון שהיא בלתי שמישה לחלוטין.

במהלך הדיון נחקרו המצהירים בחקירה נגדית ולאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב.

דיון

בית משפט זה התרשם עוד בשלב קדם המשפט כי אכן נודף מזוג המכנסיים שהוגש לתיק וסומן כמוצג נ/1, אשר נתפר מהבד שסיפקה התובעת לנתבעת 1, ריח עז וחריף שנראה על פניו כחריג. אף-על-פי-כן, הנני קובע שבנסיבות העניין דינה של התביעה לתשלום עבור הבד להתקבל, כך שיש לחייב את הנתבעים במלוא סכום הרכישה, וזאת מהנימוקים המפורטים להלן.

הנתבעים הודו כי עסקת רכישת הבדים כולה לא בוצעה ישירות מול התובעת אלא מול אדם אחר, שנטען כי הוא משמש כסוכן מטעמה. אותו אדם אשר מולו בוצעה ההתקשרות בעסקת המכר הלכה למעשה, מר יצחק אקפילו, הגיש תצהיר לפיו הוא איננו סוכן של התובעת, אלא תיווך באופן חד פעמי בינה לבין הנתבעת 1. כך גם הצהיר מנהל התובעת, מר יצחק חסיד. טענותיהם של מר אקפילו ומר חסיד לא נסתרו במהלך חקירותיהם הנגדיות. בנוסף, הנתבעים לא הציגו ראיות כלשהן שיש בהן כדי להוכיח כי מדובר בסוכן של התובעת, אשר מוסמך להגיע להסכמות או הבנות כלשהן בשמה.

מר יצחק אקפילו הכחיש בחקירתו כי הבטיח לנתבעת 2 שהריח יתנדף מהבד (עמוד 8 פסקה 2 לפרוטוקול). כמו-כן העיד כי הנתבעת 2 לא ביקשה להחזיר את הבדים לפני שנגזרו, ואף הזמינה משלוח נוסף של אותו בד (עמוד 8 פסקאות 1 ו- 5 לפרוטוקול). אולם מכל מקום, הואיל ולא נסתרה כאמור טענתה של התובעת כי מר אקפילו אינו סוכן מטעמה ואינו רשאי להתחייב בשמה, הרי שהנתבעים לא היו זכאים להחליט על דעת עצמם שלא להחזיר את הבדים, אך ורק על סמך הבטחתו של מר אקפילו כי הריח יעלם, וזאת מבלי להתייעץ בעניין זה עם התובעת.

הנתבעת 2 הודתה בתצהירה ובחקירתה כי נהגה בעבר להחזיר בדים לתובעת ולהזדכות בגינם, אך במקרה זה החליטה שלא להחזיר את הבד, ואף הורתה לגזור אותו, לתפור ממנו את הבגדים, לגהץ אותם ולשולחם למכירה בחנויות. באף אחד מן השלבים הנ"ל לא טרח מי מטעם הנתבעת 1 לפנות ישירות אל התובעת בנושא ריח הבד, אף שהיה ידוע לנתבעים כי התובעת נהגה לאפשר לנתבעת 1 להחזיר סחורה ולהזדכות עליה.

על-פי סעיפים 13 ו- 14(א) לחוק המכר, תשכ"ז-1968 (להלן: " חוק המכר"), על הקונה לבדוק את הממכר מייד עם קבלתו ולהודיע למוכר על כל אי התאמה מיד לאחר מועד הבדיקה או מיד לאחר שגילה אותה, לפי המוקדם. עוד נקבע בסעיף 14(ב) לחוק הנ"ל כי קונה אשר לא הודיע על אי ההתאמה באופן מיידי כאמור, אינו רשאי להסתמך עליה.

כמו-כן יצוין כי בחשבוניות שהוציאה התובעת לנתבעת 2, הן בגין סחורה שרכשה בעבר והן בגין הסחורה נשוא התובענה, נכתב באופן ברור ומפורש כדלקמן:

"2. תלונות לא יתקבלו כעבור 5 ימים מיום קבלת הסחורה.