פסק-דין בתיק א 21366/04

 זוהי תביעה לתשלום פיצויים על נזקים שנגרמו לרכבה של התובעת באירוע של תאונת דרכים, בה היה מעורב גם אוטובוס בבעלות הנתבעת 2 נהוג בידי הנתבע 1 .

 לגרסת התובעת התאונה אירעה ביום 10/8/03 בשעה 16:00 עת נהגה ברכבה ברחוב אליהו במזכרת בתיה , מתוך כוונה לפנות שמאלה , לפתע, הרכב הפוגע ( האוטובוס) אשר נסע מאחורי רכבה החל בביצוע עקיפה חדה מצדו השמאלי של רכבה כשהוא נוסע בנתיב המיועד לנסיעה בכיוון הנגדי . התובעת ;טוענת גם כי " כתוצאה מעקיפתו החדה והמסוכנת של הרכב הפוגע נפגע הרכב הנפגע בצדו השמאלי "

   הנתבעים הגישו כתב הגנה לתביעה וטענו בו כי האחריות לאירוע התאונה נופלת דווקא על שכמה של התובעת, וזאת בין היתר בגין כך ש:

" סטתה לנתיב נסיעת האוטובוס בניגוד לדין וגרמה לתאונה ...... "

  שמעתי את העדויות של שני הנהגים .

 התובעת מעידה ואומרת:

" ... נסעתי קרוב לשעה בה הייתי אמורה להתחיל את העובדה שלי. יש שם חניה מסודרת נסעתי בצד שמאל של הכביש ,אותתי כאשר אני פונה שמאלה ,אותתי עצרתי ראיתי את האוטובוס מאחורי , עצרתי כי מולי מגיע אוטו ולא ידעתי אם הוא ימשיך ישר או לכיוון ימין שלי , כאשר ראיתי כי הוא פונה ימינה פניתי שמאלה , והאוטובוס פגע בדלת שלי ...."

 על פי עדותו של נהג האוטובוס

" התובעת נסה לפני ואני נסעתי אחריה כביש דו סטרי . הבחנתי שהיא מאיטה מקדימה הכל פנוי . נותנת למי שהוא לעבור לא מבין את הכוונה חוץ מאור בלם , עובר לנתיב השמאלי ראיתי כי הייתי מקביל אליה , מתברר כי היא רצתה להיכנס לחניה בחצר . אני ברחתי שמאלה כמה שאפשר אבל יש מגע ..."

 על פי תיאור ראשוני זה של האירועים מפי שני העדים מתקבלת התמונה שלהלן:

 הרכבים נסעו באותו כיוון ברחוב אליהו במזכרת בתיה . רחוב אליהו הנו רחוב דו סטרי נתיב אחד לכל כיוון. במרחק קצר מאד ( מספר מועט של מטרים) בצד שמאל בו אירע התאונה קיימת חניה , בצד שמאל כיוון נסיעת הרכבים, ואילו מצד ימין יש , לטענת התובעת התחברות של רחוב הנמצא מימין לכיוון נסיעת הרכבים .

 התובעת בקשה להיכנס לחניה אשר ב צד שמאל של הכביש, ולפני שעתה כן הבחינה , או כך הבינה כי רכב מגיע ממול, ומאחר וזכות הקדימה היא לרכב המגיע ממול ונוסע ישר, עצרה את רכבה כדי לתת לו לחלוף משמאלה. התברר לה כי אותו רכב אלמוני אינו מתכוון לנסוע ישר, והוא פנה שמאלה מהכיוון שלו , ואז החלה התובע להסיע את רכבה תוך סטייה שמאלה .

    באותו שלב, משראה הנתבע 1 כי התובעת האטה ועצרה בצד ימין של הכביש , בנתיב בו נסעו שניהם קודם, הבחין כי הכביש מלפניה פנוי ואז יצא לעקיפה . וכשהוא באמצע העקיפה החלה התובעת את נסיעתה תוך סטייה שמאלה לכיוון החניה כאמור .

  ראוי לציין כי לא צויין בכתב התביעה כי התובעת עצרה בטרם החלה  לפנות שמאלה, ולא חשוב מה היא סיבת העצירה שלה. יש הבדל משמעותי בין פניה שמאלה תוך כדי נסיעה , ובין עצירה , ולאחר מכן פניה שמאלה מהצד הימני של הנתיב בו נסעה התובעת.

  על פי תקנה 41 לתקנות התעבורה :

41. אין פניה אלא בבטחה  

נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש.

, כלומר אין לפנות שמאלה , בין במהלך נסיעה או תוך כדי התחלת נסיעה , ולא יסטה , אלא אם יוכל לעשות זאת בלי להפריע לתנועה.

 גם לפי לשון התקנה וגם על פי מבחני השכל הישר, נוהג רכב אשר האט את נסיעתו , ונצמד לשפת הכביש הימנית , מצהיר בכך על כוונתו שהוא עוצר , או חונה "ופורש " מתהליך הנסיעה בכביש, ומפנה אותו למשתמשים אחרים. לאחר שאותו רכב עצר צמוד למדרכה בצד ימין , דינו כדין רכב חונה בצד ימין של הכביש .