פסק-דין בתיק א 212998/02

1.         התביעה:

לפניי תביעת התובע, יליד 1942, לפיצויו  בגין נזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים מיום 29.1.00, עת נפגע מרכב (מ.ר. 7662306) בו נהגה נתבעת מס' 1 שהשימוש  בו  בוטח  על ידי  נתבעת  מס'  2  שעה  שהיה  בקרבת  רכבו  מ.ר.

(6646882) .

2.         הסדר דיוני (פסק דין חלקי):

            בעלי הדין הגיעו להסכמה באשר להיקף נזקי התובע ותשלומם באופן זמני על ידי כל הנתבעים בחלקים שווים, ונותרו חלוקים בסוגיית חלוקת האחריות  אם בכלל בין הנתבעות ולפיכך הכרעתי נדרשת בשאלה זו בלבד (ראה פס"ד חלקי מיום 30.3.05).

3.         גדר המחלוקת:

            אין מחלוקת כי התובע נפגע מרכבה של נתבעת מס' 1 (שנתבעות 3+2 הינן מבטחיה),  וכי אותה עת היה סמוך לרכבו (שבוטח על ידי נתבעות מס' 4+3).

המחלוקת בין הנתבעות מתמקדת בשאלה עובדתית אחת באשר למגע פיזי כלשהו בין התובע לרכבו עובר לפגיעתו מרכבה של נתבעת מס' 1 (או ליתר דיוק האם הספיק התובע לנעוץ את מפתח הדלת בחור המנעול, לגעת ברכבו או לבצע פעולה כלשהי ברכב כהכנה להתחלת השימוש בו) וכן בסוגיה המשפטית האם יש לראות בתובע כ"משתמש" ברכבו או שמא רק כ"הולך רגל", כהגדרת המונחים בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975.

4.         עדויות:

            להלן תמצית ראיות העדים הרלוונטית להכרעתי כפי שהובאו מתצהירים, ותשובותיהם בחקירתם הנגדית: 

א.        שמעון רייכשטט - התובע, העיד כי ביום 29.1.00, בעת שהלך ברחוב דניאל פריש בת"א לעבר רכבו שחנה בסמוך, הגיע רכבה של נתבעת מס' 1 ממולו ולפיכך ניסה להצמד לרכבו על מנת לאפשר לרכב לעבור  או אז נפגע מרכבה של נתבעת מס' 1, נפל ארצה ונפגע בגופו.

            התובע העיד כי לאחר הפגיעה פונה על ידי נתבעת מס' 1, ברכבה, לבית חולים איכילוב ובחקירתו אישר כי לא היה מגע פיזי בינו לבין רכבו וכי קודם לארוע לא הספיק לבצע כל פעולה ברכבו כמו פתיחת דלת רכבו, מגע עימו או כניסה אליו.

            התובע חזר והדגיש כי הגיע לרכב מכיוון דלת הנהג, הסמוכה לכביש, וכי אחז בצרור מפתחות הרכב בידו כשלאחר הפגיעה בו הצרור נשמט מידיו ונפל לכביש. 

ב.         אטמזגי שמוליק - חברו של התובע שהיה עמו והיה עד לארוע  התאונה, טען כי עובר לתאונה ראה את התובע בהתכופפו כדי להכניס את מפתח רכבו לחור המנעול ולפתע נפגע מרכבה של נתבעת מס' 1, נעלם מעיניו וכי אותה עת הוא עצמו עמד על המדרכה, מעברו השני של הרכב בהמתינו לפתיחתו.

            לראשונה טען העד כי עד לפגיעה בתובע, התובע לא הספיק לפתוח את מנעול דלת הרכב (ראה עדותו בעמ' 15 לפרוטוקול ישיבת 13.7.05) אך בהמשך טען ואישר כי הבחין שהתובע הכניס את מפתח הדלת לחור המנעול ורק לאחר מכן נפגע (ראה דבריו בעמ' 16 לפרוטוקול ישיבת 13.7.05).

ג.         קובי וייס, חוקר במשרד ששוחח עם מר שמוליק אטמזגי ותיעד את אמירותיו, טען כי הלה מסר לו כי ראה באופן ברור את התובע מכניס את מפתח דלת רכבו למנעול ואף כי התובע הספיק לפתוח אותה (כפתור הנעילה קפץ), וזאת קודם לארוע התאונה וטען כי לאחר התאונה, הוא עצמו, נעל את הרכב, לפני פינוי התובע לבית החולים.

5.         הכרעה:

            לאחר עיון בתיעוד שלפניי, שמיעת תשובות העדים במהלך עדותם וחקירתם כמו גם עיון בסיכומי ב"כ בעלי הדין, החלטתי כדלקמן: 

א.        עובדתית: