פסק-דין בתיק א 21265/06

1.    סוניה ממן הנתבעת, ובן זוגה אלי פלקון, חתמו כערבים על שטר חוב שנעשה לטובת התובעת על ידי חברה בשם פלקון מעדני בשר בע"מ (להלן: " חברת פלקון"). משני הערבים לשטר, הנתבעת בלבד הגישה התנגדות לביצועו, ובהסכמת התובעת ניתנה לה ב-9.3.2006, רשות להתגונן. סכום השטר הוא 150,000 ש"ח, צמוד למדד יוקר המחיה; תאריך עשייתו הוא 20.3.2004, והבקשה לביצועו הוגשה באוגוסט 2005 כשסכום החוב הנתבע הוא 151,783 ש"ח.

2.    השטר נשוא תביעה זו אינו השטר היחיד שנעשה על ידי חברת פלקון לטובת תנובה. ביולי 1993 נעשה שטר חוב בסכום של 60,000 ש"ח עליו חתמה כערבה הגב' חנה ממן, רעייתו של מייסד חברת פלקון ואמו של אלי פלקון - הבעלים של 80% ממניות החברה. עשר שנים לאחר מכן, באוגוסט 2003, נעשה שטר חוב בסכום של 250,000 עליו חתם כערב אלי פלקון. במרץ 2004 נעשה שטר החוב על סך של 150,000 ש"ח שהוא העילה לתביעה זו, וכמחצית השנה לאחר מכן ב-13.7.2004 נעשה שטר חוב נוסף על סך של 450,000 ש"ח, ועליו חתם כערב אלי פלקון בלבד.

3.    התובעת הגישה לביצוע הן את השטר הראשון והן את השטר האחרון שנעשו לטובתה, ותבעה על פיהם את הגב' חנה פלקון כשסכום החוב לפי בקשת הביצוע הועמד על 203,346 ש"ח. אלא שהגב' פלקון חתמה רק על השטר הראשון בסכום של 60,000 ש"ח וגם ביחס לשטר הזה טענה שהוא בא להבטיח את חובה של חברת פלקון בגין הספקת בשר בלבד, בעוד שהחוב שהיא נתבעה בגינו נובע מאספקה של מוצרי חלב. עוד טענה שעל השטר שהיא חתמה כערבה אבד מזמן הכלח; הוא הוחלף בשטרי חוב אחרים, ותנובה הייתה אמורה להחזירו. ואכן לאחר שמיעת עדותה הודיעה התובעת שהיא מסכימה לדחיית התביעה נגד הגב' חנה פלקון.

4.    בפי הנתבעת טיעון דומה. לפי גרסתה, במועד שבו חתמה היא כערבה על השטר ביחד עם אלי פלקון, חברת פלקון הייתה בשלב של צמיחה והיקף אשראי ספקים שהיה צפוי שהיא תזדקק לו  טרם היה ידוע. לכן, נעשה שטר חוב בסכום של 150,000 ש"ח, שהתאים לצרכי חברת פלקון באותו שלב, אך השטר נועד להיות שטר זמני שיוחלף בבוא העת בשטר חוב אשר יתאים מבחינת סכומו להיקף הפעילות של חברת פלקון.

ואכן, מספר חודשים לאחר שנחתם השטר בסכום של 150,000 ש"ח, נעשה השטר בסכום של 450,000 ש"ח בערבותו של אלי פלקון בלבד, ובנוסף הועמד לרשות התובעת כבטוחה, פיקדון נזיל בסכום של 70,000 ש"ח, כך שביחד עם ערבות בנקאית בסכום של 30,000 ש"ח שכבר הייתה בידיה, עמדו לרשות התובעת ערבות אישית של אלי פלקון בסכום של 450,000 ש"ח ובטוחות נזילות בסך של 100,000 ש"ח. בשלב זה הנתבעת, לפי גרסתה, הייתה אמורה לצאת מהתמונה ועל התובעת היה להחזיר לנתבעת את השטר עליו חתמה כערבה ביחד עם אלי פלקון.

אלי פלקון שהעיד לתובעת, תמך בגרסה זו ואלה היו דבריו: "לנציגי תנובה הייתה התנגדות מאחר וחייב להיות לפחות שני ערבים או ערבות בנקאית וערב אחד. לכן הוסבר לנו שצריכה להיות חתימה נוספת ואז הוכן השטר הזמני על 150 אלף ש"ח והחתימה הנוספת הייתה סוניה ממן. בשום שלב לא רציתי להכניס את סוניה להתחייבויות לעסק פלקון ולכן הוסבר לנו שהשטר הזה יהיה זמני עד שנדע את הפעילות האמיתית של העסק ואז ייקבע הסכום החדש. לאחר שלושה חודשים בערך נקבע סכום חדש ורציתי לחתום לבד ואז נאלצתי לתת גם ערבות בנקאית" (פרוטוקול מ-18.1.2007, עמ' 13).

5.    ואכן, נוהגה של התובעת, לצבור אצלה שטרי חוב של לקוחות שסכומם עולה משטר אחד למשנהו, מבלי להסדיר בכתב את "מעמדו" של שטר החוב הקודם ביחס לשטר החדש - וכך מצטיירת התנהלותה של התובעת במקרה זה - מזמין טענות מסוג אלה המועלות על ידי הנתבעת, וזה גם כאשר אין זהות מלאה בין הערבים החתומים על השטרות, במיוחד כך כשביחד עם השטר החדש שעליו חתום רק ערב אחד, ניתנת לתובעת בטוחה נוספת כפיקדון נזיל.

אם למרות זאת, אין מקום לקבל את גרסת הנתבעת בעניין הזמניות של השטר שנחתם על ידה הרי זה משום שבבסיס הגרסה הזו עומד טיעון מוטעה הן מהפן המשפטי והן מהפן העובדתי.  

6.    בהתנגדות לביצוע השטר מאשרת הנתבעת שהיא הסכימה לחתום כערבה על שטר החוב, וכי היא עצמה נטלה אותו לרואה החשבון של חברת פלקון על מנת שיאשר את החתימות על השטר, אך עוד בטרם בוצע אימות החתימות, עלה הנושא של שטר בטחון בסכום של 450,000 ש"ח, ואז היא הציעה למסור לתנובה לתקופת הביניים את השטר שנחתם על ידה, ונציגי התובעת הסכימו לקבלו אך ציינו בפניה שהשטר " חסר ערך מבחינתם הן בשל סכומו והן מחמת העובדה שהחתימות עליו אינן מאומתות, אולם נאותו לקבל אותו לידיהם באופן זמני, עד להמצאת שטר ב' חתום ומאומת ולהמשיך את האספקה..." (סעיף 5 לתצהיר).

7.    אלא שהגרסה הזו אינה מתקבלת על הדעת מכל זווית שהיא נבחנת. השטר אינו חסר ערך בשל כך שהחתימות עליו לא אומתו, ואני מתקשה להאמין שזה מה שנאמר לנתבעת על ידי נציגי תנובה. עוד פחות סביר מכך הוא שאותם נציגים, שבשלב זה של התצהיר נותרו עלומים, הסכימו לקבל שטר שהוא חסר ערך ובהסתמך על שטר כזה - להמשיך את אספקת הסחורה לחברת פלקון, ולו גם לתקופת ביניים של עד לקבלת שטר חוב בסכום גבוה יותר.

מכל מקום, העובדות "טופחות על פניה" של גרסה זו, משום שבקשת הביצוע הוגשה על ידי התובעת על סמך שטר שאומת; האימות אף בוצע על ידי אותו עורך דין שייצג את הנתבעת בתחילת ההליכים בתיק זה, וברור שבפועל נמסר לתובעת שטר שגם לדעת הנתבעת הוא שטר תקף.

8.    הנתבעת טענה אומנם בחקירתה שהיא לא ידעה שהחתימות על השטר אומתו, ואף ניסתה לשכנע שמישהו אחר מחברת פלקון העביר את השטר לאימות חתימות ללא ידיעתה (פרוטוקול מ- 18.1.07 עמ'  7),  אך כל זה אינו משנה מהמסקנה שהבניין שנבנה על הגרסה העובדתית המוטעית הזו - רעוע מיסודו.

הטענה בעניין אימות החתימות החסר, נועדה כמובן לשמש תשתית לתקיפת תוקפו של השטר מהטעם שהוא טרם השתכלל - טענה שאין בה ממש גם לגופה - אך היא נועדה גם לספק הסבר לכך שאין ראיה לכך שהחזרת השטר בכלל נדרשה על ידי הנתבעת - חרף "זמניותו" הנטענת.

בתצהיר אשר תומך בהתנגדות, אומרת הנתבעת שהיא הזכירה לנציגי תנובה שהשטר אמור לחזור אליה ו" בפעם הראשונה התנצלו והבטיחו לי לטפל בכך. בפעם השניה כמה חודשים אח"כ, נאמר לי שלא מוצאים את השטר אולם הובהר לי כי אל לי לדאוג, כי שטר א' מבוטל וכי השטר התקף היחידי הוא שטר ב'. הובטח לי על ידי אנשי תנובה חלב כי ברגע ששטר א' יאותר ויימצא - הוא יוחזר לידי" (סעיף 7 לתצהיר).

בתצהיר עדות ראשית חוזרת הנתבעת על אותה גרסה ומוסיפה שאנשי תנובה " לא הבינו את הצורך שלי בשטר, מאחר שהוא ממילא מעולם לא היה תקף והוא בוטל באופן סופי עם מסירת השטר החדש" (סעיף 24).

הנתבעת אינה מציינת בתצהיריה מי הם אותם אנשי תנובה שאמרו מה שאמרו, והבטיחו אך לא קיימו - עניין זה התבהר רק בחקירה נגדית של הנתבעת, שם אשרה שמדובר  ביובל ניאון, איש המכירות של תנובה שעמו נוהלו המגעים בין התובעת לחברת פלקון. הלה לקח מידי הנתבעת את השטר ואמר לה לדבריה שהוא " זמני כי הוא חסר ערך" (פרוטוקול מ-18.1.2007, עמ' 8) אלא שאז גם התברר מדבריה שהטענה בדבר פניות חוזרות מצדה להחזיר את השטר - אינה תיאור מדויק של מה שהיה. הנתבעת נשאלה: " ממי ביקש (צ"ל: "ביקשת" - נ.ר.) ולמה לא כתבת ממי?" ועל כך השיבה: "ביקשתי מיובל. נכון עשיתי טעות שלא בקשתי את זה מאחר שהשטר לא השתכלל ולא אומת זה לא בער בעצמותיי, הבנתי שהשטר הזה כאילו לא קיים" (שם, בעמ' 8). ובהמשך, משנשאלה: " לא הרגשת שאת חשופה פה? הייתה תשובתה: "לא, ממש לא, אחרת הייתי עומדת על זה" (שם בעמ' 9). כלומר, מדובר בהבנה של הנתבעת להבדיל ממצגים שנעשו על ידי יובל ניאון,  וברי שלא מדובר בדרישות חוזרות להחזיר את השטר. 

יובל ניאון אגב, לא נשאל ולו גם שאלה אחת ביחס לאמירות אשר יוחסו לו על ידי הנתבעת.

9.    אני סבורה אפוא שלא ניתן לקבל כמוכחת את גרסת הנתבעת בעניין ההסכמות עם נציגי תנובה בדבר "הזמניות" של השטר עליו חתמו היא ואלי פלקון, שכביכול הוחלף בשטר שסכומו אומנם 450,000 ש"ח אך ערב לו רק אדם אחד, וזה חרף העובדה שלרשות התובעת הועמד כבטוחה גם פיקדון בסכום של 70,000 ש"ח. 

ויודגש - מאוד יתכן שהובטח לנתבעת להחזיר את השטר חלף שטר בסכום של 450,000 ש"ח חתום על ידי שני ערבים כפי שנחתם השטר נשוא התביעה, וגם יתכן שנאמר לה שאז יהיה השטר הזה ממילא חסר ערך. מה שלא סביר, ומכל מקום לא הוכח, הוא שנאמר לנתבעת שהשטר חסר ערך רק משום שהחתימות עליו לא אומתו, ושהוא יוחזר חלף שטר בסכום של 450,000 ש"ח גם אם ייחתם על ידי ערב אחד בלבד. לעומת זאת, סביר שהנתבעת ביודעה שהשטר שסופק אינו עונה על דרישות התובעת, לא דרשה את החזרתו, או למצער - לא עמדה על כך שהשטר יוחזר לה.