פסק-דין בתיק א 21219/04

1.         בבסיס תביעה זו, עומדת טענת התובעת כי בגין אי תשלום פרמיות, בהתאם לתנאי חוזה ביטוח מקיף לרכב (להלן - הרכב) שנחתם בין הצדדים ביום 01/11/02 (להלן - הפוליסה), נותרה לנתבע יתרת חוב בסך 10,315 ש"ח, נכון ליום הגשת התביעה.

2.         הנתבע טען בכתב ההגנה, כי הרכב היה ועודנו בשימוש חברת קנדה שינוע ואחסנה בע"מ (בפירוק) (להלן - החברה), ורשום בבעלותה בספרי החברה.

התשלומים בגין הפוליסה בוצעו לטענתו בהמחאות של החברה.

בנוסף, בפוליסות שהוצאו לשאר ששת הרכבים אשר בוטחו אצל התובעת ושימשו את החברה נרשמה החברה כמבוטחת.

על כן טוען הנתבע, כי החברה, היא המבוטחת בפועל בפוליסה, וככל הנראה טעתה התובעת, או סוכן הביטוח ברישום הפרטים בפוליסה.

התובעת טוענת כי רישום הפוליסה על שם הנתבע נעשתה על פי בקשתו המפורשת.

בנוסף טוענת התובעת כי מדובר בפוליסה שחודשה וכי גם בשנה הקודמת פוליסת הביטוח היתה רשומה על שמו של הנתבע.

3.         לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, העדויות, ועיון בכל המסמכים הרלוונטיים (כולל הפוליסה, פוליסת הביטוח מהשנה הקודמת ואישור משרד התחבורה לעניין הבעלות ברכב), שוכנעתי, לקבוע העובדות והמסקנות הבאות:

3.1.       לעניין נטל ההוכחה -

על כריתת חוזה ביטוח חלים הכללים הקבועים בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 (להלן - חוק החוזים; ראה - ע"א 702/89 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' נועם אורים ואח', פ"ד מה(2), 811).

הנתבע טען כי סוכן הביטוח טעה ברישום ורשם אותו במקום את החברה כמבוטח בפוליסה.

לפיכך, מדובר בטענת טעות, על פי סעיף 14 לחוק החוזים, אשר על הנתבע הנטל להוכיחה (ע"א 793/89 בניני מ.י. גינדי הנדסה נ' כלל חברה לביטוח, פ"ד מו(3), 324).

3.2        לעניין הבעלות ברכב -

על אף האמור בסעיף 5 לכתב ההגנה, לפיו החברה היא בעלת הרכב, הודה הנתבע בעדותו בפניי כי הרכב בבעלותו (ראה - אישור משרד התחבורה לעניין הבעלות ברכב מיום 18/11/04 אשר צורף לתצהיר מטעם התובעת, וכן עמ' 6 לפרוטוקול ישיבת 30/11/05 בה טען הנתבע: "הרכב ברישיון רשום על שמי, בספרים של החברה הוא רשום של החברה...").

3.3        הנתבע טען כי סוכן הביטוח טעה ברישום ורשם אותו במקום את החברה כמבוטח בפוליסה. לגרסתו בטופס הצעת הביטוח (אשר לא הוצג), סוכם כי החברה תהיה המבוטחת על פי הפוליסה. הנתבע לא הניח תשתית ראייתית להוכחות טענה זו.

לעומת זאת, משה ממן, סוכן הביטוח אשר ערך את הצעת הביטוח (ואת הצעות הביטוח עבור רכבי החברה) והעיד מטעם התובעת, טען בתצהירו ובעדותו בפניי כי הנתבע ואשתו ביקשו במפורש כי הפוליסה תונפק על שמם ולא על שם החברה (ראה - עמ' 5 לפרוטוקול ישיבת 30/11/05 וסעיף 8 לתצהירו).

מכל מקום גם אם היתה מתקבלת גרסת הנתבע באשר לטופס הצעת הביטוח - כאשר קיימת הגבלה או שוני בפוליסה, שאינם מופיעים בתנאי הצעת הביטוח, מדובר בהצעה חדשה מצדו של המבטח, הטעונה את הסכמת המבוטח (סעיף 11 לחוק החוזים).

אולם, כאשר מהתנהגות המבוטח ניתן להסיק כי קיבל את הצעתו החדשה של המבטח (השוני בין הפוליסה להצעת הביטוח), הרי שהאמור בפוליסה יחייב את המבוטח.

מבוטח המקבל לידיו פוליסת ביטוח מבלי להגיב עליה ייחשב כמי שמקבל בהתנהגותו את הצעתו החדשה של המבטח (ע"א 682/82 יוסף בן אריה נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לז(3), 589, בעמ' 598; ע"א 793/89 בניני מ.י. גינדי הנדסה נ' כלל חברה לביטוח, פ"ד מו(3), 324).