פסק-דין בתיק א 21213/04

1.         התובעים, פסיכולוגים חינוכיים, העניקו הדרכות קבוצתיות לפסיכולוגים העובדים אצל הנתבעת (להלן - ההדרכות).

על פי כתב התביעה, ראידה נעים, מנהלת השרות הפסיכולוגי בנתבעת בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו (להלן - ראידה), פנתה אל התובעים וביקשה מהם להעביר את ההדרכות והודיעה להם כי שכרם ישולם על ידי הנתבעת.

התובעת קיימה הדרכות ב-27/12/02 והתובע ב-18/02/03 ו-06/05/03.

התובענה שבפני נוגעת ליתרת חוב, שלטענת התובעים מגיעה להם מאת הנתבעת, בסך 9,464 ש"ח (נכון ליום הגשת התביעה).

2.         הנתבעת הכחישה את החוב הנטען וטענה כי כלל לא הזמינה ואישרה את ביצוע ההדרכות על ידי התובעים. לגרסתה, ראידה הזמינה את ההדרכות על דעת עצמה ולא קיבלה את הסכמת הנתבעת לכך (הסכמת ראש המועצה).

בנוסף טוענת הנתבעת, כי כלל לא נחתם חוזה בין הצדדים לצורך ביצוע ההדרכות, ובהיעדר חוזה החתום על ידי ראש המועצה והגזבר, כנדרש על פי סעיף 193 לצו המועצות המקומיות (ב), תשי"ג - 1953 (להלן - הצו), לא ניתן לחייב את הנתבעת בתשלום יתרת החוב הנטענת.

3.         לאחר שמיעת עדויות וטיעוני ב"כ הצדדים, ועיון בכל המסמכים הרלוונטיים (ובמיוחד - פירוט התשלומים שהעבירה שפ"י (שרות פסיכולוגי ייעוצי) לנתבעת בזמנים הרלוונטיים; האישור הוגש וסומן ת/א), שוכנעתי, כי דין התביעה להידחות. נימוקיי:

3.1.       סעיף 193 (א) לצו (אשר סעיף לט לתוספת הראשונה מחילו על המועצה המקומית אעבלין), קובע:

193. חתימה על מסמכים מסויימים

(א) חוזה, כתב התחייבות, או תעודה אחרת מסוג שקבע השר, שיש בהם התחייבות כספית מטעם המועצה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם בשם המועצה, בצד חותמת המועצה, ראש המועצה וכן גזברה; לא היתה בהם התחייבות כספית כאמור, לא יחייבו את המועצה אלא אם חתמו עליהם בשם המועצה, בצד חותמת המועצה, ראש המועצה וכן מזכירה; אם אין גזבר או מזכיר ייחתמו המסמכים האמורים גם ביד עובד אחר של המועצה, הממלא לפי החלטת המועצה את תפקיד הגזבר או המזכיר.

על פי ההלכה הפסוקה הוראות הסעיף 193(א) הנ"ל הן מהותיות ואי קיומן ככתבן וכלשונן עושות את ההתחייבות לחסרת תוקף.

נקבע כי אם על-פי החוק קיימת דרישה לשמירה על צורה מסוימת של ההסכם כדי שיקבל תוקף, פירוש הדבר שאי-שמירה על הצורה הדרושה, כמוה כאי-עשיית ההסכם, כלומר מבחינה משפטית לא עשו הצדדים ולא כלום (על חשיבות ההוראה בסעיף 193(א) לצו וההוראה המקבילה בסעיף 203(א) לפקודת העיריות ועל בטלות התחייבות שנעשתה שלא בדרך שנקבעה בהוראה כזו, ראה - ע"א 11/71 עירית רחובות נ' פיני גולדמן, פד"י כה (2), 381, עמ' 385; ע"א 449/73 המועצה המקומית "יסוד המעלה" נ' אורי מילוסלבסקי, פ"ד כח (1), 421; ע"א 487/75 עזרה ובצרון חברה לשיכון נ' משה ו-שרה גליק, פ"ד ל(2), 621, עמ' 626-627; ת"א (חיפה) 79/96 פטין חורי נ' נביל פרנסיס ו-3 אח', תק - מח 97(1), 1055, עמ' 1058; ע"א (חיפה) 2444/01 המועצה המקומית אור עקיבה נ' שריון שיווק דלתות ומוצרי בטחון, תק - מח 2001(4), 2057, עמ' 2059 ועוד).

בענייננו אין מחלוקת כי לא נחתם כלל הסכם בין הצדדים וההדרכות בוצעו על פי הזמנתה של ראידה.

במצב דברים זה ונוכח האמור לעיל, לעניין חשיבות השמירה על הדרישות הצורניות של ההסכם, על אף שבפועל התובעים ביצעו את ההדרכות, אין כלל תוקף להסכם אשר לטענת התובעים נכרת בינם לבין הנתבעת (באמצעות ראידה, אשר לטענת התובעים פעלה כשלוחה של הנתבעת).

בהקשר זה יצוין, כי לא הועלתה על ידי התובעים טענה של עשיית עושר ולא במשפט מצידה של הנתבעת (ראה - ע"א 9256/99 חברת גזית ושחם חברה לבנין נ' עירית רחובות, תק - על 2001(3), 2300).

3.2.       בנוסף, התובעים טענו כי מימון ההדרכות נעשה על ידי שפ"י (שהינו גוף ממשלתי), אשר העביר את התשלום עבור ההדרכות לנתבעת שהיתה אמורה לשלמו לתובעים.

לגרסתם, הנתבעת שהיוותה "צינור" לצורך העברת הכספים לתובעים, קיבלה את משפ"י הכסף עבור ההדרכות שביצעו התובעים, אך מיאנה להעבירו אליהם.

ב"כ התובעים טענה כי בידיה אישורים על העברת התשלום עבור ההדרכות לנתבעת. על בסיס הצהרתה זו הגיעו הצדדים להסכם דיוני (אשר קיבל תוקף של החלטה בישיבת 13/12/05), לפיו אם תציג ב"כ התובעים אישור על העברת סכומים משפ"י לנתבעת, התואמים לסכומים (ולתאריכים) המפורטים בכתב התביעה, תשלם הנתבעת לתובעים את יתרת החוב הנטענת.

ב"כ התובעים המציאה אישור משפ"י (ת/א) לפיו הועברו בשנת 2002 סכומים מסוימים לנתבעת עבור הדרכות, אולם אין באישור אינדיקציה כי הסכומים שהועברו, או חלק מהם שימשו עבור תשלום להדרכות שביצעו התובעים.