פסק-דין בתיק א 21183/02

1.         לתובע, מר אמין עיסמי, היה מכבש. בשנת 1996 או 1997 בחודש דצמבר היה המכבש בחצר ליד מוסך שאדי (צד ג') הנמצא בדלית אל כרמל, כפי שנקראה טרם הפכה להיות חלק מעיר הכרמל. הנתבעת ביצעה עבודות עפר במקום במהלכן "נקבר" המכבש. את העבודות ביצע הנתבע 3.

2.         התובע טוען כי נגרם לו נזק בשווי 15,000 ש"ח אותם הוא תובע מהנתבעים, וזאת על-פי חוות-דעת השמאי מר מדלסי אשר בדק את המכבש מספר חודשים לאחר האירוע ונתן חוות-דעת. מר מדלסי העיד בבית-המשפט.

3.         התביעה הוגשה תחילה כתביעה קטנה. הנתבעת 1 והנתבע 3 לא הגישו כתב הגנה. בישיבה מיום 4.2.02 בפני כב' השופט נווה, הסביר הנתבע מס' 3 - מר סאלח בן מחמד, כי המכבש היה מונח בין גרוטאות רבות. הוא התבקש לישר את השטח וכך אמנם עשה. בעל המוסך (שאדי) אמר לו כי המכבש נמצא שם כבר שנים רבות ועליו לפנות אותו. מר סאלח אמר בפני כב' השופט נווה כי ראה שאין עליו מנוע והוא רק שילדה.

כב' השופט נווה הורה לתובע  להמציא מסמכים כבקשת באת-כוח הנתבעת 2 אשר הודיעה באותה ישיבה כי היא מייצגת את כל הנתבעים, ודחה לישיבה נוספת על מנת להזמין את מר שאדי, בעל המוסך.

4.         התובע המציא מסמכים שונים המעידים לדעתו כי המכבש הנדון עבד עד לחודש דצמבר 1996, אך היה זה מכבש נגרר ולכן גם לא היה צורך לבטחו. בנוסף המציא תצהיר מאת מר אמין ביראני אשר היה מפקח מטעם המועצה המקומית עוספייה, שהצהיר כי במסגרת עבודות שביצע התובע, שהוא עצמו קבלן עבודות תשתית, העסיק מכבש נגרר.

5.         הנתבעת 2 ביקשה להעביר התיק להליכים רגילים בגלל הצורך להגיש הודעת צד ג' וכן התלוננה כי לא התקבלו המסמכים שהתבקשו:

א.         אגרת רישוי שנתי / רישום מע"צ.

ב.         בדיקת תקינות כל המכבש.

ג.          תעודת ביטוח.

ד.         קבלות וחשבוניות טיפול שוטפות.

ה.         תעודות משלוח.

ו.          תמונות.

            התובע התרעם והודיע כי את רישיון מע"צ המציא וכן כל מה שהיה ברשותו.

6.         כב' השופט נווה החליט ב- 30.10.02 כי יש אמנם להעביר התיק להליכים רגילים, בין השאר משום שיש צורך לבצע חקירות נגדיות ופעולות חקירה.

7.         לאחר תלאות פרוצדורליות שונות נשמעו ראיות הצדדים בשנת 2007. במשך השנים הגישו הנתבעים הודעת צד ג' כנגד בעל המוסך, מר סאלח שאדי, וכנגד המועצמה המקומית דלית אל כרמל. ההודעה נגד המועצה המקומית נמחקה בשלב מאוחר מאוד מטעמים משפטיים, כטענת באת-כוח הנתבעת, ומטעמים טקטיים היות ובתצהירי הגנת המועצה המקומית היה כדי לסייע לתובע בטענת התובע. לא מצאתי תימוכין לטענת באת-כוח הנתבעים כי הדבר נעשה בהמלצת בית-המשפט.

אירוע זה לא היה צריך להגיע לבית-המשפט כלל ובוודאי לא להגרר להליכים כה ארוכים אשר עלו ממון רב לצדדים, טרחה וזמן יקר גם להם וגם לבית-המשפט.

8.         זמן רב חלף מאז האירועים נשוא התביעה, בין אם היה זה בשנת 1997 בין אם 1996, ועד למתן העדויות, אי אפשר לצפות מעדים כי יזכרו לפרטי פרטים התרחשויות, שיחות וכיו"ב, וממילא קשה לקבוע ממצאים על סמך עדים שהעידו כעבור 10 שנים אם ראו או לא ראו נזקים במכבש. כך גם קיימת בעייתיות בשמירת מסמכים כמו תמונות של השמאי מר מדלסי אשר נתן חוות-דעת בשנת 1996.

9.         אין מחלוקת עובדתית כי הנתבעים 1-3 גרמו לכך כי המכבש השייך לתובע "נקבר" תחת ערמות חול תוך כדי יישור שטח עבור המועצה המקומית דלית אל כרמל במקום הסמוך למוסך של שאדי - צד ג' 1.

10.        השאלה היא האם נגרם נזק למכבש מעצם פעולות הנתבעים, שכן חיכה להחלפת מנוע וכך נמנע מן התובע לחדש פעילותו? או מדובר בגרוטאת ברזל אשר היתה מונחת ללא הופכין בחצר של צד ג' בין גרוטאות אחרות?