פסק-דין בתיק א 21176/07

בפני תביעה כספית לתשלום סך של 8,292 ש"ח. 

התובעת, חברת איי אמ גי' משכנתאות בע"מ עוסקת במתן שירותי ייעוץ וליווי הלוואות הפוטיקאיות. בתאריך ה - 09/07/06 הנתבעים, לוי בנימין ורני ברון, התקשרו עם התובעת בהסכם לקבלת ייעוץ בתחום המשכנתאות.

בהתאם להסכם התחייבה התובעת לסייע לנתבעים להוציא לפועל את מסלול ההלוואה המבוקש על ידם תוך ניהול משא ומתן עם המלווה ורישום המשכנתא אשר יובילו לחסכון כספי בתשלומי המשכנתא.

דא עקא, למרות שהתובעת עמדה במלוא ההסכם, פעלה בשמם של הנתבעים בכדי להשיג להם הלוואת משכנתא בתנאים מיטביים, לא שילמו הנתבעים את שכרה בהתאם להסכם. משכך, ולאחר שכל ניסיונותיה של התובעת לגבות את הסכום האמור עלו בתוהו, נאלצה היא להגיש תביעה זו.

הנתבעים, התנגדו לטענות התובעת באמצעות תצהירו של הנתבע בנימין לוי. הטענה העיקרית שהועלתה הייתה כי הובטח לנתבע 1 כי לא יצטרך לשלם לתובעת דבר אלא אך ורק במועד פתיחת תיק בקשה בבנק בו יוחלט לקחת את ההלוואה. על סמך הבטחה זו והבטחה זו בלבד ניאות הנתבע לחתום על ההסכם אולם לשיטתו לא פעלה התובעת כדין במספר מישורים.

ראשית, התובעת פעלה ללא אישורו מול בנקים באמצעות שיטת "מכרזים" כאשר הובטח לנתבע כי סניפים רבים פועלים באמצעות שיטה זו אולם במקום זאת התגלה כי רק מספר סניפים בודדים קיבלו את אופן הפעולה דנן. שנית, הנתבע התבקש לחתום על הצעות למשכנתא כאשר כלל לא היה בידיעתו מהן התנאים, האם מדובר בתנאים שהובטחו לו על ידי התובעת אם לאו. זאת, במיוחד עקב העובדה כי התובעת מעולם לא מסרה לידיו את התדפיסים עליהם מבוססים הצעות המשכנתא השונות. לא זו אף זו, הגיעה התובעת ועשתה דין לעצמה כאשר פתחה  תיק בקשה למשכנתא בסניף בנק ברעננה שלא בידיעתם או הסכמתם של הנתבעים כלל.

לשיטתם של הנתבעים, חוסר הפעולות של התובעת מחד, והפעולות האסורות ללא הרשאתו מאידך שוללות את טענותיה לתשלום שכר.

בתאריך ה - 10/09/07 ניתנה לנתבעים רשות להתגונן בתביעה זו. לאחר מכן, בתאריך ה - 09/12/07 התקיימה בפני ישיבה מקדמית, בה, הוצע לצדדים כי יתנו לבית המשפט לפסוק בסכסוך דנן על דרך הפשרה.

הצדדים בחרו, בנסיבות  העניין,  לקבל את הצעת בית המשפט ולהפקיד את ענייניהם בידיו, על מנת שזה יפסוק בהם,  על פי הקבוע בסעיף 79 א' (א) לחוק בתי המשפט.

יפה עשו הצדדים שהסכימו לסיים המחלוקת בדרך זו.

בכך שהצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין בדרך זו, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו מקפלת בתוכה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר" ואת נכונותו של כל צד להטות אוזן קשבת לטענות חברו.

המשפט מכיר בחשיבות ערך האמת, אך גם ביחסיותו של ערך זה. המשפט מתרחק מערכים מוחלטים ומחפש פשרה - המשקפת את מלוא המורכבות של הקיום האנושי - בין ערכים מתנגשים. דווקא החיפוש אחר ערכים - ובהם החיפוש אחר האמת - מביא את המשפט לצורך הדורש לאזן בין ערכים מתנגשים ( ראה אהרון ברק - על משפט שיפוט ואמת, משפטים כ"ז, (תשנ"ו) 11).   

כבר נקבע כי פסיקת בית המשפט בהליך לפי סעיף 79 א' איננה מוגבלת לד' אמותיו של הדין המהותי אלא גם לעקרונות ושיקולים של מוסר, חירות, צדק, שלום ויישור הדורים.

יש אף והפשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג {ראה ע"א 1639/97 אגופוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונלה פ"ד נג (1) 337).  וכן ראה ת"א 2014/99 זרוצי נ' שנקמן (טרם פורסם)}.

אי לכך ולאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים {(ראה ת"א (ב"ש)187/93 פרץ אשר נ' קופת חולים של ההסתדרות (טרם פורסם), וכן ראה רע"א 5192/01 די וורלי נ' הלין (טרם פורסם)} ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות התרשמתי מטענות הצדדים ומהמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבעים, לשלם לתובעת לסילוק כל טענה מכל מין וסוג שהוא הקשורה בתיק זה, סך של 3,600 ש"ח (כולל מע"מ). בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובעת מחצית מהוצאות המשפט וכן סך של 540 ש"ח + מע"מ בעבור שכ"ט עו"ד.

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים בדואר רשום

ניתן היום, כ"ט בטבת, תשס"ח (7 בינואר 2008), בהעדר הצדדים.