פסק-דין בתיק א 21113/05

1.         התובע, יליד 1936 אשר אובחן ביום 19.5.02 כחולה במחלת סרטן הערמונית, הגיש תביעתו בתיק דנא בהסתמך על פוליסת בריאות קולקטיבית שהוציאה הנתבעת לעובדי הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ. הפוליסה נערכה לקבוצה של עובדי הבנק ולבני זוגם, בהתאם להסכם שנחתם בין מעסיקה של אשת התובע (עובדת הבנק) לבין הנתבעת.

2.         בפתח כתב ההגנה שהגישה, טענה הנתבעת כי מן הדין לסלק את התביעה על הסף מחמת התיישנות, וזאת בשים לב לכך שהתביעה הוגשה ביום 15.12.05 ואילו מקרה הביטוח אירע, לכל המאוחר, ביום 19.5.02.

3.         ב"כ התובע לא הכחיש כי תקופת ההתיישנות בת 3 השנים, הקבועה בחוק חוזה ביטוח התשמ"א-1981, חלפה זה מכבר, אולם טען כי במקרה דידן חל החריג הקבוע בסע' 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, שזו לשונו:

"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

4.         שני הצדדים הכבירו מילים לגבי השאלה באם ידעו התובע ורעייתו, או שמא לא ידעו, אודות קיומה של הפוליסה נשוא הדיון. התובע נאחז בעובדה שהעתק הפוליסה לא נשלח לידיו ודבר קיומה לא הובא לידיעתה של אשתו, עובדת הבנק, ואילו הנתבעת טענה כי חייבת הייתה לשלוח עותק הפוליסה לבעל הפוליסה, הוא הבנק, וכך אכן עשתה. מעבר לכך שלחה, לטענתה, גם חומר פרסומי ומידע אודות הפוליסה ותנאיה.

5.         איני רואה צורך להכריע בשאלה זו, פשיטא על שום שסבורני כי בזהירות סבירה יכול היה התובע לגלות קיומה של הפוליסה גם אם לא ידע על קיומה בפועל. להלן עיקר טעמיי לכך:

5.1        בחקירתה הנגדית העידה אשת התובע, הגב' רחל סלע, כי הינה בעלת תואר ראשון ומשמשת בתפקיד מורשית חתימה בבנק מאז יולי 1987. לדבריה, "במסגרת הבנק יש כל מיני הטבות שאני לא בדיוק מודעת אליהן. מצרפים אותנו לכל מיני דברים הרבה פעמים בלי ידיעה, כמו במקרה הזה, שממש לא ידעתי עליו" (עמ' 5 ש' 27 לפרוטוקול).

5.2        אלא מאי? בתלוש השכר של הגב' סלע (נ/2) מצוין בפירוש קיומו של ביטוח חיים וכן ביטוח חיים עבור בן זוג. אילו הייתה טורחת לעיין בתלוש השכר, הייתה ודאי מבחינה בכך ללא כל קושי. התשובה שסיפקה, משנשאלה על כך, לפיה אינה נוהגת לעיין בתלוש השכר וכי היא עובדת במערכת רצינית וסומכת עליה במאת האחוזים, אינה הולמת אשה בתפקידה והשכלתה ואינה משכנעת.

5.3        יצוין כי גם התובע, מי שכיהן טרם פרישתו לגמלאות בתפקיד בכיר בתעשיות רכב נצרת, העיד כי על אף שנהג לתייק בעצמו את תלושי השכר של אשתו, הרי שמעולם לא בחן אותם אלא רק ראה את השורה התחתונה (עמ' 9 ש' 17 לפרוטוקול). גם תשובה זו לא נשמעה לי משכנעת.

5.4        מעבר לכך, הגב' סלע ידעה להעיד, כאמור, כי במסגרת הבנק זכו העובדים להטבות שונות וכי בשלב כלשהו פנתה לאיש ועד על מנת לברר באם קיים כיסוי ביטוחי לבעלה. בו במקום היא נענתה בחיוב. משנשאלה באם הייתה פונה בשאלה לאותו איש ועד, בשנת 2002 או בכל מועד בשלוש השנים לאחר אבחון המחלה, ומבקשת לברר קיומו של כיסוי ביטוחי לבעלה, האם הייתה נענית בחיוב השיבה "מן הסתם" (עמ' 8 ש' 9 לפרוטוקול).

5.5        די באמור לעיל על מנת להוביל למסקנה כי במאמץ פשוט יכולים היו התובע ורעייתו לגלות דבר קיומה של הפוליסה. די היה לעיין בתלוש השכר או לפנות לאיש ועד בשאלה פשוטה בנדון על מנת לקבל מענה חד-משמעי. פניה מעין זו מתבקשת לנוכח הצהרתה של הגב' סלע, כי ידעה אודות הטבות שונות הניתנות לעובדי הבנק, כולל ביטוחים מסוגים שונים. השכלתה ומעמדה בבנק רק מתקפים את המסקנה כי די היה באמצעים פשוטים על מנת לברר את העובדות לאשורן. משלא נעשה הדבר, אין מנוס מן המסקנה שסעיף 8 לחוק ההתיישנות אינו חל במקרה דידן.

6.         התוצאה היא שעם כל הצער שבדבר, וחרף קיומה של פוליסת ביטוח תקפה, דין התביעה להידחות מחמת התיישנות.

בשולי הדברים אני רואה להוסיף כי הדעת אינה נוחה מסילוקה של תביעה על הסף באשר לעולם עדיפה בעיניי הכרעה לגופה של מחלוקת על פני הכרעה טכנית מטעמים דיוניים.   בפסיקת בית המשפט בשנים האחרונות, המגמה הברורה המסתמנת הנה צמצום תחולת ההתיישנות, ככל שהחוק מאפשר והנסיבות מצדיקות.

יחד עם זאת, משעמדה הנתבעת על טענת ההתיישנות ונתחוור כי אכן, על-פי עובדות המקרה, התביעה התיישנה במועד הגשתה, אין מנוס מסילוקה על הסף.

            אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה ובנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום י"ט בחשון, תשס"ח (31 באוקטובר 2007)  בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.