פסק-דין בתיק א 2111/03

1.         עניינה של התביעה בשישה שיקים שנמסרו לנתבע 1 (להלן: " הנתבע") במהלך התקופה בין 2.8.1993 עד 8.2.1994. חמישה מן השיקים נפרעו לחשבון של שותפות בשם "ש.פ.ר. את אלי לוי" והשישי נפרע לחשבון הנתבעת 2 (להלן: " הנתבעת"). השיק הראשון משוך מחשבונו של התובע 1 (להלן: " התובע"), ויתר השיקים משוכים מחשבונה של התובעת 2 (להלן: " התובעת"), שהיא חברה בבעלותו של התובע.

2.         הנתבעים טוענים כי התובע נתן את השיקים לנתבע כדי שהנתבע ישקיע כספים עבורו. לטענתם הכספים אכן הושקעו על ידי הנתבעת עבור התובע, בחברת מקרקעין - חברת חאוזי נכסים והשקעות בע"מ (להלן: " חברת חאוזי"), חברה אשר בבעלותה נכס מקרקעין באילת ששמו "בית הספירלה", ושהתובעת היא בעלת 10% מהון המניות שלה.

            מנגד, טוענים התובעים כי הכספים מושא התביעה הועברו לנתבע כהלוואה אישית מהתובע, ולא כהשקעה.

3.         יובהר בראשית הדברים, כי התובעים אינם כופרים בכך שהתובע והנתבע התכוונו לנהל יחד עסקים משותפים. התובע העיד בתצהירו כי הנתבע שכנע אותו - כאשר התובע התגורר בארצות הברית, להשקיע איתו בעסקי נדל"ן בישראל. התובע הצהיר עוד, כי העסקה המיידית שעמדה באותה עת על הפרק, היתה עסקת רכישת זכויות החכירה בבית הספירלה. התובעת הוקמה לצורך ניהול העסקים המשותפים של התובע ושל הנתבע.

4.         בית הספירלה נרכש תחילה על ידי מר יצחק חאוזי. הצדדים דנן בקשו לרכוש ממנו את מחצית מהזכויות בבית הספירלה, ולצורך כך נחתם ביום 10.8.93 הסכם מייסדים (להלן: " הסכם המייסדים"), בין יצחק חאוזי מצד אחד לבין חברה בבעלות הנתבע ומר אבי מתן (חברת חמשק נכסים והשקעות בע"מ - להלן: " חמשק"), והתובעת.

            הצדדים להסכם המייסדים הקימו את חברת חאוזי לצורך ניהול בית הספירלה ורכישתו. מר יצחק חאוזי היה אמור להיות  בעל 50% ממניות החברה, חמשק - בעלת 40% ממניותיה, והתובעת - בעלת 10%.

טענות הצדדים

5.         התובעים מפנים לס' 9 להסכם המייסדים, בו הוסכם כי הצדדים יעבירו לחשבון חברת חאוזי, סך כולל של 200,000$. יתרת הסכום שנדרש לחברה לצורך מימון רכישת בית הספירלה (2,400,000$), היה אמור להתקבל מהלוואה בנקאית (ר' ס' 9.2 להסכם המייסדים). לטענת התובעים, הצדדים התכוונו להשיב את ההלוואה לבנק מההכנסות החודשיות שיניב בית הספירלה.

            התובעים טוענים כי התובעת היתה אמורה להשקיע בחברת חאוזי סכום של 20,000$ בלבד על פי ס' 9 הנ"ל להסכם המייסדים - סכום המשקף את חלקה בהון המניות של החברה - 10% מההשקעה הכוללת.

            לטענת התובעים, יתרת הסכומים שהועברו על ידי התובע מעבר לסכום של 20,000$, הועברו כהלוואה, ואינם חלק מההשקעה בבית הספירלה.

6.         התובעים מסתמכים על מספר ראיות לצורך ביסוס גרסתם. ראשית, התובעים מפנים לעדות התובע, ולכך שהנתבע לא העיד מטעם הנתבעים, ולא מסר לכן גרסה נגדית מטעמו.

            התובעים מסתמכים על השיקים ועל הכיתוב בספחי השיקים "הלוואה", כאשר ביחס ל-3 השיקים האחרונים, על פי חוות דעת של הגרפולוג שמונה על ידי בית המשפט - כתב היד הוא של הנתבע.

            כן מסתמכים התובעים על מסמכים שהתגלו להם רק בדיעבד - בין היתר שני הסכמי הלוואה. ההסכם הראשון - במ/1 (סומן 43 בניירות העבודה של רו"ח ספיר, מיום 31.7.93), מתייחס להלוואה בסך 230,000$. ההסכם השני - במ/2  (סומן 44 בניירות העבודה של רו"ח ספיר, מיום 25.11.93), מתייחס להלוואה בסך 130,000$. התובע טען כי מסמכים אלה לא היו זכורים לו, הם התגלו על ידו בניירות העבודה של רו"ח ספיר רק ערב ישיבת ההוכחות, והם אינם מהווים את עילת התביעה שלו בתביעה הנוכחית.

            בסיכומים מטעמם מפנים התובעים לעדותו של מר אבי מתן, שותפו של הנתבע, שהעיד מטעם הנתבעים. לטענתם, למתן היו מספר גרסאות ביחס לכספים שהועברו על ידי התובע, וכן ביחס למסמכים שונים שנערכו על ידי מתן במהלך השנים בקשר עם ההלוואות. כן מפנים התובעים לעדויותיהם של רואי החשבון - רו"ח מנדולה, רו"ח ספיר ורו"ח ברי ממשרדו.

7.         לגרסת הנתבעים כפי שהיא עולה מתצהירו של מר אבי מתן (שותפו של הנתבע), התובע והנתבע אכן בקשו לבצע השקעות משותפות (מר מתן טוען כי התובע הוא זה שפנה לנתבע בבקשה לבצע עסקאות משותפות). הצדדים הקימו את חברת יצחק חאוזי, והיו אמורים להעביר לה סך כולל של 200,000$, ולהסדיר הלוואה בנקאית על סך 2,400,000$.  מר מתן הצהיר כי הסכום של 200,000$ לא נועד למימון רכישת בית הספירלה, אלא לניהול ראשוני של החברה.

            מר מתן טוען כי חברת חאוזי רכשה את בית הספירלה תמורת 1,700,000$, ואף השקיעה בשיפוץ יסודי של הבניין של 3,500,000$. לטענתו, בשנת 1996 הוערך שוויו של הבניין בסך של 12,000,000$. חברת חאוזי אף רכשה זכויות בנכסים נוספים, בהם השקיעה למעלה ממיליון דולר. מר מתן טוען כי לתובעים יש 10% בחברת חאוזי, והשקעתם צריכה להיות מקבילה לחלקם היחסי בחברה. לטענת מתן, החברה השקיעה למעלה מ-6,750,000$. החברה לקחה הלוואה בסך 1,500,000$, ומכאן שבעלי המניות היו צריכים להשקיע בחברה 5,200,000$. ההשקעה של התובעים היתה צריכה אם כן להיות סך של 525,000$. בפועל השקיעו התובעים לטענתם 632,000$.

8.         הנתבעים טענו, כאמור, כי סכומי הכסף שהועברו על ידי התובע לנתבע הועברו כחלקה של התובעת בהשקעה בחברת חאוזי. הנתבעים טוענים כי גם התובע הודה בכך כי חלק מסכומי השיקים שהוא העביר "היו על הנכס באילת". הנתבעים טוענים כי לתובע אין הסבר לכך שהוא בעלים של 10% בחברה שלטענתם הושקע בה סכום של כ-6,750,000$, תמורת השקעה של 20,000$ בלבד.  הנתבעים טוענים עוד כי הנטל מוטל על התובע להוכיח את עילת התביעה שלו, ומאחר שהם כופרים בכך שהתובע הלווה להם כסף, עליו להוכיח כי הסכומים שהועברו הועברו כהלוואה ולא כהשקעה.

9.         לטענת הנתבעים, התובע מסתמך בטענתו לפיה הנתבעת חייבת לו כסף, על מסמכים שהוא עצמו טען כי הם שקריים. עוד נטען כי התובע לא ידע להסביר מדוע הנתבע היה זקוק להלוואה ממנו, ולא ידע להסביר מדוע בעת שנחתם הסכם אחר בין צדדים דומים, "הסכם המחצבה" נ/1, התובע לא העלה את נושא החוב הנטען של הנתבע כלפיו, ומדוע קוזז רק סכום של 100,000$ מסכום ההשקעה של התובע בהסכם הנ"ל.

            הנתבעים העלו גם טענות מקדמיות - טענת העדר עילה, העדר יריבות וטענת התיישנות.