פסק-דין בתיק א 21103/03

1.         תביעה בגין תאונת דרכים מיום 9.12.97. הנתבעת הודתה באירוע התאונה ובחבות, הצדדים חלוקים בשאלת הנזק בלבד.

2.         התובע יליד 6.10.64 נהג סמי טריילר במקצועו ובמועד התאונה עבד בחברת תעבורה בע"מ (להלן: "החברה").  בתאונה  נחבל  התובע בראש, צוואר וגב תחתון; הובא לחדר מיון בביח הילל יפה; נבדק בחדר מיון (ואף בבדיקות המאוחרות) ולא נמצאו חוסר נוירולוגי, והגבלת תנועה. התובע לא אושפז. 

3.         התובע פנה לרופא המשפחה בתלונות על כאבי ראש, סחרחורת וניתנו לו אישורי אי כושר עד  9.6.98.  המלצת הרופא הייתה רק אנלגיקה ומנוחה. לאחר מכן שב התובע לעבודה עד מחצית יולי 99'.

            התובע קיבל  שכר  ממעבידתו, גם בתקופת אי הכושר-   ועד אוגוסט 99.

התובע קיבל תעודות מחלה נוספות מרופא המשפחה, ממחצית יולי 99 עד סוף אוגוסט 99 ולאחר מכן לא שב לעבודה בחברה. ביום 13.11.99 התובע פנה לחברה וביקש לסיים את עבודתו בחברה ולקבל פיצויים.  התובע פרש מעבודתו כנהג וקיבל פיצויי פיטורין.  סכום כולל  של כ- 60,000 ש"ח.

4.         לאחר התפטרותו מהחברה התובע לא עבד כ- 4 חודשים.  אז החל בלימודים להסבת מקצוע במסגרת המל"ל, השלמת 12 שנות לימוד. באותה תקופה, החל ממחצית 4/00 ועד 1/01 קיבל התובע דמי אבטלה.

5.         התאונה הוכרה כתאונת עבודה ע"י המל"ל. הועדה במל"ל קבעה עוד ב- 12.12.97 כי התאונה לא הותירה נכות צמיתה. ערר שהגיש התובע נדחה. ועדת העררים קבעה ביום 10.6.98 כי: "לא נותרה נכות תפקודית, אורטופדית, נוירולוגית, פסכיאטרית, בגין התאונה הנדונה".

6.         כפי שעולה מתע"צ מטעם ד"ר קליין, רופא המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, (להלן: "הרמב"ד), התובע הופנה להערכת כשירות רפואית לנהיגה  ב- 5/98 ע"י קצין מיון רפואי בצה"ל. התובע שביקש להשתחרר משירות מילואים כנהג, המציא לצה"ל אישור רפואי  מיום 24.5.98 מרופא המשפחה, לפיו התובע הינו לאחר תאונת דרכים עם פגיעת ראש "עדיין כאבי ראש בעת אור וסחרחורות. עדיין לא חזר לעבודה בגלל אי יכולת לנהוג".  לפיכך הופנה ע"י צה"ל לבדיקת הרמב"ד.

7.         כך כותב ד"ר קליין, רופא המרב"ד  בתע"צ, שהוגש בהסכמת 2 הצדדים:

"במרץ 98 עבר הערכה נוירולוגית לקראת חזרתו לעבודה במסגרת קופ"ח, שהיתה,תקינה. משקיבל ב-1998  הזמנה לשירות מילואים, חשש מהחמרה במצבו והודיע על כך לצה"ל. ובהתאם הופנה להערכת כשירותו הרפואית לנהיגה".

" ממצאי בדיקתו הגופנית היו תקינים. בהערכתו ציין הרופא הבודק התרשמות מהתנהגות מניפולטיבית. הערכה פסיכולוגית ציינה יכולת תפקודית תקינה, למרות שהופנה עקב נסיונו להשתחרר משירות מילואים. לכן, הומלצה ביקורת תקופתית.

בהתאם, סוכמה הערכת כשירותו הרפואית לנהיגה כתקינה והומלץ על אישור רשיונותיו לנהיגה ברכב משא כבד סוג סמיטריילר (04) ללא הגבלה למעט משקפי ראיה (הגבלה 244)" (ההדגשות אינן במקור).

יש לציין כי בעת שהתובע הופיע בפני הועדה ב- 27.5.98, אישר כי  בחודשיים האחרונים מצבו הוטב ואיננו סובל  מסחרחורות או בעיות של שיווי משקל.

8.         התובע  כאמור שב לעבוד בחברה  ביוני 1998, ועבד כרגיל במשך 12-10 שעות ביום. בניגוד לטענת ב"כ הנתבעת כאילו בין 19.6.98 עד 15.7.99 לא פנה בתלונות לרופא המשפחה, התובע  אומנם פנה בתלונות על כאבי ראש ב- 26.8.98 וקיבל יום אחד חופשת מחלה, ביום 19.1.99 וקיבל 3 ימי מחלה - התלונן על כאבי ראש, טען כי הוא מתפקד רגיל אולם איננו נרדם בלילות. ביום 28.3.99  התלונן  התובע  על כאבי ראש, הבהיר כי הוא "עובד 10-12 ששעות ביממה, רוצה לעבוד פחות".

לאחר מכן רק ביום 15.7.99 התלונן כי איננו יכול לנהוג עקב סחרחורות וכאבי ראש. לפיכך רופא המשפחה  במסגרת חובתו על פי דין, דיווח  על מצבו למרב"ד.

9.         כך מציין ד"ר קליין ממרב"ד בתע"צ:

"בשנת 1999 פנה רופא המשפחה של מר יוסף יהודה בדווח על סחרחורת ( VERTIGO ) וכאבי ראש, כפי שהנבדק התלונן בפניו, זאת על פי חובתו שבחוק ובתקנות התעבורה לדווח על ממצא רפואי העלול לסכן נהיגתו של הנבדק.

מר יוסף יהודה, לאחר שהתבקש להמציא ממצאים רפואיים, הביא טופס אבחנות ואנמנזות ממחשב קופת חולים  בו אובחן כ-

POST CONCUSSION SYNDROME DIZZINESS HEADACHE PAPILEDEMA .