פסק-דין בתיק א 21071/06

כללי -

1. עניינה של המחלוקת בתיק זה - סכומים ששילם מעביד לעובד שנפגע בתאונת דרכים שהיתה גם תאונת עבודה.
2. התובעת, אינטל אלקטרוניקה בע''מ (להלן - " המעבידה"), היתה בזמנים הרלבנטיים המעבידה של מר מאיר חזן (להלן - " העובד"), שנפגע בתאונת דרכים ביום 7/7/2005 (להלן - " התאונה").
3. הנתבעת, אישי ישיר חברה לביטוח בע"מ, היתה מבטחת הרכב בו נסע העובד במועד התאונה (להלן - " המבטחת").
4. המעבידה שילמה לעובד את מלוא שכרו במשך כל תקופת אי הכושר בו שהה.
5. המעבידה טוענת כי על המבטחת לפצות אותה בגין הסכומים ששילמה לעובד, מכוח החוק לתיקון פקודת הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), התשי"ד-1957 (להלן - " חוק ההטבה") ומכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן - " חוק הביטוח הלאומי").
6. המבטחת גורסת שאין כל מקום לפיצוי כאמור וכופרת בסכומים הנטענים.

מהלך הדיון -

7. הצדדים הסכימו כי פסה"ד ינתן על בסיס החומר הקיים בתיק, לאחר הגשת סיכומים בכתב. עם זאת, לא הסכימו הצדדים על מתן פס"ד לפי סעיף 79(א) לחוק, כפי שהם עושים בתיקים הרבים הדומים המוגשים בעילה זהה, ויש להצר על כך.
8. באופן עקרוני, בפסקי הדין הקודמים שניתנו מטעמי בתיקים דומים, הבעתי את דעתי באשר למספר עקרונות אשר מנחים אותי בהכרעה בתביעות אלו :

(א)      עמדתי היא כי אכן לתובעים בתיקים כאמור (המעבידים) קיימת עילת תביעה כלפי הנתבעות (המבטחות), בהתאם לחוק ההטבה.

(ב)       גובה הפיצוי מאת המבטחות כלפי המעבידים כפוף להוראותיו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן - " חוק הפלת"ד"), הואיל ועסקינן בתביעות שיבוב, אשר בהן - כידוע - המטיב אינו זכאי להיפרע מהמזיק יותר ממה שהיה הניזוק זכאי להיפרע מהמזיק. לכן, גם המטיב יהא כפוף למגבלות הקבועות בחוק הפלת"ד (לרבות לענין תיקרת השכר וניכוי מס הכנסה).

(ג)        בנוסף, הרי שהפיצוי למעביד יהא רק בגין אותם רכיבים מהמשכורת של העובד אשר הוכרו על ידי הפסיקה ככאלו אשר לגביהם ינתן פיצוי לעובד שניזוק, לו הוא עצמו היה מגיש את תובענתו בגין התאונה כנגד המבטחת. יש להבחין בהקשר זה בין רכיבים של השכר אשר העובד היה ממשיך לקבל בלי כל קשר לתקופת העדרותו להבדיל מרכיבים אשר כן נגזרים מתקופות אי כושר אלו או אחרות. לדוגמא, לשיטתי, אין לקחת בחשבון רכיבים כגון : שי לחג, תשלום בגין ביגוד ונעלי עבודה, חופשות מיוחדות, משכורת 13, דמי הבראה, מענקים שנתיים מיוחדים וכו'. מנגד, יש לקחת בחשבון תשלום גלובלי לשעות נוספות, אש"ל גלובלי, החזר נסיעות גלובלי (שאינו קשור לנסיעות בפועל),הפרשות של המעביד ל"ביטוח מנהלים" או לקרן השתלמות, אשר לא מופרשות בחודש מסוים בו העובד לא הגיע לעבודה, וכו'.

9. לאור עמדתי העקרונית המפורטת מעלה, אשר כבר פורטה בפסקי דין קודמים בהם ייצגו אותם עורכי הדין את הצדדים - אני סבורה כי הצדדים יכולים לבצע לבד את החישוב של הפיצוי המגיע (אם מגיע) למעבידה, ואני תמהה מדוע הם אינם מצליחים להגיע להבנות באשר לאופן חישוב הפיצוי.
10. בכל מקרה, יישום ההערות הנ"ל על הנתונים אשר הוצגו בפני בתיק זה מביאה לתוצאה לפיה על המבטחת לשלם למעבידה סכום של 7,816 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/8/2005 ועד היום.
11. במסגרת החישוב, שמשו אותי הנתונים הבאים :

(א)      יש לפסוק פיצוי בגין ההפרשות הסוציאליות ע"ח המעביד, כפי שעולה מהתלושים.

(ב)       אין לפסוק פיצוי בגין "הבונוס המיוחד" בסך 2,955 ש"ח בחודש יולי 2005.

(ג)        באשר לטענה לפיה אין להתחשב באישור המחלה של קופ"ח מכבי מיום 8/7/2005 - הרי שהטענה נדחית. נכון הוא כי יתכנו מקרים בהם תעודות מחלה ניתנות לגבי תק' ארוכה מהמינימום ההכרחי, ועם זאת - במרבים התיקום בהם העובד/הניזוק הוא התובע - הרי שביהמ"ש נוטה לאמץ אישור מחלה ראשינו שכזה, כל עוד הוא נחזה להיות סביר. מהות הפגיעה במקרה זה, הגם שלא הותירה נכות צמיתה, יכולה בהחלט לגרום למתן אישור מחלה לגבי 23 יום. הנטל, לשיטתי, להוכיח שהאישורים אינם משקפים את המצב לאשורו במועדים הרלבנטיים - מוטל על כתפי המבטחת, והיא לא הרימה נטל זה.