פסק-דין בתיק א 21069/03

התובעת, ילידת 1926, עותרת לחייב את הנתבעת לפצותה בגין נזקי גוף אשר נגרמו לה לטענתה, עת, על פי גרסתה בתובענה "...נפלה ונפגעה ברגלה לאחר שנתקלה בחריץ שהיה פעור במדרכת רחוב, כתוצאה מרשלנות הנתבעת בשמירה על תקינות הכבישים והמדרכות" (להלן: "אירוע הנפילה"). הנתבעת היא רשות מקומית אשר בתחומה התרחש אירוע הנפילה.

הנתבעת בכתב הגנתה הכחישה את עצם קרות האירוע, חבותה או רשלנותה בנוגע אליו. בין היתר גרסה הנתבעת כי במקום האירוע הנטען לא היה מצוי כל מפגע שהוא. כן הוכחשו נזקיה הנטענים של התובעת ושיעורם.

הראיות מטעם הצדדים:

מטעם התובעת העידו התובעת עצמה והגב' רויטל ויטה, בתה של התובעת, ומסמכים.

מטעם הנתבעת הוגשו מסמכים.

מטעם הצדדים הוגשו חוות דעת בתחום האורטופדיה - ד"ר סאלח ג'אבר מטעם התובעת ופרופ' נרובאי מטעם הנתבעת, והפסיכיאטריה - ד"ר קריגל מטעם התובעת ופרופ' אליצור מטעם הנתבעת. כן מונו מומחים מטעם בית המשפט בתחומים אלו - ד"ר סלעי בתחום האורטופדיה ופרופ' נוי בתחום הפסיכיאטריה.

עיקרי טענות הצדדים בסיכומיהם:

התובעת עותרת לפצותה בגין נזקיה תוצאת אירוע הנפילה. בסוגיית האחריות טוענת התובעת כי הנתבעת לא הציגה גרסה עובדתית מטעמה, ואילו התובעת העידה עדות עקבית אשר לא נסתרה, וכי ניתן להסתפק בעדותה של התובעת כעדות אמינה ומספקת.

התובעת טוענת כי ניסיון להטיל לפתחה רשלנות תורמת נכשל, שכן הנפילה ארעה באור יום כתוצאה ממדרכה משובשת, התובעת לא הלכה עם נעלי עקב או באופן בלתי זהיר, וכי לא הכירה את מקום קרות הנפילה קודם לאירוע.

בהיבט המשפטי טוענת התובעת כי על הנתבעת מוטלת חובה חקוקה לדאוג לתיקונו של כל רחוב ולמניעת והסרת מכשולים ברחוב והנתבעת הפרה חובה חקוקה זו. כמו כן חבה הנתבעת בחובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי העוברים בדרך ובכלל זה התובעת, המחייבת אותה לדאוג לכך שלא יהיו בורות ומכשולים ברחובותיה, וכי יכלה לצפות כי השבר באבני השפה של המדרכה מהווה מכשול העלול לגרום לתאונות.

הנתבעת טוענת בעיקרי דבריה בסיכומים כי יש לדחות את התביעה, שכן התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה לאופן קרות האירוע ו/או להתרשלות הנתבעת. כן נטען כי עדות התובעת הינה עדות יחידה של בעל דין הנעדרת ביסוס, עקביות ואחידות ביחס לנסיבות האירוע, וכי אין להסתפק בעדותה זו. כן טוענת הנתבעת כי הימנעות מזימון עדים רלבנטיים ביחס לאירוע הנפילה מחייבת מסקנה כי עדותם של הנ"ל היתה פועלת לרעת התובעת. הנתבעת טוענת כי עובר לאירוע סבלה התובעת מחולשה כללית, מקושי ללכת ומנפילות לעיתים קרובות, בגינן פנתה לקבלת טיפול רפואי. לכן יש להעדיף את הטענה לפיה אירוע הנפילה התרחש ללא קשר למפגע הנטען והמוכחש.

הנתבעת טוענת להעדר אחריות לאירוע הנפילה, שכן נפילה הינה תופעה רגילה ולגביה, חבותה של הרשות הציבורית הינה מצומצמת. הנתבעת מפנה לפסיקה ולפיה אין לצפות כי מדרכות ורחובות יהיו ישרים, ללא בליטות או הפרשי גבהים כאלו ואחרים וכי סיכון של נפילה או החלקה אינו ניתן למניעה או לצפיות בהיותו סיכון מסיכוני החיים הרגילים.

הנתבעת טוענת, לחילופין, כי בנסיבות האירוע יש לייחס לתובעת רשלנות תורמת בשיעור של 70% לכל הפחות, שכן היה על התובעת לנקוט משנה זהירות בהולכה ברחוב, בשים לה להתרחשותו של האירוע באור יום במקום המוכר לתובעת ואשר המדרכה בו הינה רחבה ביותר.

עיקרי העובדות שהוכחו כדבעי:

1. ביום 23.11.00 צעדה התובעת, ילידת 1926, יחד עם משפחתה מבית הכנסת לכיוון ביתו של בנה ברחוב יצחק אלחנן 8 ברמת השרון, זאת לאחר שהשתתפה, יחד עם בני משפחתה כאמור, באירוע עלייה לתורה של נכדה (ר' סעיף 2 לתצהיר התובעת ועמ' 3 לפרוטוקול מיום 7.6.06 (להלן: "הפרוטוקול")).

2. התובעת הלכה על המדרכה, ביקשה לרדת לכביש ונפלה (סעיף 2 לתצהיר התובעת וכדבריה: "רציתי לרדת מהמדרכה לא יודעת איך עפתי 3 מטר רחוק ואז נפלתי" בעמ' 3 לפרוטוקול).

3. במקום בו ביקשה התובעת לרדת אל הכביש מצוי שבר באבני שפת המדרכה, אותו זיהתה התובעת כמקום האירוע (ר' תמונות מקום האירוע אשר צורפו כנספח א' לתצהיר התובעת וסימונה של התובעת על גבי התמונות בעמוד 3 לפרוטוקול).

4. אירוע הנפילה התרחש בשעות הבוקר ומקום האירוע הואר באור טבעי (ר' עדות התובעת בעמוד 3 לפרוטוקול).