פסק-דין בתיק א 21041/01

מבוא

1.         עניין לנו בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע מס' 1, יליד  19.4.90, ביום 2.6.96 בעת שהתנגש באופניים שהיו בידי הנתבע 1.

2.         התובעים 2 ו-3 הינם הורי התובע 1 והנתבעים 2 ו-3 הינם הורי הנתבע 1. בעת האירוע היה הנתבע 1 קטין בן 12.5 שנים והתובע בן 6 שנים. התובעים והנתבעים גרים בסמיכות רחובות בפרדס - חנה.

3.         ביום האירוע שיחק התובע עם אחיו שצעיר ממנו באקדח-מים בסמוך לביתם. התובע ביקש לתפוס את אחיו שכבר הספיק לעבור בריצה למדרכה שבצידו השני של הכביש. משחצה את הכביש נפגע מן האופניים.

4.         במועד האירוע נמצאו על האופניים הנתבע 1 וכן מרק גומורוב חברו שהיה הבעלים של האופניים.

5.         כתוצאה מן ההתנגשות סבל התובע משבר בעצם הירך הימנית . יש לציין כי התובע סובל ממחלת עצם מסוג פוליאוסטוטיק פיברוס דיספלזיה אשר מערבת בין היתר את עצם הירך וגורמת לעיוות של הירך על רקע חולשת העצם.

טענות הצדדים בשאלת החבות

6.         התובע טוען כי כאשר ניסה לחצות את הכביש פגע בו הנתבע אשר רכב על האופניים תוך שהוא מרכיב את הילד הנוסף מאחור. לטענתו לא ירד בפתאומיות לכביש אלא הביט ימינה ושמאלה ולא ראה דבר. הוא התחיל לחצות ואז ראה את האופניים כהרף עין מגיעים במהירות איומה ולא היה בידו סיפק לשוב על עקבותיו.

התובעים טוענים כי הנתבע הרכיב על האופניים ילד נוסף בניגוד לתקנות התעבורה. עוד הם טוענים כי האופניים לא היו במצב תקין, לא היה בהם פעמון והבלמים לא היו תקינים. הנתבע עצר את האופניים בצמוד לרכב אחר ואף זאת בניגוד לתקנות התעבורה.

ב"כ התובעים טוען בסיכומיו כי הורי הנתבע 1 התרשלו בכך שלא נתנו לו הדרכה ולא הזהירו אותו בדבר האיסורים הקיימים על רכיבת אופניים.

7.         ב"כ התובעים טוען להיפוך נטל הראיה שכן האופניים הינם בגדר "דבר מסוכן" וזאת על פי סעיף 38 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). לשיטתו משהוכיח  התובע כי עסקינן ב"דבר מסוכן" וכי לנתבע היה ממונה על האופניים, הרי שהנטל עבר לנתבעים להוכיח כי לא הייתה בהתנהגותם התרשלות.

לשיטת התובעים הימנעות הנתבעים מלהעיד את אותו מרק גומורוב מקימה את החזקה כי אם היה מובא להעיד הייתה עדותו פועלת לרעתם.

8.         הנתבעים טוענים מנגד כי התובע הוא שפרץ לכביש מבין המכוניות החונות וכי הנתבע 1 וגומורוב לא היו במצב של רכיבה אלא במצב של עמידה כאשר רגליהם נוגעות בקרקע. בעת התאונה התחלפו הנתבע 1 וגומורוב באופן שגומורוב נתן לנתבע 1 לשבת על האופניים מקדימה בעוד הוא פנה לאחורי האופניים על מנת שהנתבע 1 ירכיב אותו. בסופו של דבר לא הספיק להרכיב את גומורוב שכן התרחשה התאונה.

העדויות

9.         מטעם התובעים העידו התובעים כולם כאשר רק עדותו של התובע 1 יכולה להישמע לעניין אופן קרות התאונה.

מטעם הנתבעים העידו הנתבע 1 והנתבעת 2 וכן עדת ראיה גב' ילנה סדוחה. כן העידו הנתבעים מטעמם את אימו של אותו נער שהיה יחד עם הנתבע על האופניים. עדותה נתבקשה לצורך הוכחת תקינות האופניים ועל מנת להסביר מדוע לא ניתן היה להעיד את גומורוב עצמו.

התובעים מבקשים לעשות שימוש בגרסת הנתבעים כפי שבאה לידי ביטוי בכתב ההגנה שהגישו ובעדות הנתבעת 2 בפני בית משפט לתביעות קטנות אליו הגישו התובעים תביעתם בראשונה.

אופן קרות התאונה

10.        השאלה הראשונה שיש להשיב עליה היא האם התפרץ התובע לכביש כטענת הנתבעים או שירד לאיטו והנתבע 1 הוא שהגיח בפתאומיות ובמהירות לכיוון התובע.

11.        גרסאות הצדדים הינן גרסאות סותרות. יאמר מיד כי שני העדים העיקריים, התובע והנתבע, העידו מתוך אמונה מלאה כי עדותם משקפת את המציאות בשטח בעת האירועים.

12.        התובע מסר בתצהירו כי:

"ביום 2.6.96 שיחקתי עם אחי - יאיר על המדרכה בסמוך לבית הוריי ברח' האדנים 20 חדרה. בשלב מסוים, כאשר ניסיתי לחצות את הכביש, פגע בי הנתבע 1 אשר רכב על אופניים, עליהם הורכב מאחור ילד נוסף.

הירידה שלי לכביש לא הייתה פתאומית, ואף לא הייתה בריצה, ולמרות זאת פגעו בי האופניים שהגיעו מכיוון המדרכה הנגדית באלכסון.