פסק-דין בתיק א 21022/00

רקע עובדתי

התובעת אוחזת בשישה שיקים, שנמשכו מחשבונו של הנתבע 1 (להלן: "השיקים"). השיקים הוסבו לטובתה על ידי חברות שונות, עמן היו לתובעת יחסי מסחר. לדבריה, יחד עם השיקים נושא התביעה, נמסרו לה עשרות רבות של שיקים שנמשכו על ידי צידי ג', ביניהם שיקים של הנתבע עצמו, שנפרעו בשעתו כסדרם.

טענות התובעת

בכתב התביעה המתוקן (המתייחס לשתי תביעות שהדיון בהן אוחד) טוענת התובעת, כי השיקים נושא התביעה חוללו בשל סיבות שונות. חלקם חוללו בציון הערה "מוגבל" וחלקם בציון הערה "חתימת המושך אינה בסדר".

לדברי התובעת, הסתבר כי הנתבע 1 פתח את החשבון עבור אחיו (נתבע 2), ואיפשר לו לפעול בו באין מפריע. בעשותו כן , יצר הנתבע 1 מצג שווא כלפי התובעת, והביאה ליתן אשראי לחברות שונות, על סמך השיקים נושא התביעה. לפיכך סבורה התובעת, כי הנתבע חב בתשלומם של השיקים, יחד עם אחיו (נתבע 2) והבנק הנמשך (נתבע 3).

טענות הנתבע 1

נתבע 1 טען בכתב הגנתו, כי לא ניהל קשרים עסקיים עם התובעת, ולא ידע כי השיקים הגיעו לידיה. לדבריו, השיקים נמסרו לתובעת על ידי אדם בשם צבי עברי, תוך שיתוף פעולה עם אחיו - הנתבע 2.

עוד טען הנתבע 1, כי הנתבע 2 זייף את חתימתו על גבי השיקים ומסר אותם לגורמים שונים, ללא ידיעתו.

נגד נתבע 2 ניתן פסק דין בהעדר הגנה.

נגד נתבע 3 ניתן פסק דין (בהסכמה), לפיו חויב לשלם לתובעת סך של 80,000 ש"ח.

לפיכך התנהל הדיון רק כנגד הנתבע 1 (להלן: "הנתבע).

משיכת השיקים מהחשבון

הנתבע פתח שני חשבונות על שמו בשנת 1997, ומסר לבנק את דוגמאות חתימתו (צורפו כנספחים לתצהיר התובעת).  השיקים שבמחלוקת נמשכו מחשבון אחד, שהיה חשבון חח"ד מס' 08080089 (להלן: "החשבון").

טענת הנתבע היא, כי מעולם לא הציג את אחיו (נתבע 2), כבעל עניין או בעל הרשאה לבצע פעולות בחשבון. בחודש אוגוסט 1998 נודע לנתבע, לטענתו, כי קיימת בעיה של שיקים חוזרים בחשבון שהתנהל על שמו. לפיכך, מיהר והגיע ארצה ממקום שבתו בחו"ל, ואז גילה כי פנקסי השיקים הוצאו על ידי אחיו, ללא ידיעתו ותוך זיוף חתימתו.

בפי הנתבע שלל טענות כנגד הבנק, שאיפשר לנתבע 2 למשוך שיקים מהחשבון ללא ידיעתו, להזמין פנקסי שיקים חדשים, לשנות את שם החשבון ועוד ועוד.  למרות שמדובר בטענות קשות, לא מצא הנתבע לנכון להגיש הודעת צד ג' נגד הבנק. לפיכך, הדיון בטענות אלה, שפרק נרחב הוקדש להן בסיכומי הנתבע, הוא דיון סרק וחסר   "שיניים" מבחינתו של הנתבע.

הנתבע נאלץ להודות במהלך חקירתו הנגדית, כי במשך שנה תמימה לא בדק את מצב החשבון, לא בירר  מהו סכומם של השיקים שהוצאו ממנו, ולא ביקש לדעת למי הם נמסרו. הנתבע עצמו העיד, כי ידע,  שיומיים לאחר פתיחת החשבון ביצע בו אחיו עסקה של ניכיון שיקים, ולמרות זאת לא עשה דבר. לא זו אף זו. מסתבר, כי גם לאחר שנודע לנתבע  על נמשכו מחשבונו שיקים במאות אלפי שקלים, ולא כובדו על ידי הבנק, לא טרח הנתבע לסגור את החשבון.

בהתעלם מהטענות הקשות שב"כ התובעת מעלה כלפי הבנק, אשר הגיע להסדר פשרה עמה, אין ספק כי הנתבע נושא אף הוא באחריות לכך  ששיקים ללא כיסוי נמשכו מחשבונו בסכומי עתק. לנתבע היתה שליטה מלאה על חשבונו, בהיותו בעל החשבון. לפיכך לא תישמע טענתו, כי הבנק לבדו נושא באחריות לנזקיה של התובעת.

זיוף חתימת הנתבע

טענה ממשית שהעלה הנתבע לגבי השיקים נושא התביעה היא, כי חתימתו על גבי השיקים זויפה.