פסק-דין בתיק א 20997/05

1.         ב"כ הצדדים הסמיכו את בית-המשפט לפסוק על סמך החומר שבתיק, בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, לאחר הגשת סיכומי טענות בכתב.

2.         התובעת, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "התובעת"), הגישה כתב תביעה כנגד הפניקס הישראלי ביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס"), ביום 14/12/05, ולאחר שהתקיים דיון בפניי ביום 29/6/2006, התרתי לה לתקנו.

            הרקע לתביעה: הגב' מועלם דיאנה, עובדת התובעת נפגעה בתאונת דרכים ביום  31.3.1999. הגב' מועלם נעדרה מעבודתה מיום 1.4.99 ועד ליום 6.5.99. הרכב בו נהגה גב' מועלם בזמן התאונה היה מבוטח אצל הנתבעת.

            התובעת לטענתה שילמה לגב' מועלם, את מלוא שכרה ובכלל זה הטבות. תשלום זה היא דורשת כי יושב לה ע"י הנתבעת.

התובעת מבססת את תביעתה, על חוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), תשכ"ד - 1964 (להלן: "חוק ההטבה") ועל סעיפים 94,95, 328(א) ו-343 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"), או כל חוק אחר הבא להיטיב את נזקיה.

3.         ב"כ הצדדים הגישו סיכומיהם, תחילה התובעת ואחר-כך הנתבעת.

4.         תמצית טיעוני התובעת הנם: המל"ל אישר לגב' מועלם 36 ימי אי כושר (נספח ב' לכתב הסיכומים). התובעת אשר הנה "מעביד מאושר", מחויבת בהתאם לסעיפים 343 ו- 95 לחוק, לשלם לגב' מועלם את דמי הפגיעה שאושרו לה על-ידי המל"ל, על-סך 13,408 ש"ח  (נספח ב' לסיכומים). בפועל שלמה היא לגב' מועלם את מלוא השכר על-סך 25,264 ש"ח.

בנסיבות האמורות היא זכאית להטבה או שיבוב מלוא שכרה של הגב' מועלם, מעבר לדמי הפגיעה, וזאת מכוח סעיף 343(2) ו-328(א) לחוק או לחילופין במידה שבית-המשפט יקבע כי, סעיף 328 חל רק על דמי פגיעה, אזי היא זכאית לתשלום יתרת שכרה, של הגב' מועלם, על-פי חוק ההטבה.

5.         מנגד הנתבעת, אינה כופרת בסיכומיה בחבותה לשלם, אולם לטענתה יש להעמיד חבות זו על-סך של 10,885 ש"ח. לדעתה כאשר בודקים את זכותה של המיטיבה, קרי התובעת, כלפי הנתבעת, יש לבדוק תחילה את זכותה של הגב' מועלם כלפי הנתבעת.

זכותה של הגב' מועלם מושתתת על חוק הפלת"ד, והיא כפופה לעקרונות הכלליים של דיני הנזיקין בכלל ולהוראות הספציפיות של חוק הפלת"ד, בכל הנוגע לניכוי מס הכנסה ותקרת שילוש השכר הממוצע במשק. אשר על-כן, אין לתובעת עילת תביעה הנשענת על הטבת נזקי גוף, בכל הנוגע לניכויים שהיא מנכה משכר הגב' מועלם.

כאן המקום לציין כי הנתבעת ערכה שתי דרכי חישוב לסכומים המגיעים לתובעת, בהתאם לתלושי שכר שלטענתה צורפו לסיכומים. בתיק בית-המשפט אין תלושי שכר.

הדרך האחת - משכרות ברוטו של הגב' מועלם (13,000 ש"ח), בניכוי 25% מס הכנסה, התוצאה חלקי מניין הימים שבחודש (30 יום), כפול 35 ימי ההיעדרות = 11,375 ש"ח; הדרך השנייה - שילוש השכר הממוצע במשק, בניכוי 25% מס הכנסה, התוצאה חלקי מניין הימים שבחודש, כפול 35 ימי היעדרות = 15,461 ש"ח. גם לפי חישוב זה, שהינו חישוב מקסימלי, שאינו מעוגן בראיות בנוגע לשכר הגב' מועלם, הפיצוי שהיה משולם על-פי הדין לא יכול לעלות על הסכום שהושג בדרך חישוב זו .

התובעת זוכה להיות "מעביד מאושר" וככזה נהנית מהפחתה בתשלומי הביטוח הלאומי על כלל עובדיה. היות והדיון מתנהל לפי סעיף 79א לחוק, כך שלא נשמעו ראיות לעניין שווי ההטבה, שהתובעת קבלה, יש להפחית מהסכום שהתקבל בדרך החישוב הראשונה, את התשלום למוסד לביטוח לאומי בתקופת ההיעדרות, שעל-פי תלושי השכר (שכאמור לא צורפו) עומד על סך 850 ש"ח.

התוצאה הסופית הינה 10,885 ש"ח. לסכום זה אין לפסוק ריבית, לאור השיהוי בהגשת התביעה, אלא הצמדה בלבד.

באשר לאגרת משפט, מבקשת הנתבעת לפטורה מתשלום האגרה, או  לחשבה על-פי אגרה כספית בלבד, ולא על-פי אגרה המוגשת בתביעה לנזקי גוף, כפי שבחרה התובעת להגישה, וזאת בהתאם לאמור בפסק דינו של כב' השופט פרידמן, בת.א. 20713/05 רבוע כחול ישראל בע"מ נ' אישי ישיר לביטוח בע"מ (פורסם בנבו). 

דיון

6.         כאמור לעיל הצדדים הסכימו, כי הדיון יתנהל לפי סע' 79 א' לחוק בתי המשפט לאחר הגשת טיעונים. משמעות הדבר כי, שני הצדדים ויתרו על הליך של שמיעת ראיות בדרך המקובלת - הצגתן מזה וחקירה נגדית מזה. על פי ההלכה, בעת מתן פסק דין על פי ס' 79א' רשאי בית המשפט, לקבל תביעה במלואה או לדחותה במלואה ואין הוא מחוייב לפסוק על דרך הפשרה בלבד, כאשר על פי הדין המהותי אין מקום לעשות כן. (ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ ואח' נ' הקסטוציה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פד"י נג(1) עמ' 337).

7.         אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובעת הינה "מעביד מאושר" כמשמעותו בסעיף 343 לחוק, ושזכותה כמיטיבה להיפרע מהנתבעת, בגין הנזק שנגרם לגב' מועלם.  המחלוקת היחידה שבין הצדדים נעוצה, בסכום ההשבה שלו זכאית התובעת, מכוח סעיף 328  לחוק ו/או חוק ההטבה.

8.         סעיף 328(א) לחוק קובע:

"היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין, או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-197567, רשאי המוסד או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 343 לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגמלה ששילמו או שהם עתידים לשלמה. החזיר מעביד למוסד את הסכום ששילם המוסד לפי הוראות סעיף 94, או שילם מעביד לעובד דמי פגיעה בעד תקופת הזכאות הראשונה לפי הוראות אותו סעיף רשאי המוסד או המעביד, לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי בעד הסכום שהוחזר למוסד, או ששולם לעובד בידי המעביד כאמור...".