פסק-דין בתיק א 20929/05

1.         ביום 18.2.05 בשעה 18:30 פרצה אש בבית עסקה של נתבעת מס' 1 ( להלן "הנתבעת" ), הגובל בבית עסק שהיה מבוטח בתקופה הרלוונטית על ידי התובעת ( להלן "העסק המבוטח" ).

בין שני בתי העסק הפריד קיר משותף ובו פתח שהיה חסום במועד השריפה בלוחות עץ וגבס.

            שירותי מכבי האש שהוזעקו למקום הרטיבו את הקיר המשותף על מנת שהשריפה לא תתפשט לעסק המבוטח. על אף זאת, לעסק המבוטח נגרמו נזקים שבגינם פיצתה התובעת את מבוטחה בסכום של 7,324 ש"ח בהתאם להערכת שמאי מטעמה ( בניכוי השתתפות עצמית ), ובנוסף נשאה בתשלום שכ"ט שמאי בסך של 1,666 ש"ח.

            בתביעה זו עותרת התובעת לחייב את הנתבעת ומבטחתה לשפותה בגין הסכומים ששולמו על ידה כאמור.

2.         הנתבעות לא חלקו על עצם ארוע השריפה ועל הנזק הנטען, אך טענו כי לא חלה עליהן כל חבות במקרה דנן, הואיל והשריפה ארעה כתוצאה ממעשה הצתה מכוון שחורג מגדר הצפיות הנורמטיבית והקונקרטית שניתן לייחס לנתבעת. כן טענו כי הנתבעת נקטה בכל האמצעים הדרושים למניעת השריפה ולמניעת התפשטותה, ולכן לא היתה מצידה כל התרשלות שתחוב בגינה. עוד הוסיפו וטענו יש להטיל אשם תורם בשיעור משמעותי על העסק המבוטח.

3.         ב"כ הצדדים הגיעו להסכמה למתן פסק דין על סמך החומר שהוגש לתיק לרבות חוות הדעת שהוגשו, ללא צורך בחקירות.

4.         לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות שצורף להם, וכן בסיכומי הצדדים, הגעתי למסקנה כדלקמן:

            סעיף 39 לפקודת הנזיקין קובע כדלקמן:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה"

5.         בענייננו, אין מחלוקת כי השריפה התרחשה כתוצאה ממעשה הצתה מכוון שהתגלה בחמישה מוקדי הצתה בבית עסקה של הנתבעת. לטענת הנתבעות די בכך בכדי לבטל את חזקת הרשלנות הקבועה בסעיף 39 לפקודת הנזיקין, "ולהחזיר" את נטל הוכחת עוולת הרשלנות על שכם התובעת.

            אין בידי לקבל את טענתה הנ"ל של הנתבעת.

כבר נפסק כי הוכחת פעולת ההצתה אינה מאיינת באופן אוטומטי את הפעלת החזקה הקבועה בסעיף 39 הנ"ל, וכי גם אם יוכח שמעשה השריפה היה עקב הצתה, אין בכך כדי ללמד שלא היתה התרשלות מצד הנתבע. הדברים נאמרו מפורשות בע"א 4473/93 יער זאב בע"מ נ' הסנה - חברה ישראלית לביטוח,  פ"ד נ(1), 866 ,עמ' 871-872, ושם הוסיף כב' השופט אור ואמר:

"........ משהוכח שהשריפה פרצה עקב הצתה, על המערערת להראות שההצתה לא נגרמה עקב התרשלותה, אשר גרמה או תרמה לאותה הצתה. כדי להראות זאת, עליה להראות אחת מהשתיים: או שההצתה לא היתה בגדר סיכון צפוי, שאז לא היתה חייבת לנקוט בצעדים למניעתה; או שאם זו היתה צפויה, היא נקטה בכל האמצעים הסבירים למניעתה." ( ההדגשה אינה במקור )

6.         בענייננו, אינני מקבלת את טענת הנתבעת שלפיה ארוע ההצתה היה בגדר מעשה בלתי צפוי.

הנתבעת שהינה בית דפוס עסקה בהפקת מקומון שבועי ועבודות דפוס לגורמים חיצוניים.  מר רפי גיגי שהינו אחד מבעליה, מסר לחוקר השריפות במהלך חקירתו את הדברים הבאים:

"ש.ת: "בתקופה האחרונה היו די הרבה שריפות באזור   

              תעשייה"

ש.ת: "אנחנו מציקים להרבה אנשים, אנחנו כותבים כתבות

            פליליות על הרבה אנשים ועל הרבה עבריינים"