פסק-דין בתיק א 208940/02

מבוא

1.         זוהי תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

2.         התובע, יליד 1978, נפגע בתאונת דרכים ביום 21.4.90, בהיותו בן 12 (בנסיבות, מטבע הדברים, שאינן תאונת עבודה).

3.         הנתבעים מודים באירוע התאונה, בכיסוי הביטוחי ובחבות על פי החוק. המחלוקת נסבה על שיעור הנזק.

נכות רפואית

4.         מהתיעוד הרפואי שלאחר התאונה ניתן ללמוד, כי התובע סבל מחזה דמי, שברים בצלעות, שבר בעצם הבריח משמאל, קרע בשריר הפקטורליס משמאל, ופצע קרוע מתחת לכתף שמאל, וכי עבר פתיחה של בית החזה לסקירה, הטרייה של בית החזה משמאל ופעולות נוספות. התובע נבדק על ידי מומחה בתחום האורטופדי, ד"ר יצחק קורן (להלן: "המומחה"). המומחה בדק את התובע בשנת 2003, 13 שנים לאחר התאונה, בהיות התובע כבר בן 25. בחוות דעתו מיום 2.9.03 מפרט המומחה את ממצאיו ומסכם כדלקמן: "כתף שמאל - תנועות שתי הכתפיים שוות מלאות ותקינות בכל הכיוונים...ללא הפרעה בשתי הכתפיים...עמ"ש צווארי ועמ"ש מותני - ...טווח התנועה מלא ותקין בכל הכיוונים. אין כל חסר נוירולוגי...בסיכום לדעתי לא נותרה למר חזום תומר נכות אורטופדית בגלל התאונה הנדונה לגבי כתף שמאל כולל עצם הבריח, עמ"ש צווארי ועמ"ש מותני...יש לדעתי לקבוע לנ"ל נכות צמיתה בגלל הצלקות הגורמות לכיעור מקומי לפי סעיף 75 (1) (א) 10% זאת על פי קובץ תקנות המל"ל".

            המומחה נקרא לחקירה נגדית על חוות דעתו בידי ב"כ התובע. במהלכה ראה המומחה, בהגינותו, לתקן את חוות דעתו, באומרו: "ישנה השטחה מעטה של בית החזה בצד שמאל באיזור של הפקטוראליס (שריר בית החזה). יש כאן פגימה קלה ויש לשנות את מה שכתבתי בחוות הדעת. בגלל הפגימה בשריר יש לקבוע מחצית מהפגימה הקלה לפי סעיף 42. 10% זה פגיעה בינונית. הייתי קובע 5%. אפשר להגיד בפגיעה עצמה נעשתה תפירה של השריר עצמו וזה יכול להפחית ב 10% את כוח השריר. לכן נראה שקיפחתי אותו בזמן כתיבת חוות הדעת. ראוי לתקן זאת. הסעיף המדוייק הוא 42 (1) (ב) I" (עמ' 8 לפרוטוקול). המומחה, לפיכך, מוסיף לתובע נכות אורטופדית של 5%.

5.         בהמשך נשאל המומחה שאלה אחת בדבר האפשרות למתן אחוזי נכות נוספים לפי תקנה אחרת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"): "ש. בנוסף עצם קיומה של הפציעה בשריר החזה גם היא מקנה לו אחוזי נכות, אני מדבר על סעיף 38 (2). ת. התקנות לא מאפשרות על אותה פגיעה לתת שתי נכויות. אפשר לבחור. יש פציעה של שריר בית החזה. מה שאמרתי קודם מבטא את הנכות" (עמ' 10 לפרוטוקול).

            התובע לא מסתפק בקביעה זו. לשיטתו, פרשנות משפטית נכונה של התקנות מאפשרת ואף מחייבת ליתן לתובע אחוזי נכות לא רק לפי תקנה 42 (1) (ב) I אלא גם לפי תקנה 38 (2).

            תקנה 42 (1) דנה בפציעה בשריר הכתף; חלק ב' שבה דן, בין היתר, בפגיעה בשריר ה- Pectoralis major. לפי סעיף זה ראה המומחה לנכון לקבוע נכות של 5%. תקנה 38 (2) עוסקת בפציעת שרירי בית החזה. היא לא מזכירה מפורשות את השריר הנ"ל. ולהדגיש, שריר ה- Pectoralis major הוא "שריר משותף. חלק מחגורת השרירים של הכתף ובית החזה" (עדות המומחה, עמ' 10 לפרוטוקול). אני שותף לקביעת המומחה, לפיה התקנה המתאימה היא תקנה 42 (1) (ב) וכי לא ניתן ליצור כפילות. מהבחינה הרפואית, מדובר בשריר אחד ובפגיעה אחת; מהבחינה ה"משפטית", תקנה 42 (1) (ב), המזכירה את השריר בשמו, היא בבחינת "דין ספציפי" בנסיבות העניין.

            נותרנו, לפיכך, עם נכות אורטופדית של 5% ונכות נוספת של 10% בגין הצלקת.

"נכות תפקודית"/אובדן כושר השתכרות

6.         "נכות תפקודית" הוא מושג המבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אשר לא בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית. המושג בא להצביע על מידת הפגיעה בתפקוד שיש בנכות הרפואית, על מידת ההשפעה על התפקוד בדרך-כלל. נפסק, כי "אכן גובה הנכות הרפואית אינו זהה בהכרח לשיעור הגריעה התפקודית, אך נתון זה של גובה הנכות הרפואית הינו, מכל מקום, נתון מרכזי, אם לא חותך לקביעת שיעור הפגיעה התפקודית" (ע"א 61/03 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אבני, ניתן ביום 4.7.05, פיסקה 10). עם זאת, לא כך הוא בכל מקרה ומקרה, ובוודאי שיש להפריד בין ביטוי זה לבין קביעת הפסד כושר השתכרותו של תובע.  כהבהרת בית המשפט העליון: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית... אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות...רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה  של  הנכות  על  התפקוד  בדרך כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של  התובע  המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית"". (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792, 799 - 800; ההדגשה שלי - א.ז.).

            בצד קביעת הנכות, על בית המשפט לקבוע גם את הפסד כושר השתכרותו של תובע. בפריט זה על בית המשפט להעריך ולקבוע את הפסד הממון שנגרם ושעלול להיגרם לתובע בשל כך שהתאונה, ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר השתכרותו.

            כאמור לעיל, יש להיזהר מבלבול בין המושגים של "נכות תפקודית" ו"פגיעה בכושר השתכרות". בית המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות, בלי שיידרש כלל לקבוע את שיעור הנכות התפקודית. כך במקרה שהפסד כושר ההשתכרות ייקבע על סמך ראיות ונתונים, אשר יאפשרו קביעת ההפסד בפריט זה, אף ללא קביעה מדויקת של שיעור הנכות התפקודית (ראו עניין גירוגיסיאן הנ"ל, בעמ' 800). לפיכך נפסק עוד כי: "כשמובאות בפני בית המשפט ראיות על פיהן הפסדי ההשתכרות של התובע בפועל הם בשיעור מסוים, והפסדים אלה משקפים את הירידה בכושר ההשתכרות, ראיות כאלה עדיפות על קביעת ההפסד בהתאם לשיעור הנכות. שיעור הנכות התפקודית יכול לשמש מודד באותם מקרים כשאין ראיות להפסד בפועל כתוצאה מן התאונה ובית המשפט סבור, על דרך האומדן, ששיעור הנכות משקף את שיעור ההפסד" (ע"א 3526/99 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' דנינו, דינים עליון, כרך נז', 717).

7.         התובע, שנפגע בתאונה בהיותו ילד בן 12, שירת שירות צבאי, ולאחר מכן עבד מעת לעת בעבודות מזדמנות. לאחרונה ממש החל, כעצמאי, בהפעלת "ניידת שירות ותיקונים", עבודה שבאופיה איננה משרדית כמובן (עמ' 22 לפרוטוקול). התובע סובל ויסבול מבעיה תפקודית מסוימת; המומחה מצא שאין הגבלה בעמ"ש גבי, שרירי  הכתפיים "מפותחים ומרשימים", אין שום הגבלה בכתפיים; הדבר היחידי הוא, שעצם הקרע בשריר והצורך בתפירתו מחליש את כוח השריר, ייתכן שבשיעור של 10%-20% מכוחו של אותו שריר (עמ' 10-11 לפרוטוקול). אין משמעות הדבר שתפקודו של התובע נפגע בשיעור כזה. מדובר בירידה בכוח של שריר אחד בלבד. הפגיעה בתפקוד הכללי תואמת את 5% הנכות, או קרובה לשיעור זה. לא סביר שתפקודו הכללי של התובע, ובמקרה זה גם כושר השתכרותו, ייפגעו במידה העולה משמעותית על אחוז נכותו האורטופדית.

            לפיכך, הייתי נוקט, במקרה זה, בדרך של פסיקת סכום גלובלי, לעבר ולעתיד.

            בהתחשב בנכותו, מגבלותיו, אלו שנובעות מהתאונה ואלו שלא, גילו ועיסוקו של התובע הייתי מעמיד את הפיצוי על סך כולל של 50,000 ש"ח, נכון להיום.

כאב וסבל

8.         התובע זכאי לפיצוי של 52,000 ש"ח, נכון להיום (במעוגל).

הוצאות שונות/עזרה לעבר ולעתיד

9.         עיקר ההוצאות נגרמו בעת התאונה ובסמוך לאחריה; על דרך האומדן הייתי פוסק סך גלובלי כולל של 10,000 ש"ח, נכון להיום.

לסיכום

10.       אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע:

א.                פיצוי בסך  112,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום;