פסק-דין בתיק א 208875/02

בתביעה זו עותר התובע לחיובה של הנתבעת 1 בתשלום סך של 52,364 ש"ח. סכום זה מורכב מסכום כספי, שלטענת התובע נגבה ממנו ביתר על ידי הנתבעת, במהלך עסקיהם המשותפים, ומסכום נוסף בגין עוגמת נפש והרעה במצבו הבריאותי של התובע.

התביעה הוגשה תחילה לבית משפט השלום בחדרה (ת.א. 4935/99) וכנגד הנתבעת בלבד. לאור האמור בכתב הגנתה של הנתבעת, עתר התובע לתיקון כתב התביעה ולהוספתה של הנתבעת 2 (בש"א 889/02). בהחלטה מיום 18 מרץ 2002 אושרה בקשתו.

הנתבעת 2 עתרה להעברת הדיון בתובענה לבית משפט זה, מכוחה של תנית שיפוט ייחודית המצויה בהסכם שבינה ובין התובע (בש"א 3135/02). הנתבעת 1 השאירה את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט והתובע הסכים לבקשה. לפיכך, בהחלטה מיום 4 אוקטובר 2002 הועבר הדיון בתביעה לבית משפט זה, והיא נשמעה בפניי בשלב ההוכחות, לאחר שהתקיימו בה הליכי משפט בפני שופטים אחרים.

לשם השלמת התמונה יצוין, כי ביום 31 אוגוסט 2003, הוגשה בקשה משותפת מטעם התובע והנתבעת 2, לפיה ידחה בית המשפט את התביעה כנגד הנתבעת 2, ללא צו להוצאות. בפסק דין מיום 1 ספטמבר 2003 נדחתה התביעה כנגד הנתבעת 2, ולפיכך פסק דין זה יעסוק בנתבעת 1 בלבד (להלן: "הנתבעת").

רקע עובדתי

התובע רכש שני כלי רכב באמצעות הנתבעת ובמימון הנתבעת 2. הרכב הראשון, פורד טרנזיט (להלן : "הפורד"), נרכש בחודש מאי 1997. לאחר גניבתו של הפורד, רכש התובע רכב שני, מרצדס ויטו (להלן : "המרצדס"), בחודש יוני 1998.

לטענת התובע, כל עסקיו התבצעו אל מול הנתבעת. כשקיבל התובע מסמכים וחשבוניות מאת הנתבעת 2 ושאל את הנתבעת לפשר העניין, הוסבר לו כי הנתבעת והנתבעת 2 הן שותפות, כך שלמעשה מדובר בחברה אחת. התובע, שהיה בעת ההיא עולה חדש, לא חשד במאומה.

התובע הוסיף וטען, כי הנתבעת חייבה אותו בגין תוספות ואביזרים שונים, שלכאורה הותקנו בכלי הרכב על ידה, אולם בפועל תוספות אלו נרכשו והותקנו על ידי התובע עצמו ועל חשבונו. כמו כן טען התובע, כי הנתבעת חייבה אותו בגין תוספות ואביזרים שונים, שלא הותקנו כלל בכלי הרכב. בנסיבות אלה, עתר התובע להשבת סכומים שלטענתו נגבו ממנו ביתר, כאמור במבוא לפסק הדין.

הנתבעת העלתה טענה מקדמית, כי אין יריבות בינה ובין התובע, והנתבעת 2 הינה בעלת הדין הנכונה והראויה בתביעה. כמו כן טענה הנתבעת, כי יש לדחות / למחוק את התביעה באשר היא טורדנית ו/או קנטרנית.

לגופו של עניין טענה הנתבעת, כי דרישתו של התובע אין לה על מה שתסמוך, שכן החשבוניות שצורפו לכתב התביעה הוצאו לטובתה של הנתבעת 2 ולא על שם התובע. הנתבעת הוסיפה וטענה כי במילא התובע לא שילם בפועל את הסכומים אותם הוא תובע, ולכן אין הוא זכאי להשבתם.

עסקת הפורד

לכתב התביעה המתוקן מיום 24 אפריל 2002, צרף התובע, כנספח א', חשבונית מס שהוציאה הנתבעת לנתבעת 2, שעניינה אביזרים שונים שהותקנו לכאורה בפורד. בנוגע לחשבונית זו טען התובע כדלקמן:

א.      מושבים ורצפה - רכיב זה נרשם בפוליסת הביטוח על סך של 8,500 ש"ח בלבד ולפיכך חויב התובע בסכום עודף של 4,288 ש"ח.

ב.       רדיוטייפ ורמקולים - נרכשו באופן עצמאי על ידי התובע מצד ג'.

ג.        סולם אחורי - לא הותקן כלל ברכב.

ד.       אזעקה ובטחונית - נרכשו ושולמו בנפרד לנתבעת.

ה.      דלת הזזה חשמלית ומדרגות צד - לא הותקנו כלל.

בכתב הגנתה המתוקן מיום 24 יולי 2002, הכחישה הנתבעת את טענות התובע ביחס לאביזרים שהותקנו לכאורה בפורד מכל וכל. הנתבעת טענה, כי התובע מסתמך על חשבונית ומערכת יחסים ששררה בין הנתבעות, שאין בהן כדי להוות בסיס לטענותיו; כי אין ולא כלום בין מחיר המושבים שנקבע בפוליסת הביטוח לבין שוויים האמיתי, מה עוד שהפוליסה עצמה לא צורפה; כי התובע לא נשא בפועל בעלות האביזרים ועוד טענות.

בתצהיר עדות ראשית מטעמה כבר העלתה הנתבעת גרסה אחרת, בנוגע לטענותיו של התובע. על פי גרסה זו, על התובע היה לשאת ב-10 תשלומים חודשיים, כמקדמה על חשבון קבלת הרכב. לטענת הנתבעת, לתובע לא היה סכום זה ועל כן, לבקשת התובע, נשאה הנתבעת בתשלום זה במקומו, תוך שהתובע מתחייב להשיבו לה. התובע ביקש להתקין אביזרים שונים בפורד, אולם בשל חובו לנתבעת, הוסכם ביניהם כי לא כל האביזרים יותקנו בפועל, וסכומם של אלו שלא יותקנו יקוזז מיתרת חובו של התובע לנתבעת (ראה גם עדות מנהל הנתבעת, מר ויטל קורן (להלן : "ויטל"), בעמוד 22 שורות 13-14, עמוד 24 שורות 8, 19-20, עמוד 28 שורות 18-20).

בתצהירו המשלים דוחה התובע את טענות הנתבעת וטוען, כי המקדמה שולמה על ידו במזומן, בכסף שהתקבל ממכירת רכב אחר שהיה בבעלותו (ראה גם עדות התובע בעמוד 6 שורות 21, 25). התובע דוחה כל טענה בדבר הסכם, שעניינו אי התקנת חלק מאבזור הרכב וקיזוז עם הנתבעת.

מדובר בטענות עובדתיות, שחלקן נתמך במסמכים בכתב. לאחר שמיעת עדויות הצדדים, להלן מסקנותיי בנידון:

לעניין מחירם של המושבים והרצפה - התובע לא צירף את פוליסת הביטוח ממנה מבקש הוא ללמד על מחירם האמיתי של המושבים והרצפה. מקובלת עלי בעניין זה עמדתה של הנתבעת, לפיה אין ללמוד על מחירם האמיתי והנכון של המושבים והרצפה מהסכום שננקב לגביהם בפוליסת הביטוח, שלא צורפה. אין מחיר מחירון של מוצר כמחירו לצורכי ביטוח. בהחלט יתכן, כי מחירו האמיתי של מוצר יהא שונה, מטעמים שונים,  ממחירו לצרכי ביטוחו.