פסק-דין בתיק א 20883/04

1.         ביום 21.7.2003 התקשרה התובעת בהסכם עם הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") לפיו התחייבה להקים ולספק לנתבעת מאגר נתונים לתושבי דלית אל כרמל, תמורת סך 30,000 ש"ח.

התובעת מלאה, לפי דבריה, אחר התחייבותה במלואה אולם לא שולם לה דבר בגין עבודתה. מכאן התביעה  העומדת במועד הגשתה ע"ס 35,652 ש"ח.

2.         כנגד הנתבעת ניתן כבר ביום 3.2.05 פסק דין בהעדר הגנה, וזאת על מלוא סכום התביעה. ב"כ הצדדים הודיעו כי הגיעו ביניהם להסדר דיוני לפיו הם יוותרו על חקירות המצהירים ופסק הדין יינתן על סמך החומר המצוי בתיק בית המשפט ולאחר שיוגשו סיכומים בכתב. ההסדר הנ"ל אושר וניתן לו תוקף של החלטה ביום 14.3.06.

3.         השאלה היחידה העומדת למעשה להכרעה נסבה סביב קיומה של עילת תביעה כנגד הנתבעות 2 ו- 3 שייכונו להלן "העירייה".

4.         התובעת העלתה בכתב תביעתה טענה אחת ויחידה כנגד העירייה, לפיה הנתבעת 3 אשר נכנסה בנעליה של הנתבעת 2 הנה "הבעלים, בעלת השליטה, בעלת הזכויות והחייבת בחובות הנתבעת מס'  1".

בסיכומיה, פרטה התובעת טיעוניה כנגד העירייה בציינה כי הנתבעת הוקמה על ידי העירייה ונמצאת בבעלותה המלאה וכי חברי הדירקטוריון של הנתבעת הם חברי מועצת העיר ועובדי עירייה ויו"ר הדירקטוריון הינו ראש העירייה המכהן. מכאן שקיימת זהות בין שני הגופים ועל כן חייבת העירייה לסלק חובה של הנתבעת. עוד הוסיפה התובעת כי בהחליטה להקפיא את פעילותה של הנתבעת, סיכלה למעשה העירייה את סילוק התמורה המגיעה לה בהתאם להסכם.

5.         לא מצאתי יסוד לטענה זו של התובעת לפי קיימת זהות בין הנתבעת לבין העירייה במידה היוצרת חבות של העירייה לסילוק חובותיה של הנתבעת. נכון הוא שהנתבעת הוקמה על ידי העירייה, וזאת עוד בשנת 1992 במסגרת סמכותה לפי סעיף 249(30)לפקודת העיריות (נוסח חדש), אלא שלמן שנת 2000 לא הוטלו על הנתבעת כל פרויקטים וקיומה, כך לדברי החשב המלווה, הפך לנטל על העירייה. בשנת 2002 לא הגישה הנתבעת את הדו"חות הכספיים לשנת המס 2002 והחל מחודש אוגוסט 2003 לא שילמה לעובדיה את משכורותיהם. משכך, החליטה העירייה להפסיק את פעילותה כליל. במאמר מוסגר אציין כי בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה דחה עתירה שהוגשה כנגד החלטת העירייה להקפיא פעילותה של הנתבעת ואף ערעור שהוגש כנגד פסק דין זה נדחה על ידי בית המשפט העלון.

יתר על כן, אין חולק כי העירייה אינה כלל צד להתקשרות החוזית בין התובעת לנתבעת. אין גם חולק כי הנתבעת הנה בעלת אישיות משפטית נפרדת ועצמאית. לא הוכח כלל כי העירייה היתה מעורבת באופן כלשהו בהזמנת העבודה מאת התובעת וכי התחייבה לסלק לידה ישירות את המגיע לה. יפים לעניין זה דברי בית המשפט המחוזי בת"א במסגרת ת.א 3147/99 החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ נ' עיריית בת-ים (פורסם באתר נבו) בהם התייחס למעמדה של חברה כלכלית שהוקמה על ידי רשות מקומית בקבעו:

"אמנם חברה זו היא, מבחינה מעשת 'זרועה הארוכה של העירייה' אשר באמצעותה יוזמת העירייה ומבצעת פרויקטים שונים ברחבי העיר, כפי שפועלות רשויות מקומות אחרות, אך עובדה זו, כשלעצמה, אינה יוצרת חבות משפטית כלשהי כלפי העירייה, שלא נטלה על עצמה, כאמור, כל התחייבות כלפי התובעת, לא חתמה עמה על הסכם כלשהו ולא הייתה מעורבת באופן ישיר בהזמנת העבודות וביצוע התשלומים"

6.         זאת ועוד, אפילו היתה העירייה שותפה להתקשרות שבין הנתבעת לתובעת, עדיין לא היה מקום לחייבה בשים לב להוראת סעיף 203(א) לפקודת העיריות המורה כי חוזה שיש בו התחייבות כספית, יחייב את הרשות המקומות רק אם נחתם בשם העירייה, בצד חותמת העירייה, בידי ראש הרשות וגזברה. מאוחר ואין חלוקין כי ההסכם דכאן אינו חתום בידי אותם ממלאי תפקידים, ממילא אין בו כדי לחייב את העירייה.

7.         הטענה לפיה יש להורות על הרמת מסך ההתאגדות, לא נטענה באופן מפורש בכתב התביעה. אף על פי כן, ראיתי לבחון טענה זו והגעתי לכלל דעה שיש לדחותה. זאת בעיקר על שום שלא הונחה כל תשתית ראייתית לקבוע כי התקיימו התנאים הקבועים לכך בחוק כגון שיהא זה צודק ונכון בנסיבות העניין לעשות כן. לא הובא בדל ראיה להוכיח מה היקף העבודה שנעשתה, מה שיעור ההשקעה של התובעת ובעיקר מה התועלת שצמחה, אם בכלל, לעירייה מביצוע אותה עבודה. לא ניתן לאמר גם כי בנסיבות העניין יש בהתנהלות העירייה משום שימוש לא הוגן באישיות המשפטית הנפרדת של הנתבעת. יתרה מזו, לא הובאה כל ראיה שתצביע על כך שהתערבותה של העירייה היא שהובילה לכך שהתובעת לא קיבלה את התמורה. נהפוך הוא, המסמכים שצורפו לתצהירו של מר תנחומא, החשב המלווה של העירייה, מלמדים כי מצבה של הנתבעת היה בכי רע וכי ממילא לא יכלה לקיים את התחייבויותיה הכספיות כלפי התובעת כבר אז.

לא מצאתי מקום להידרש לעילה של עשיית עושר משלא נטענה מפי התובעת.

8.         אשר על כן הנני דוחה את התביעה ובנסיבות, איני עושה צו להוצאות. לפיכך, ישא כל צד בהוצאותיו ושכ"ט פרקליטו.

ניתן היום ז' בטבת, תשס"ז (28 בדצמבר 2006)  בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.