פסק-דין בתיק א 20880/04

1.         התובע, קטין יליד 25.9.92, התארח עם משפחתו במלון "לגונה" באילת, השייך לנתבעת 1 (להלן - "המלון" או "הנתבעת"). בעת שסעד עם משפחתו בחדר האוכל של המלון, תוך כדי אכילת דג מסוג "נסיכת הנילוס", נתקע עצם בגרונו. התובע נזקק לטיפול רפואי בעקבות האירוע, ובתביעתו זו תובע הקטין מן המלון וממבטחתו - הנתבעת מס' 2 - פיצויים בגין נזקי הגוף והממון שאונו לו ולהוריו.

            הנתבעות שלחו הודעת צד ג' להורי התובע.

            המחלוקת בין הצדדים משתרעת הן בשאלת החבות והן בשאלת גובה הנזק.

2.         שאלת החבות

נסיבות התאונה 

             אין חולק כי ביום 13.9.02 הגיעו התובע, שהיה באותה עת קטין כבן 10 שנים, הוריו, אחיו הצעיר וסבתו, להתארח במלון "לגונה" באילת, לחופשת סוף שבוע.

            בערב הראשון לשהותם במלון, ערב שבת, הגיעה המשפחה לסעוד את ארוחת הערב בחדר האוכל של המלון.

            ארוחת הערב הוגשה בשיטת המזנון. בין יתר המאכלים שהוצעו לאורחים, היה גם תבשיל מדג "הנסיכה".

3.         על שארע לאחר מכן חלוקים הצדדים:

            מטעם התובע, הוגשו תצהירי אמו ואביו. מטעם הנתבעים הוגשו תצהירים של שרלי אלימלך, קצין הביטחון הראשי של רשת מלונות ישרוטל, שבבעלותה מלון "לגונה" וברוך אברג'יל, מי ששימש במועד הרלבנטי לתביעה, מנהל חדר האוכל במלון "לגונה".

4.         גרסת הורי התובע, כפי שהובאה בתצהיריהם ובחקירתם הנגדית הינה, כי האם והתובע הגיעו למזנון, כדי לקחת אוכל עבור התובע. התובע בקש לאכול מתבשיל דגים שהוגש במזנון. אומרת האם: "הגענו למקום שנמצא הדג, והילד הביע את רצונו לאכול דג מסוים. פניתי למגיש. הבן שלי הצביע על דג מסוים, השף אמר לי - לא זה דג חריף, והפנה לדג השני ואמר שזה דג נסיכה שמיועד לילדים. שאלתי אותו במפורש אם אין עצמות והוא אמר לא, זה דג לילדים, והוא הגיש לצלחת". האם תארה את האדם שממנו קבלה את הפרטים דלעיל כ"מלצר עם כובע של שף" שהגיש את המנות החמות, אשר לדבריה ענה לה באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי הדג נטול עצמות, ואף נאמר לה כי "זה דג לילדים". רק לאחר שקבלה מידע זה, נטל התובע מנה מן הדג.

            כשהגיעו לשולחן, האם חתכה את מלבן הדג לאורכו ולרוחבו, ל- 4 או 6 לחתיכות גדולות, ולא ראתה עצמות בדג. חרף העובדה שמדובר בדג שאמור להיות ללא עצמות, העידה אמו של התובע כי "אני בדרך כלל חותכת לו את הדג, מוודאית ובודקת. אני ערה לזה שיכולים להיות עצמות בדגים. אני ערה לזה שבדגים שהוא אוכל אלה דגים ללא עצמות. בכל זאת אני מוודאה כי בדג יכול להיות עצמות, כאחריות של אמא" (עמ' 12 שורות 11-12). אבי התובע העיד כי האם חתכה את הדג עם הידיים למספר חתיכות (עמ' 15 שו' 2) מתוך משנה זהירות (עמ' 15 ש' 19).

האם והאב לא זכרו אם הזהירו את התובע בקשר לעצמות (עמ' 15 שו' 5), אך האם מניחה כי עשתה כן (עמ' 12 שו' 1). 

5.         זמן לא רב לאחר שהחל התובע לאכול מן הדג, לפתע החל להאדים, להשתעל ולסבול מקשיי נשימה. הקטין והוריו נתקפו חרדה עזה. הם פנו טלפונית למוקד קופת חולים "מכבי" ושם נאמר להם כי עליהם לפנות את התובע מיידית לחדר המיון בבית חולים "יוספטל" בעיר.

            בחדר המיון התובע נבדק, והיה ניסיון לאתר את עצם הדג שנתקעה בגרונו, אך ללא הצלחה. מאחר והתובע בכה והקיא והיה אחוז חרדה, שוחרר לבית המלון עם הוראות לשוב במקרה שההפרעה בגרונו תמשיך או תחמיר.

            למחרת, קרי: בשבת בבוקר שבו ההורים בלווית התובע לבית החולים, ושם בהרדמה כללית, הוצאה העצם שנתקעה בגרונו. אורכה של העצם, לטענת אמו של התובע הייתה כ-3.2 - 3.5 ס"מ. לאחר הוצאת העצם נזקק התובע לעירוי של אנטיביוטיקה ושוחרר אחר הצהרים חזרה למלון.

6.         במשפחת התובע אין ניסיון קודם רב באכילת דגים. האם טענה כי היא עצמה אינה נוהגת לאכול דגים, וגם בביתה לא נהוג לאכול דגים. גם אביו של התובע העיד על עצמו כי אינו נוהג לאכול דגים, אלא לעיתים רחוקות, אך בניגוד לעדותה החד משמעית של האם, כי בביתה לא נהוג לאכול דגים כלל, מודה האב כי בתדירות נמוכה מאד נהוג לאכול בביתם דג מסוג סלמון מעושן או נסיכת הנילוס (עמ' 14 שו' 11): "אני לא יכול לומר שמעולם לא נכנס דג אלינו הביתה - אבל לעיתים מאד נדירות". והדג מסוג נסיכת הנילוס שנהגו לקנות, אמנם לעיתים נדירות, היה דג קפוא, מעובד, ללא אדרה וזנב שהיה מגיע חתוך בפרוסות.

גם התובע אכל בעבר דגים, אך תמיד זה היה דג מסוג פילה: נסיכה או סלמון, אך לא דג עם עצמות (עמ' 12 שו' 1-6), וזאת רק לעיתים נדירות.

7.         כאמור, מטעם הנתבעים העיד מר אברג'יל, שעל פי תצהירו היה באותה עת מנהל חדר האוכל במלון, ועל פי האמור בחקירה הנגדית - היה אחראי מזון ומשקאות, ותפקידו כלל קליטת המלצרים והדרכתם.