פסק-דין בתיק א 20871/06

1.         ב"כ הצדדים הסמיכו את בית-המשפט ליתן פס"ד על-סמך החומר שבתיק ולאחר הגשת טיעונים בכתב.

2.         התובעת, התעשייה האווירית לישראל בע"מ (להלן: "התובעת") הינה מעבידתו  של מר מנדלינגר דב (להלן: "מר מנדלינגר ו/או הנפגע"), אשר נפגע בתאונת דרכים ביום 26/9/00  ונעדר מעבודתו מיום 26/9/00 ועד ליום 27/3/01, סה"כ 183 יום.  הרכב בו נהג, היה מבוטח על-ידי הנתבעת, הדר חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת").

3.         התאונה הוכרה גם כתאונת עבודה על-ידי המל"ל אשר אישר לנפגע, תקופות אי כושר, לצורך תשלום דמי הפגיעה, כדלקמן: מיום 19/11/00 עד ליום 30/11/00; מיום 19/11/00 עד ליום 30/11/00;  מיום 1/12/00 עד ליום 31/12/00; מיום 1/1/01 עד ליום 31/1/01; מיום 1/2/01 עד ליום 28/2/01; מיום 1/3/01 עד ליום 27/3/01.

4.         התובעת, "מעביד מורשה", כמשמעותו בתקנה 22 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד - 1954 (להלן: "תקנות העבודה") שילמה למר מנדלינגר, את מלוא שכרו, בסך 128,745 ש"ח, בגין תקופת ההיעדרות, כולל הטבות למיניהן, וזאת על-פי הסכם העבודה והנוהג אצלה.

5.         התובעת טוענת כי מגיעה לה השבה בסך 54,100 ש"ח מאת הנתבעת. סכום זה משוערך ליום הגשת התביעה בסה"כ 79,946 ש"ח. סכום ההשבה מבוסס על הפחתת דמי הפגיעה בסך 74,645 ש"ח מהשכר אשר שולם למר מנדלינגר. הבסיס החוקי לתביעה זו, לטענת התובעת, הוא סעיפים 328(א), 94 ו-93 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 (להלן: "חוק המל"ל"), והחוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), התשכ"ד - 1964 (להלן: "חוק ההטבה").

6.         הנתבעת טוענת להגנתה, כי דמי הפגיעה אשר שילם המל"ל הסתכמו ב- 76,225 ש"ח נומינלי. מר מנדלינגר פוצה הן על ידי הנתבעת והן על ידי המל"ל וחתם על שטר קבלה ופטור, לפיו תביעתו סולקה. תביעת התובעת כפופה להוראות חוק הפלת"ד לפיו זכותה של התובעת לפיצוי, מוגבלת עד כדי הסכום שמר מנדלינגר היה זכאי לו ומשזה פוצה על כל נזקיו, אין לתובעת עילת תביעה כנגד הנתבעת. 

7.         ב"כ הצדדים הגישו סיכומיהם, תחילה התובעת, אחר כך הנתבעת ולאחר מכן הוגשו סיכומי  תשובה מטעם התובעת.

8.         תמצית טיעוני התובעת

א.         המל"ל אישר למר מנדלינגר 183 ימי אי כושר לצורך תשלום דמי פגיעה. מכוח תקנה 22 לתקנות העבודה, המעביד המורשה חייב לשלם לעובד את דמי הפגיעה במקום המל"ל במועדים בהם הוא נוהג לשלם לעובדיו, והמוסד מחזיר למעביד את דמי הפגיעה ששילם לאחר שהומצאו לו הוכחות לגבי התשלום, ולאחר שאישר את התאונה כתאונת עבודה והכיר בתקופת אי הכושר. למרות האמור בתקנה זו, שלמה התובעת למר מנדלינגר את מלוא השכר, כאילו לא נעדר הוא מעבודתו ולכן זכאית היא להשבה ולשיבוב מאת הנתבעת בסכום המתקבל מההפרש בין הסכומים ששולמו לעובד בפועל, לבין הסכומים אשר הוחזרו לתובעת על ידי המוסד לביטוח לאומי.

ב.         על-פי סעיף 98 לחוק המל"ל, שכר עבודה רגיל פירושו הסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטח ברבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לראשונה דמי הפגיעה בתשעים. במקרה שלפנינו סכום הבסיס הרבע שנתי מסתכם ב- 50,291 ש"ח ולאחר חלוקתו ל-90 מתקבל הסכום היומי בסך 558.79 ש"ח. לפי סעיף 97 לחוק המל"ל זכאי הנפגע רק ל- 75% מהסך הנ"ל,  ולכן דמי הפגיעה נקבעו לסך של 419.10 ש"ח ליום. לפי החישוב שלהלן הפסד השתכרותו של העובד היה אמור להסתכם
ל-184 ימי היעדרות מוכפל ב- 558.79 ש"ח ליום ובסה"כ 102,817 ש"ח, בניכוי דמי הפגיעה ( 76,695 ש"ח), סה"כ 26,122 ש"ח. אילו היה מר מנדלינגר נעזב לנפשו, ע"י התובעת, לא זו בלבד שהתובעת הייתה  מפסיקה לשלם לו את שכרו, אלא שהייתה מפסיקה להפריש עבורו גם את חלקה בתנאים הסוציאליים (קרן פנסיה, השתלמות וקרן פיצויים), בשיעור של 17.5%, אותם היה אמור מר מנדלינגר להשלים מכיסו על מנת שלא לאבד את זכויותיו, באותן קרנות ולכן הפסד השתכרותו כאמור לעיל, מסתכם ב- 30,693 ש"ח לתקופה האמורה.

ג.          התובעת שלמה למר מנדלינגר את מלוא שכרו כולל תנאים סוציאליים עבור כל תקופת ההיעדרות והסכום שהוחזר לה על ידי המל"ל, בתוקף תקנה 22, הסתכם ב- 74,645 ש"ח, כולל 2.5% עמלה ובניכוי 9 ימי הזכאות הראשונה לפי סעיף 94 לחוק המל"ל, ולכן זכאית היא לשיבוב והטבת נזקיה, בסכום כולל של 32,693 ש"ח. לפי הלכת שלג חרמון, ע"א 2196/93 פד"י נ' (3) 744, יש להוסיף לסך הנ"ל, הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה ועד התשלום בפועל.

9.         תמצית סיכומי הנתבעת

א.         דין התביעה להידחות משני טעמים:  האחד: מר מנדלינגר קיבל 100% מהנזק, שנגרם לו, השני - התביעה נבלעת על ידי תגמולי המל"ל.

ב.         חתימה על שטרי קבלה ופטור - ביום 23/7/03 חתם מר מנדלינגר על שטרי קבלה ופטור לפיהן שילמה לו הנתבעת סכום של 113,000 ש"ח, בנוסף לתקבולי המל"ל. בסעיף 7 לשטרי הקבלה והפטור צוין כי הסכום הנ"ל הוא מעבר ובנוסף לתשלומי הביטוח הלאומי. הנתבעת שילמה למוסד לביטוח לאומי עפ"י דרישתו מיום 13/2/03 סכום של 152,711 ש"ח, שהיווה 55% מכלל תשלומי המל"ל, וזאת על-פי הסכם בין המל"ל לנתבעת (תשלום זה כלל בתוכו דרישה הן לתשלום דמי פגיעה והן למענק נכות). הסכום כלל דרישה בגין תשלום דמי פגיעה בסך 76,225 ש"ח נומינליים. העובדה שהנתבעת שלמה למל"ל 55% מדרישתו, בהתאם להסכם, לא פגעה ולא פוגעת בתובעת אשר קיבלה בתורה מהמל"ל את מלוא דמי הפגיעה בסך 76,695 ש"ח.

המשמעות והנפקות של חתימת הנפגע על שטר הפטור הנ"ל הינה, כי התובעת אשר באה בנעליו או בנעלי המל"ל, מנועה מלתבוע את הנתבעת, אשר שילמה את הנזק למר מנדלינגר ולמל"ל. ביהמ"ש מופנה לפסק דינו של כב' השופט שר, בת.א 19521/06 בנק דיסקונט נ' הפניקס ולפסק דינו של כב' השופט וגנר, בת.א. 9561/05 בנק דיסקונט נ' הפניקס, שם נדחו התביעות, משחתמו העובדים על שטר הסילוק.

ג.          לחילופין, דין התביעה להידחות בהיותה נבלעת על-ידי המל"ל :

חישוב  I  -

1)         תקופת אי הכושר אשר אושרה על ידי המל"ל הינה 183 יום.