פסק-דין בתיק א 20868/06

1.         ב"כ הצדדים הסמיכו את בית-המשפט ליתן פס"ד מנומק על-סמך החומר שבתיק ולאחר הגשת סיכומים.

2.         התובעת התעשייה האווירית לישראל (להלן: "התובעת"), הינה מעבידתה של הגב' אילייב טטיאנה (להלן: "הגב' אילייב"), אשר נפגעה בתאונת דרכים ביום 5/2/03, ונעדרה מעבודתה מיום 5/2/03 עד יום 28/4/03, סה"כ 83 ימי עבודה. הרכב בו נהגה היה מבוטח על-ידי הדר, חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת").

3.         התאונה הוכרה כתאונת עבודה על-ידי המוסד לביטוח לאומי, אשר אישר לה תקופת אי כושר מיום 6/2/03 ועד יום 3/4/03 ומיום 9/4/03 ועד יום 28/4/03, לצורך תשלום דמי פגיעה.

4.         התובעת, שהינה "מעביד מורשה" כמשמעותו בתקנה 22 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) התשי"ד - 1954 (להלן: "תקנות העבודה"), שילמה לגב' אילייב את מלוא שכרה, בסך 66,391 ש"ח, בתקופת היעדרותה כולל הטבות למיניהן, וזאת על-פי הסכם העבודה והנוהג אצלה.

התובעת טוענת כי מגיעה לה השבה בסך 36,459 ש"ח מאת הנתבעת. סכום זה משוערך ליום הגשת התביעה הוא 45,521 ש"ח. סכום ההשבה מבוסס על הפחתת דמי הפגיעה בסך
29,932 ש"ח מהשכר אשר שולם לגב' אילייב. הבסיס החוקי לתביעה זו, לטענת התובעת, הוא סעיפים 328 (א), 94 ו-93 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 (להלן: "חוק המל"ל").

5.         ב"כ הצדדים הגישו סיכומיהם, תחילה התובעת, אחר כך הנתבעת, ולאחר מכן הוגשו סיכומי תשובה מטעם התובעת.

6.         תמצית טיעוני התובעת :

א.         המל"ל אישר לגב' אילייב 77 ימי אי כושר לצורך תשלום דמי פגיעה. מכוח תקנה 22 לתקנות העבודה, המעביד המורשה חייב לשלם לעובדת את דמי הפגיעה במקום המל"ל במועדים בהם הוא נוהג לשלם לעובדיו, והמוסד מחזיר למעביד את דמי הפגיעה ששילם לאחר שהומצאו לו הוכחות לגבי התשלום, ולאחר שאישר את התאונה כתאונת עבודה והכיר בתקופת אי הכושר. למרות האמור בתקנה זו, שלמה התובעת את מלוא השכר, כאילו הגב' אילייב לא נעדרה מעבודתה ולכן זכאית היא להשבה ולשיבוב מאת הנתבעת בסכום המתקבל מההפרש בין הסכומים ששולמו לגב' אילייב בפועל, לבין הסכומים שהוחזרו לתובעת על ידי המוסד לביטוח לאומי.

ב.         התובעת טוענת, כי היא זכאית להטבת נזקיה, כמפורט להלן:

1)         עבור תקופה הזכאות הראשונה (9 ימים), לפי סעיף 328(א), בהתאם לסעיף 94 לחוק המל"ל.

2)         עבור יום התאונה וכן עבור ההפרש בין דמי הפגיעה להם זכאית הגב' אילייב לפי סעיף 97 לחוק המל"ל לבין הסכום ששולם בפועל כמשכורת מלאה, זכאית התובעת, לפי חוק ההטבה.

ג.          התובעת זכאית להשבת ההטבות גם בשל תנאים סוציאליים אותם הפרישה עבור הגב' אילייב  בהתאם לחוזה העבודה (בנוסף להפרשות חלקה של הגב' אילייב מתוך משכורתה), כגון קופ"ג, חסכון, ביטוח, קרן השלמות וכיוצ"ב.

ד.         לפי הסכם העבודה והנוהג אצל התובעת, שלמה היא לגב' אילייב את מלוא שכרה בעבור 78 ימי היעדרות. מאחר ואין בידיה תלושי שכר נכון לחודשים 3-4/03 ייעשה החישוב בהתאם לשכר בחודש 2/03.

משכורות ברוטו ( 17,689 ש"ח), פחות מס הכנסה ( 4,424 ש"ח), בתוספת תנאים סוציאליים ( 1,294 ש"ח), סה"כ לחודש 14,568 ש"ח, סה"כ ליום 582.72 ש"ח, במכפלת 78 הימים, סה"כ 45,452 ש"ח. מסכום זה יש לנכות תקבולי מל"ל, על-סך
29,932 ש"ח.  סה"כ שווי ההשבה הינו 15,520 ש"ח. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה ועד התשלום בפועל, לפי הלכת שלג חרמון, ע"א 2196/93, פד"י נ(3) 744.

8.         תמצית טיעוני הנתבעת :

א.         התובעת קיבלה החזר מהמל"ל בסה"כ 30,505 ש"ח ועוד 762 ש"ח בתור עמלה, סה"כ 31,267 ש"ח, ולא כטענת התובעת בסיכומיה.

ב.         זכותו של המיטיב מוגבלת על-פי סעיף 2 לחוק ההטבה וכן חלות הוראות חוק הפלת"ד בדבר ניכוי מס ותקרת שילוש שכר.