פסק-דין בתיק א 20864/06

1.         ב"כ הצדדים הסמיכו את בית-המשפט ליתן פס"ד מנומק על-סמך החומר שבתיק ולאחר הגשת סיכומים.

2.         התובעת, התעשייה האווירית לישראל (להלן: "התובעת"), הינה מעבידתו של מר גולומב גירש (להלן: "גולומב"), אשר נפגע בתאונת דרכים ביום 30/7/02 (להלן: "התאונה"),  ונעדר מעבודתו מיום 30/7/02 ועד יום 29/10/02, סה"כ 92 יום. הרכב בו נהג היה מבוטח אצל הנתבעת, הפניקס הישראלי, חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת").

3.         התאונה הוכרה כתאונת עבודה והמוסד לביטוח לאומי, אישר למר גולומב 91 ימי אי כושר, דהיינו מיום  31/7/02 עד ליום 29/10/02, לצורך תשלום דמי פגיעה.

4.         התובעת, שהינה "מעביד מורשה" כמשמעותו בתקנה 22 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד - 1954 (להלן: "תקנות העבודה"), שילמה למר גולומב את מלוא שכרו, בסך 75,902 ש"ח, בתקופת היעדרותו מהעבודה, כולל הטבות למיניהן, וזאת על-פי הסכם העבודה והנוהג אצלה.

5.         התובעת טוענת כי מגיעה לה השבה בסך 41,014 ש"ח מאת הנתבעת. סכום זה משוערך ליום הגשת התביעה הוא 52,365 ש"ח. סכום ההשבה מבוסס על הפחתת דמי הפגיעה בסך
34,888 ש"ח מהשכר אשר שולם למר גולומב. הבסיס החוקי לתביעה זו, לטענת התובעת, הוא סעיפים 328(א), 94 ו-93 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), השתנ"ה - 1995 (להלן: "חוק המל"ל) והחוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), השתכ"ד - 1964 (להלן: "חוק ההטבה").

6.         ב"כ הצדדים הגישו סיכומיהם, תחילה התובעת, אחר כך הנתבעת ולאחר מכן הוגשו סיכומי תשובה מטעם התובעת.

7.         תמצית טיעוני התובעת :

א.         המל"ל אישר למר גולומב 91 ימי אי כושר לצורך תשלום דמי פגיעה. מכוח תקנה 22 לתקנות העבודה, המעביד המורשה חייב לשלם לעובד את דמי הפגיעה במקום המל"ל במועדים בהם הוא נוהג לשלם לעובדיו, והמוסד מחזיר למעביד את דמי הפגיעה אשר שילם לאחר שהומצאו לו הוכחות לגבי התשלום, ולאחר שאישר את התאונה כתאונת עבודה והכיר בתקופת אי הכושר.

למרות האמור בתקנה זו, שלמה התובעת את מלוא השכר בתקופת ההיעדרות, ולכן זכאית היא להשבה ולשיבוב מאת הנתבעת, בסכום המתקבל מההפרש בין הסכומים אשר שולמו לעובד בפועל, לבין הסכומים שהוחזרו לתובעת על ידי המוסד לביטוח לאומי.

ב.         התובעת טוענת, כי היא זכאית להטבת נזקיה, כמפורט להלן:

1)         עבור תקופה הזכאות הראשונה (9 ימים), לפי סעיף 328(א) לחוק המל"ל.

2)         עבור ההפרש בין דמי הפגיעה בשיעור של 75% לבין השכר המלא ששולם למר גולומב, לפי חוק ההטבה.

ג.          התובעת זכאית להשבת ההטבות גם בשל תנאים סוציאליים אותם הפרישה עבור העובד (בנוסף להפרשות חלקו של העובד מתוך משכורתו) בהתאם לחוזה העבודה, כגון קופ"ג, חסכון, ביטוח, קרן השלמות וכיוצ"ב.

ד.         סה"כ הסכומים ששולמו לתובע 52,757 ש"ח, פחות הסכומים שהוחזרו על ידי המל"ל, 34,888 ש"ח,  סה"כ הסכום לו היא זכאית בהשבה הינו 17,869 ש"ח. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה ועד התשלום בפועל, לפי הלכת שלג חרמון, ע"א 2196/93, פד"י נ(3) 744.

8.         תמצית טיעוני הנתבעת :

א.         זכותה של התובעת מוגבלת עד כדי הסכום שהיה זכאי לו מר גולומב מהנתבעת.

ב.         שטרי פטור - תביעת מר גולומב סולקה באופן מלא, לרבות בגין הפרשי שכר לעבר, מעבר לתשלומי המל"ל, ועל-כן אין לתובעת כל זכות תביעה נגדה, שכן היא באה בנעלי מר גולומב וזכותו של מר גולומב סולקה.