פסק-דין בתיק א 20802/02

התביעה וטענות הצדדים ;

1.         ביום 10.6.02 נפגע התובע בתאונת עבודה, כאשר עבד אצל הנתבעת מס' 1 (להלן: " דולפין"), המבוטחת אצל הנתבעת מס' 2 (להלן: " אליהו"). אין חולק שהתובע נפגע מדיסק של מסור לחיתוך  עץ, כאשר להב המסור פגע בידו השמאלית וגרם לחתך באצבע הרביעית בכף ידו השמאלית, לשבר פתוח תוך פרקי של הגליל האמצעי ולקרע בגיד המישר.

המוסד לביטוח לאומי קבע, כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 5% והצדדים הסכימו כי נכות זו תחייב גם לצורך התביעה דנן.

התובע טוען שהפגיעה אירעה כאשר הוא ביקש לסמן, בעזרת מטר, את מקום החיתוך, על העץ אותו היה אמור לנסר. לדבריו, פועל אחר בשם אבו-ליל, השאיר את המסור באמצע השולחן, במקום להחזיר אותו למקומו, ומאחר שאחרי כיבוי המסור הדיסק עדיין ממשיך להסתובב, אך אינו מרעיש, כך שהתובע לא יכול לשמוע שהוא פועל, הביאה תנועת ידו של התובע, שנעשתה לצורך מדידת מקום החיתוך, את אצבעו של התובע אל להב המסור, והאצבע נפגעה.

יצויין, כי התובע אינו חולק על כך שהמגן היה מונח במקומו בעת שהוא נפגע, לאחר שאבו-ליל החזירו למקומו, עם סיום עבודתו עליו.

התובע טוען, כי יש להעביר את נטל הראיה על הנתבעת, שכן מתקיימים תנאיו של סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

הנתבעת 1 שלחה הודעת צד שלישי למבטחתה, אולם בישיבת יום 8.6.05 הודיעו המודיעה והצדדים השלישיים שהושגה ביניהם הסכמה ואין צורך בהכרעה ביחסים אשר ביניהם, וביקשו פטור מאגרה בהודעה, ובהחלטתי בסוף ישיבת אותו יום נמחקה ההודעה לצד השלישי וניתן פטור מיתרת האגרה.

הנתבעת טוענת שהתובע נפגע כאשר ביקש לסמן את מקום החיתוך באמצעות להב המסור, פעולה שהינה בניגוד מפורש להוראות הבטיחות, ומהווה הסתכנות מרצון, וכי לא ניתן כלל להיפגע באופן אותו מתאר התובע, שכן הרווח הצר שבין המגן למסור, כאשר המגן סגור, אינו מאפשר זאת.

אומר מייד, כי אין סעיף 41 לפקודת הנזיקין חל על המקרה דנן, ולו בשל כך שלא מתקיים התנאי הראשון האמור בסעיף, לפיו התובע אינו יודע ואינו יכול לדעת מהן הנסיבות אשר גרמו לפגיעה. התובע תיאר כיצד קרתה התאונה ואין לאמר שהתובע אינו יודע מה הסיבות המדוייקות שהביאו לנזק. בנוסף, הנסיבות, אותן תיאר התובע, אינן מתיישבות יותר עם מסקנה שהמעביד לא נקט זהירות סבירה מאשר עם מסקנה שהעובד לא נקט זהירות סבירה, ויש לבחון כל מקרה לגופו.

החבות ;

2.         מדובר במסור דיסק, אשר אין חולק שהוא מוגן, בחלקו העליון, באמצעות מגן. כן אין חולק, שכאשר מפסיקים את פעולת המסור ממשיך הדיסק להסתובב בטרם נעצר כליל.

הנתבעת הגישה תצהיר מטעם אבו ליל, בו סתר אבו ליל את דבריו של התובע, הן לגבי השבת המסור למקומו, על ידו, והן לגבי אופן פגיעתו של התובע.

לדבריו, בסעיף 9 לתצהירו,  התובע נפגע כאשר הוא " ניסה לסמן את מיקום החיתוך ע"י חריצת חריץ, באמצעות המסור, בקו החיתוך הרצוי לו תוך ניצול סיבוב המסור במהירות נמוכה, לקראת עצירתו".

אבו ליל ציין, בהמשך, כי לצורך כך פתח התובע את בריח המסור ומשך לעברו את להב המסור, על מנת לבצע את הסימון, בעוד ידו השמאלית מונחת על העץ, בקרבת מקום הסימון, וכך נפגע.

אמנם בתצהירו הצהיר אבו ליל, שביום התאונה עסקו הוא והתובע, יחדיו, בבניית מסגרת עץ לג'קוזי, ואילו בעדותו בפניי עמד על כך שהתובע בא ממחלקה אחרת, לחתוך את העץ (עמ' 12 לפרוטוקול), אולם אין בכך כדי לפגום באמינות דבריו בעיני. השאלה אם בא התובע ממחלקה אחרת על מנת לחתוך את העץ, או האם עבד באותו יום ביחד עם העד, אינה רלבנטית לנושא שבמחלוקת, שכן אין חולק שהתובע ידע כיצד להשתמש במסור ועשה זאת פעמים רבות קודם לכן.

מדובר גם בענין שולי, אשר בשל עבור הזמן אין העד זוכרו היטב.

3.         כנגד דברי אבו ליל עומדת גרסתו של התובע, אשר היתה בלתי עקבית ופחות סבירה, ולפיכך מעדיפה אני את עדותו של אבו ליל באשר לאופן הפגיעה.

כך תיאר התובע את האירוע בסעיף 5 ל תצהירו:

" בשלב מסויים, כאשר פניתי הצידה ועסקתי במדידה של חלק מהמסגרת שבניתי , הפועל השני הפעיל את המסור ( אני לא שמתי לב לכך כי הייתי עסוק בעבודתי והיה רעש מכל מיני מכונות נוספות ורעש של מוסיקה), ולאחר שסיים וסגר אותה המשיכה הסכין להסתובב. (הדגשה זו - במקור). וכך, כאשר פניתי למכונה ורציתי להניח את חתיכת העץ לחיתוך  - ולא חשבתי שהמכונה פועלת ( כי לא נשמע רעש המנוע) - נפגעתי מהסכין, שכאמור הסתובבה (אם כי במהירות לא גדולה), באצבע הרביעית של יד שמאל".