פסק-דין בתיק א 207609/02

בפניי תביעת התובעת לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שאירעו לה בתאונת דרכים. לטענת התובעת, בתאריך 31.5.02 נפלה עת ביקשה לעלות למונית, כשזו החלה בנסיעה תוך כדי כך. התובעת נפגעה ברגלה השמאלית, הובהלה באמבולנס לבי"ח קפלן, שם אובחנה כסובלת משבר תת ראשי בירך שמאל ואושפזה במחלקה האורטופדית.

ביום 2.6.02 עברה התובעת החלפה חלקית של מפרק הירך, משתל מסוג אוסטין מור, ובתאריך 5.6.02 שוחררה מביה"ח להמשך שיקום בבי"ח הרצפלד, בו שהתה במשך 39 ימים, עד 14.7.02.

מצבה הרפואי של התובעת,  ילידת 6.3.1910 שהינה כיום בת 95, החל מתדרדר ולטענתה נזקקה לצרכים סיעודיים מרובים שלא יכלו להיות מסופקים לה ע"י בתה ובני ביתה ,ולפיכך  עתרה לפיצויים כאמור בתובענה. הנתבעים לא כפרו בחבות אך כפרו בגובה הנזק.  לאחר ששמעו הצעת ביהמ"ש מיום 14.4.03 לא הצליחו להגיע להסכמות ולפיכך מונה מומחה בתחום הגריאטרי, ד"ר גולדריי, שבמסגרת חוות דעתו שנתנה ב-1.10.03 ציין, כי  לאחר התאונה והאשפוז הועברה לנופשון בבי"ח באר יעקב, כשבמהלך תקופה זו הפכה להיות תלותית בזולת, זקוקה לעזרה בחיי היום-יום, אינה שולטת על צרכיה, ובסוף 2002, בהיותה סיעודית,הועברה למוסד סיעודי "נווה הורים" בכפר ביל"ו ב' שם שוהה עד היום. ממוסד זה הופנתה מספר פעמים בשל בעיות לבביות, חולשה, אנמיה, שבר ביד ימין ודלקות בכיס השתן, כפי הנראה לבית חולים.

בבדיקתו שבוצעה ב-8.8.03 מצא את התובעת מרותקת למיטה, אינה מתמצאת במקום ובזמן.

בסיכום חוות דעתו ועפ"י דברי המשפחה, ציין כי ניהלה משק בית עצמאי כאשר בעקבות התאונה ולאחריה מצבה הקליני הלך והחמיר כולל המצב הקוגניטיבי. המומחה המליץ להשאירה במוסד בו היא שהתה באותה עת ולעניין תוחלת חייה ציין כי הינו מעריכם ב-4-5 שנים לאחר שהתובעת עברה כל סטטיסטיקה לעניין זה. בכל הקשור לנכותה, ציין כי אין ספק שהתאונה אותה עברה הפכה אותה לחולה סיעודית מהר יותר מאשר בדרך הטבע, אך ברור לו כי קודם לתאונה למרות מחלותיה האחרות של התובעת הייתה עצמאית, ולאחר התאונה הינה סיעודית לכל דבר. המומחה הוסיף כי לגבי הדימנציה- ידוע כי חולים מסוג זה יכולים להיות עצמאים, אך המצב יכול להחמיר במקרים של טראומה כגון תאונה או הרדמה ממושכת וכיו"ב. כן ציין המומחה כי המוסד לביטוח לאומי קודם לתאונה לא אישר לה מט"ב.

בעקבות בקשת הנתבעים למינוי מומחה בתחום הנוירולוגי  לצורך קביעת מצבה הרפואי בכל הקשור לענייני מחלת האלצהיימר בה היא חולה וכן לקביעת תוחלת חייה, הוריתי על מינויו של פרופ' ירניצקי דוד כמומחה בתחום הנוירולוגי.

בתאריך 17.5.04 נתן פרופ' ירניצקי חוות דעתו. בחוות דעתו ציין, כי בדק את התובעת במוסד הגריאטרי בכפר ביל"ו ב-10.3.04 בנוכחות שתי בנותיה. במסגרת מסקנות חוות דעתו ציין כי לדברי המשפחה עד התאונה תפקדה היטב קוגניטיבית, ומייד לאחר הניתוח שעברה בשל התאונה החל מצב בלבולי והחולה לא חזרה לעצמה, אלא החלה החמרה במצבה הקוגניטיבי, כך לדברי המשפחה, אלא שהמומחה שבחן גם את המסמכים הרפואיים, ציין כי אלה מציגים תמונה שונה, לפיה אובחנה התובעת כלוקה בדימנציה כבר יותר משנה וחצי קודם לתאונה, כמו כן המשפחה מסרה על הפרעה בזיכרון יותר משנה קודם לתאונה ע"פי רישומי האשפוז השיקומי. כמו כן, בסיכום המחלה מביה"ח קפלן-המחלקה האורטופדית- אין כל איזכור של הפרעה קוגניטיבית חריפה, אך באשפוז השיקומי שבא מייד אחריו, זוהתה בעיה קוגניטיבית שהתייחסו אליה כאל בעיה כרונית ולא כבעיה חדשה חריפה. המומחה מציין כי:

"ההחמרה ההדרגתית במצב הקוגניטיבי עם חלוף הזמן אופיינית בדימנציה אנדוגנית".

המומחה הוסיף, כי במקרים רבים קשישים עם ירידה קוגניטיבית קלה, המתאשפזים מסיבות שונות, נכנסים למצב בלבולי זמני בעת שהות בבית החולים, בגלל שינויים במאזן הפנימי עקב המחלה, ובגלל שהותם במקום זר. מצב זה מדווח ב- 40% - 20% מהקשישים העוברים  תיקון שבר בראש הירך בעקבות חבלה, והוא חולף תוך מספר ימים. לטעמו של המומחה, ייתכן מאוד שהרושם של משפחתה של גב' פינקלשטיין לגבי השינוי במצבה, נובע ממצב דומה.

המומחה הדגיש כי חוסר בויטמין  12 B הוא סיבה מוכרת לדימנציה, ומשהיו מספר פעמים של רמות גבוליות נמוכות של הויטמין אצל התובעת, ייתכן וזה שורש הבעיה. אך מאידך, התובעת קבלה טיפול שוטף וזריקות ולא פיתחה תסמונת נוירולוגית סומטית של חסר 12 B שסביר יותר להניח שהיא סובלת ממחלת אלצהיימר, ייתכן עם מרכיב מסוים של חסר 12B. ולפיכך סיכם חוות דעתו כך:

"אני סבור שלחבלה בירך, ולניתוח שלאחריה, אין קשר לתסמונת הדמנטית של גב' פינקלשטיין, ובהתאם לכך, אין נכות נוירולוגית הנובעת מהתאונה".

במצב דברים זה ולאחר מספר ניסיונות לפשרה שלא צלחו, בתאריך 30.1.05 הסכימו הצדדים למתן פס"ד לפי סעיף 4(ג) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה 1975 (להלן-"חוק הפלת"ד") ומשהגישו סיכומיהם בעניין זה, ניתן פסק הדין.

בסיכומי התובעת ביקש בא כוחה לראות בתאונה את הסיבה המכרעת למצבה של התובעת דהיום, ולפיכך לראות בה כנכה 100% ע"פי חוות דעתו של ד"ר גולדריי כשביקש לראות בתאונה את הטריגר למחלת האלצהיימר ממנה הינה סובלת, ולפיכך ציין, כי אף ראוי לפצותה בגין סיעוד לפרק זמן של שנתיים עד בדיקת פרופ' ירניצקי באופן מלא ולאחר מכן שני שליש מהוצאות הסיעוד עד היום ולפרק זמן נוסף של ארבע שנים מהיום, כאשר נכותה התפקודית עומדת לטעמו על 100%, וכן לפצותה בגין ההוצאות הכבדות עבור שהותה בנופשון בית חולים "באר יעקב", ובית האבות "נווה אורים" בע"מ ברחובות שם שוהה עד היום ונושאת בתשלומים של 9100 ש"ח לחודש. כן עתרו להוצאות נסיעה בשיעור של 5900 ש"ח ולכאב וסבל בשיעור של 70,000 ש"ח הכולל בחובו גילום של ימי האשפוז.

 הנתבעות ציינו מצידן, את גילה הגבוה של התובעת, את העובדה כי השבר מהתאונה התאחה בעמדה טובה וכי ע"פי סיכום המחלה מבית חולים "הרצפלד" הינה מתהלכת עצמאית, שולטת על הסוגרים, זקוקה לעזרה חלקית בלבוש ומקלחת, ולמעשה הינה עצמאית. מבית חולים "הרצפלד" שוחררה לביתה, את הנופשון ב"שמואל הרופא" בחרה התובעת לעשות מרצונה, למעשה באמצעות בתה, בשל האלצהיימר ממנו הינה סובלת וללא קשר לתאונה, ושלאחרי כן עברה לבית האבות בו היא שוהה מפברואר 2003 עד היום, לשם הועברה ע"י בתה.

הנתבעות הדגישו, כי מחלת האלצהיימר בה לוקה התובעת והבעיות הקוגניטיביות הינם עוד קודם לתאונה וללא קשר אליה.

לאחר שסקרה באת כוח הנתבעת את חוות דעת מומחה ביהמ"ש ואת בעיותיה הרפואיות האחרות של הנתבעת, הסכימה באת כוח הנתבעות לשאת בעלות עזרה חלקית עם תום האשפוז בבית חולים "הרצפלד" בסך של 7200 ש"ח. לא היתה מוכנה לשאת בהוצאות הנסיעה שלא היו סבירות לאור בחינת הקבלות, וכן היתה מוכנה לשאת בסכום של 10,000 ש"ח בגין כאב וסבל.

לאחר שסקרתי את מצבה הרפואי של התובעת לאור חוות דעת מומחי בית המשפט, את העובדה לפיה קבע פרופ' ירניצקי כי אין כל קשר בין התאונה לבין המצב הדינמטי ממנו הינה סובלת כיום, וכן תוך התייחסות לתוחלת חייה של התובעת

כאמור בחוות דעתו של ד"ר גולדריי, הגעתי למסקנה, כי בנסיבותיו המיוחדות מאוד של תיק זה יש לפסוק פיצויים בסכום גלובאלי המציג את הבעייה ממנה סובלת התובעת בשל התאונה ביחס למצבה הכללי הנובע כאמור מסיבה אחרת, באופן שהנתבעות יישאו בסכום כולל של 75,000 ש"ח, המתייחס הן לנושא הכאב והסבל בניכוי גיל ובהתייחס לתקופת האשפוזים, הן לצורך במוסד סיעודי לאחר התאונה ולהוצאות הנסיעה והן לחלק קטן בלבד בצרכים הסיעודיים של התובעת, המתייחסים הן לשהותה בנופשון והן לשהותה בבית האבות, ולרבות עזרת בני משפחתה.

סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל, ואליו יתווספו אגרת המשפט בשיעור כפי ששולם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (3.10.02) ועד למועד התשלום המלא בפועל וכן שכר טרחת עורך דין בשיעור 13% + מע"מ כאשר גם סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.