פסק-דין בתיק א 2075/03

1.         זוהי תביעה לתשלום סכום של 34,200 ש"ח.

            ביום 4.2.01, הקימו הצדדים שותפות שעניינה ניהול ותפעול עסקי ביטוח.

ביום 25.3.01, כחודש וחצי לאחר מכן, חתמו הצדדים על הסכם לפירוק השותפות. עפ"י הסכם זה, התחייב הנתבע לשלם לתובע סך של 60,000 ש"ח ב-18 תשלומים חודשיים של 2,850 ש"ח כל אחד לאחר שנוכה מן הסכום הנ"ל סכום המע"מ.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי חמישה מתוך 6 השיקים נפרעו כסדרם. עוד מוסכם, כי השיק השישי לא כובד וכי ניתן כנגדו שיק אחר ביום 24.9.01, שזמן פרעונו ביום 28.9.01.

המחלוקת בין הצדדים היא באשר ל-12 השיקים הנותרים.

לטענת התובע, שיקים אלה נגנבו מידיו ע"י הנתבע ולטענת הנתבע, השיקים הללו נמסרו לו ע"י התובע כנגד תשלום מזומן של 25,000 ש"ח, שנעשה עוד ביום 24.9.01. מועד הגניבה הנטען ע"י התובע הוא 10.10.01, בעת פגישה שנערכה בין התובע לנתבע במכוניתו של חמו של בנו של הנתבע, אשר נכחו שניהם בפגישה.

לעומתו, טוען הנתבע, כי השיקים נמסרו מרצון וכנגד אותו תשלום של 25,000 ש"ח, אשר תועד בנספח ד' לתצהירו של בנו של הנתבע. אותו נספח ד' הוא המחלוקת העיקרית במשפט זה. מסמך זה הוא העתק כימי של השיק אשר נמסר כנגד השיק השישי בסדרה, שלא כובד. על גבי אותו העתק כימי, נכתב כדלקמן:

"תשלום במקום שיק שחזר עבור אמיר אבוקסיס מס' 5000290 שחזר שולם  במקומו התשלום בסך 2,800  ושולם במזומן 25,000 ש"ח עבור 12 שיקים על החתום".

בתחתית המסמך מופיעה חתימתו של התובע, שאינה מוכחשת על-ידו.

לטענת התובע המילים:

"ושולם במזומן 25,000 ש"ח עבור 12 שיקים" הוספו מאוחר יותר ע"י בנו של הנתבע. התובע  מכחיש קבלת הסך של 25,000 ש"ח.

התובע הגיש תלונה במשטרה על גניבת השיקים ביום הגניבה הנטענת - 10.10.01. ראה לעניין זה נספח ז' לתצהירו של הנתבע, לפיו הסתיימה החקירה בעניין זה מאחר ולא נמצאו ראיות מספיקות.

2.         ביום 23.2.03, הוגשה תביעה זו בסדר דין מקוצר. ביום 25.5.03 הוגשה בקשת רשות להתגונן ע"י הנתבע ובתצהירו, התומך בבקשה, אומר הנתבע בסעיף 13, כי עותק מקורי של אותו נספח ד' יומצא לתיק בית המשפט עפ"י דרישה.

            עותק מקורי כאמור, לא הוגש לבית המשפט, למרות שעל הצהרה זו חזר גם ב"כ הנתבע בישיבת הדיון המוקדם בפני כב' הרשמת קויפמן ביום 26.9.04.

            מאוחר יותר, ביום 14.10.04 מודיע לראשונה ב"כ הנתבע לבית המשפט, כי עוד ביום 19.12.01 נפרץ רכבו של הנתבע ונגנבו ממנו תיק עור שחור ובו מסמכים שונים, לרבות פנקס השיקים בו מצוי הנייר הכימי של השיק נספח ד'.

לא ברור לי, כיצד זה מצהיר הנתבע, ובשלב מאוחר יותר גם בא-כוחו, כי העותק המקורי של נספח ד' יוגש לבית המשפט ולאחר מכן נזכר הנתבע להודיע לבית המשפט כי העותק אינו מצוי בידיו וכי הוא נגנב ממנו, כחודשיים לאחר הפגישה בין התובע לנתבע שמסגרתה עברו השיקים מידי התובע לידי הנתבע.

כמו כן, תמיהה היא מדוע מצא הנתבע לנכון לצלם דווקא את נספח ד' האמור טרם שנגנב ואינני יכול לקבל את הסברו של בנו של הנתבע אשר אמר בעדותו, בעמ' 4 לפרוטוקול, כי הוא מצלם כל מסמך שמשקף עיסקה שעשה ולכן צילם את המסמך.

בנו של הנתבע לא הביא ראיות לכך שזהו נוהגו, הרי קל ביותר היה שימציא לבית משפט העתקים של עיסקאות אחרות שעשה, מהם ניתן ללמוד כי אכן זהו נוהגו לצלם כל מסמך המשקף עיסקה. מעבר לכך, גם ההסבר שמסר בנו של הנתבע להצהרה שלו ושל ב"כ הנתבע, על קיומו של העתק הכימי המקורי בא בשעה שהרכב נפרץ כחודשיים לאחר 10.10.01, אין בו כדי לשכנע.

במהלך עדותו בעמ' 4 לפרוטוקול, אומר בנו של הנתבע: