פסק-דין בתיק א 20742/06

1.         הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן לפי סעיף סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

2.         עסקינן בתביעה בגין נזקי גוף אשר ארעו לתובעת, לטענתה, ביום 28/6/06, עת הלכה במדרגות רח' הירמוך בחיפה (להלן "התאונה").

3.         לטענת התובעת (בתמצית):

3.1        היא נפלה על מדרגה שבורה ונפגעה, בין היתר, בירך ימין, כתף ימין וזרוע ימין. בעת הארוע היא היתה עם אמה ובת אחיה בדרכם הביתה מאזור הדר.

3.2        בו ביום היא פנתה למוסד הרפואי רמב"ם, נבדקה ואובחן חתך של 4 ס"מ X 1.5 ס"מ. החתך נתפר במקום והתובעת שוחררה בו ביום.

3.3        התובעת היתה במעקב בקופת החולים עקב כאבים קשים בכתף ימין והגבלה בתנועות.

3.4        על הנתבעת כרשות מקומית יש אחריות מושגית וקונקרטית כלפי תושביה. איזור זה של המדרגות אשר נבנו לפני הקמת המדינה, סובל מהזנחה. הנתבעת החליטה כי האזור מיועד להריסה אך היא אינה מגדרת את האיזור ו/או חוסמת מעבר ולכן בשלב זה היא אחראית לתחזוקת המקום.

3.5        מן התמונות שצורפו לכתב התביעה, ניתן לראות בבירור כי המדרגה שבורה.

3.6        פסק הדין עליו מבקשת הנתבעת להתבסס מדבר על תיקון ושבר בולטים לעין במיוחד ואילו במקרה זה לא בוצע תיקון ולא ברור לעין כי העושה שימוש במדרגות עושה שימוש בדבר מה בו טמונה סכנה.

3.7        בעקבות התאונה נותרה לתובעת צלקת מכוערת אשר גורמת לה לבושה בפרט ומהווה עבורה פגיעה קשה בהיותה אשה צעירה ילידת 18/7/1977. (צילום הוצג וסומן ת/1) וצילום מעודכן הומצא לבית המשפט ביום 11/2/08.

3.8        תביעתה של התובעת מתמציית ברכיב כאב וסבל ובנסיבות מיוחדות אלה יש להעמידו על סך של 20,000 ש"ח.

4.         לטענת הנתבעת (בתמצית):

4.1        בתעודת חדר המיון אין אזכור של המילה מדרגות, רק רשום שהתובעת נפלה. גם בתעודות מאוחרות יותר נזכר שהיא נפלה ברחוב, אך אין זה אומר שהיא נפלה במדרגות. התובעת לא הצביעה על מדרגה ספציפית שלטענתה גרמה לתאונה. בהתאם לתמונת המדרגות (הוצג וסומן נ/1) רק מדרגה אחת שבורה במפלס התחתון של המדרגות וכל שאר המדרגות הן תקינות ולא פגומות יחסית לגילן.

4.2        בהתאם לפסיקה אין לרשות המקומית אחריות מוחלטת לגבי תאונות שנגרמות כתוצאה מפגמים ברחובות ומדרכות, אשר מעצם טבעם אינם משטח סטרילי ואין להתייחס אליהן כאל מקום שאין בו סדקים. השימוש במדרגות הוא שימוש יום-יומי, אין בו סכנה מיוחדת שאינה מן הרגילות.

4.3        בהתאם לתמונות יש מעקה בצד המדרגה השבורה, כך שניתן היה להיעזר בו ולכן יש לייחס אשם תורם בשיעור של 70% לתובעת אשר בחרה שלא להיעזר במעקה ולרדת על המדרגה השבורה.

4.4        אין ראייה שהנתבעת ידעה על קיום המפגע ולכן לא ניתן לייחס לה צפי לאירוע התאונה ומשכך, היא לא התרשלה ורשלנותה לא גרמה לאירוע התאונה.

4.5        לעניין הנזק - המדובר בפגיעה קלה. בחדר מיון לא הומלץ על חופשת מחלה. כל הפגיעה היא בירך ימין, אין אזכור של כתף ימין או זרוע ימין או כאבים בהם. באישור קופ"ח מיום 30/6/06 (יומיים לאחר אירוע התאונה) צוין כי החתך תקין. לא הובאה חוות דעת באשר לצלקת והתמונות שהוגשה הם בסמוך לאחר התאונה ולא תמונות עדכניות. אין כל תעוד רפואי לאחר 2/7/06 ומשכך יש להעמיד את רכיב כאב וסבל על סך של 3,000 ש"ח ממנו יש להפחית 70% בגין אשם תורם.

5.       לאחר שעיינתי בכל הראיות שהוצגו בפני, בחנתי את כל טענות הצדדים ושקלתי את כל השקולים הצריכים לענין, אני מחייבת את הנתבעת, לשלם לתובעת סכום של 3,750 ש"ח בצירוף  הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 780 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.

            יובהר כי הסכום הנקוב הוא לאחר ניכוי כל הסכומים ששולמו, אם שולמו, לתובעת בגין התאונה נשוא התביעה.