פסק-דין בתיק א 20733/05

1.         התובעת ואחיה, צד ג' מס' 1  (להלן" "האח" או "פיירמן" או "צד ג'1"), הם יורשי המנוחה איטה פיירמן ז"ל (להלן:"המנוחה"). המנוחה הלכה לבית עולמה ביום 17.12.01.  ביום 19.2.02 ניתן צו ירושה בבית הדין הרבני, על פיו התובעת ופיירמן הינם יורשיה הבלעדיים של המנוחה בחלקים שווים (להלן:"צו הירושה").

2.         המנוחה היתה בעלת חשבון מס' 358167 בסניף הנתבעת בקרית אליעזר בחיפה (להלן:"החשבון"). צו הירושה הועבר לנתבעת (להלן:"הבנק או הנתבעת"). בסמוך לכך עמדו לזכות החשבון כספים בערך של 54,387 ש"ח.

3.         ביום 8.4.02 התובעת ניגשה לבנק לצורך חתימה על מסמכים, לצורך שחרור הכספים שעמדו לזכות החשבון (שהיו מושקעים בנכסים פיננסים שונים), על מנת שניתן יהיה למשוך אותם ולסגור את החשבון.

טענות התובעת

4.         היתה כוונה לה ולאחיה להתחלק בכספי החשבון באופן שווה, כיורשי המנוחה. זאת כפי שעשו זמן קצר קודם לכן ביחס לחשבון אחר שהמנוחה הותירה בבנק לאומי בע"מ (להלן:"החשבון בלאומי"). לאחר שהכספים בחשבון בלאומי  "שוחררו", הם נמשכו על ידם, באופן שווה וחשבון זה נסגר.

5.         לאחר שחתמה על מסמכים בנקאים ביום 8.4.02 בסניף הנתבעת היא ציפתה לכך שמחצית הכסף שעמד לזכות החשבון יועבר אליה. דבר זה לא קרה, והיא סברה כל הזמן כי הכסף נותר בחשבון. בחודש מאי 2005 היא פנתה לנתבעת לברר את הענין ולקבל את חלקה בכסף. אז נודע לה לראשונה שעוד ביום 14.4.02 נמשך כל הכסף מהחשבון (54,371 ש"ח) וניתנה הוראה לסגירתו. בהמשך התברר לה, שהבנק העביר את הכסף לחשבונה של בתו של פיירמן - צד ג' 2 - (להלן:"הבת" או "צד ג' 2"), שנמצא באותו סניף בנק של הנתבעת.

6.         היא מעולם לא נתנה הסכמתה למשיכת הכסף מהחשבון והעברתו לבת. הבנק לא היה רשאי לאפשר את משיכת הכסף מהחשבון ללא הסכמתה. בכך הבנק התרשל כלפיה ו/או הפר את חובת האמון של בנקאי כלפיה וגרם לה נזק של הפסד מחצית מכספי החשבון וכן נזק לא ממוני בסך 5,000 ש"ח בגין עגמת הנפש שנגרמה לה. לפיכך היא תובעת מהבנק לפצותה על נזקיה.

טענות הבנק

7.         צו הירושה הומצא לה והיא פעלה על פיו.

8.         ביום 8.4.02 התובעת ופיירמן חתמו על מסמכים לשחרור פקדונות בשקלים ולמכירת ניירות ערך, שעמדו לזכות החשבון. שחרור הכספים לחשבון נעשה ביום 12.4.02 והוא עמד על יתרת זכות של 54,387 ש"ח. ביום 14.4.02 הועברה כל יתרת הסכום (בניכוי עמלה של 15.2 ש"ח), לזכות חשבון אחר בסניף של צד ג' 2. החשבון אופס ונסגר. העברת הכספים נעשתה על דעת ובהסכמת התובעת. הבנק איתר את המסמכים הקשורים לשחרור הכספי הפקדונות וניירות הערך שנחתמו ביום 8.4.02, אך אין בידו לאתר את הוראת משיכת הכסף מהחשבון. אין בכך לשנות את העובדה כי היה מודע לצו הירושה, כי פעל על פי צו הירושה וכי לא יתכן שמשיכת הכסף מחשבון נעשתה שלא בהסכמת התובעת.

9.         לחילופין טוען הבנק, כי גם אם התובעת צודקת בטענותיה, הסעד לה היא זכאית הוא הקמת כספי החשבון מחדש ולא העברת הכסף (או מחציתו) לידיה.

10.        הבנק שלח הודעות לצדדים שלישיים נגד פיירמן והבת. לטענתו היה ויחוייב בתשלום לתובעת, הוא זכאי לשיפוי מהצדדים השלישיים כמי שיקבלו את הכסף.

טענות צדדי ג'

11.        המנוחה ניהלה את ענייניה הכספים בבנק לאומי. עיקר פעילותה הכספית היתה קבלת רנטה חודשית (משרד האוצר) וקצבת מל"ל (מהן התקיימה), משיכת הכספים שגרתית לצורך ניהול משק ביתה וכן פתיחת תוכניות חסכון לנכדיה. לאחר פטירתה היתה יתרה של כ-100,000 ש"ח בחשבון בלאומי, בהם התובעת ופיירמן התחלקו חצי בחצי זמן קצר אח"כ. כמו כן התובעת ופיירמן התחלקו חצי בחצי בריהוט שהמנוחה השאירה בדירתה ובשלב מאוחר יותר הדירה נמכרה וגם בתמורתה התחלקו.

12.        לעומת נכסי המנוחה הנ"ל, כספי החשבון לא היו של המנוחה, אלא שהוא נוהל על שמה בלבד. הכספים בחשבון היו שייכים לפיירמן ולאשתו גב' רחל פיירמן (להלן:"גב' פיירמן").

13.        בני הזוג פיירמן נקלעו לחובות והם הגיעו למצב שבהם אינם יכולים להחזיק נכסים פיננסיים על שמם, מבלי שנושיהם ירדו לכספים אלה. החשבון נפתח  בדצמבר 1996 ע"ש המנוחה, לצורך ניהול כספיהם, והם אשר ניהלו אותו בפועל. בחשבון הופקדו סכומים גדולים יחסים, נעשו השקעות כספים בנכסים פיננסים שונים ומידי פעם הועברו ממנו כספים לחשבון אחר בבעלות גב' פיירמן, לצורך מחייתם. למנוחה לא היה כל צורך בחשבון והוא נפתח אך ורק לשימוש בני הזוג פיירמן לצורך ניהול כספיהם. 

14.        התובעת ידעה את מצב העניינים ביחס לחשבון והיתה מודעת לכך שהכסף בו אינו של המנוחה אלא של פיירמן וגב' פיירמן. לפיכך לאחר פטירת המנוחה, הסכימה לכך שהכסף בו יועבר לבת, שכן ידעה שאין לה כל חלק בו.

15.        זמן מה לאחר פטירת המנוחה הם התחלקו בנכסי העזבון שכללו את החשבון בלאומי, את המטלטלין בדירתה ובשלב מאוחר יותר גם בדירה עצמה. התובעת הסכימה לחתום על מסמכים בנקאים לצורך שחרור כספי החשבון והדבר נעשה יחד עם פיירמן בבנק ביום 8.4.02, לצורך העברת הכספים בו לפיירמן בלבד (באמצעות הבת), מבלי שיש לתובעת  חלק בהם. כך נעשה.

16.        התובעת ישבה בחוסר מעש במשך למעלה מ-3 שנים, לא פנתה אל הבנק לקבלת הכסף ולא דרשה מהם את חלקה בכסף. יש בכך להעיד על הסכמתה בזמנו, לכך שהכסף שייך לפיירמן בלבד.