פסק-דין בתיק א 20718/05

1.    זוהי בקשה לסעד על דרך של טען ביניים. נשוא המחלוקת הם כספים המגיעים מהמבקשת בגין עבודות ופרסומים שהוזמנו על ידה במהלך חודש מאי 2004 וב-21.6.2004. מדובר ב-6 הזמנות בסכום כולל של 33,701.90 ש"ח והן יכונו להלן ביחד " ההזמנות". הטוענת 1 (להלן: " רליסינג"), תבעה את הכספים הללו לעצמה בהליך שנפתח בסדר דין מקוצר ב-ת.א. 68151/04. משהתברר כי גם אחרים טוענים לזכות בכספים הללו או בחלקם, פנתה המבקשת להליך זה בהתאם להסכמה שהושגה בין הצדדים ב-ת.א. 68151/04 הנ"ל. הסכמה זו אושרה על ידי בית המשפט בהחלטה מ-1.3.2005.

2.    וזה הרקע למחלוקת זו.

המבקשת שהקימה בעיר מודיעין עילית את "אחוזת ברכפלד", השתמשה בשירותיה של סוכנות פרסום בשם פרסום נכון בע"מ (להלן: " פרסום נכון"), לצורך הזמנת מודעות בעיתונות הדתית. הבעלים והמנהל של פרסום נכון הוא מר משה שלזינגר. פרסום נכון, נקלעה לקשיים כספיים, וב-17.5.2004 נעשה זיכרון דברים " אודות רכישת זכויות פרסום נכון אשר ר' משה שלזינגר הוא בעליה. העיסקה תהא עם חב' רליסינג"  יומיים לאחר מכן, ב- 19.5.2001 נעשה הסכם לפיו בין היתר, פרסום נכון ומנהלה "מוכרים לרוכש את כל עסקי ורכוש החברה, ללא כל קשר להתחייבויות החברה - לרבות המוניטין של החברה, ולרבות פעילותה השוטפת של החברה וההזמנות הקיימות לעבודה שבידי החברה". " הרוכש" הוא: " מר ציון בנדלק חברה ביסוד ואו רליסינג מימון בע"מ". על פי ההסכם הנ"ל (להלן: "הסכם הרכישה") מר משה שליזינגר יועסק על ידי הרוכש לתקופה של שנה, כמנהל החברה מטעם הרוכש.

3.    רליסינג טוענת, באמצעות המצהיר מטעמה מר ציון בנדלק, כי כבר במועד החתימה נכנסה היא למשרדי פרסום נכון והחלה להפעילם. כן טוענת היא שעוד באותו יום התקשר מר שליזנגר למספר לקוחות של פרסום נכון, ביניהם למבקשת, והודיעם כי " מכר את זכויות החברה הנ"ל לחברת רליסינג מימון בע"מ" וכי הינו ממשיך לעבוד כשכיר של רליסינג. לטענת רליסינג, למבקשת הודע על דבר התמורות שחלו בפירסום נכון, באמצעות מר שליזינגר, בשיחה טלפונית בינו לבין עובד של המבקשת בשם מר מאיר הרשקוביץ. האחרון רשום בהזמנות של המבקשת כאיש הקשר מטעמה, אך תצהיר שלו הוגש בהליך זה, מטעם מנהל המבקשת - הוא הטוען 2  בהליך זה. זמן קצר לאחר שנעשה ההסכם, פוטר מר שלזינגר על ידי מעסיקתו, רליסינג, והמבקשת חדלה לעבוד עמה.

המבקשת טוענת אומנם בבקשתה שהיא הזמינה את ההזמנות אצל פרסום נכון ונדרשה על ידה לשלם לה את הכספים שבמחלוקת, ובמכתבים שהוחלפו בין המבקשת לרליסינג קודם להליך שנפתח כאן, תשלום הכספים הללו לרליסינג אכן הותנה על ידי המבקשת בהסכמת פרסום נכון. אך דרישה מפרסום נכון ביחס לכספים המגיעים מהמבקשת לא הוצגה ומכל מקום, פרסום נכון לא הגישה הודעת פרטים בהליך כאן ואיש מטעמה אף לא התייצב לאיזה מהדיונים בתיק זה. מכיוון שכך, לבקשת המבקשת, ניתן צו גודר נגד פרסום נכון בישיבת ההוכחות שהתקיימה ב- 21.2.2006.

מאחר שההשגות של המבקשת, ביחס לזכותה של רליסינג לכספים, נסמכות על טענתה שהמזמין הנכון מבחינתה היא פרסום נכון, ומאחר שפרסום נכון "יצאה מהתמונה" כלפי המבקשת, ואילו רליסינג הוכיחה למצער זכות לכאורה לכספים הללו כמי שנכנסה לנעליה של פרסום נכון מכוח הסכם הרכישה שנעשה עמה ב-17.5.2004 - המסקנה המתבקשת היא שכלפי המבקשת, זכאית רליסינג לכספים בגין ההזמנות, אלא אם זכותו של אחד הטוענים האחרים גוברת, ואפתח בטוען 4 (להלן: " יתד נאמן").

4.    יתד נאמן טוען שהוא זכאי לקבל מהכספים המגיעים מהמבקשת סכום של 12,905.10 ש"ח בגין 2 פרסומים שהופיעו בעיתונו ב-21.5.04. 

טוען זה מאשר למעשה בתצהיר מטעמו, את שנטען על ידי המצהיר מטעם הטוען 1 והוא, שב-20.5.2004, יום לאחר שנעשה הסכם הרכישה, הודע לו באמצעות מר שליזנגר על רכישת הזכויות של פרסום נכון על ידי רליסינג, וכי זו האחרונה באה בנעליה של פרסום נכון, לעניין הזמנות לפרסומים בעיתון יתד נאמן. לטענת המצהיר מטעם יתד נאמן, מר חיים ריגר, תגובת יתד נאמן להודעה הזו הייתה שאין הוא מוכן לעבוד עם רליסינג כל עוד לא יוסדר תשלום החוב של פרסום נכון, אך הוא מאשר שלבסוף התרצה והסכים לקבל מרליסינג את ההזמנה לפרסומים ב-21.5.2004 כנגד שיק ביטחון בסכום של 7,000 ש"ח " וזאת בגין הפרסומים נכון ליום 21.5.04 בלבד" (סעיף 8 לתצהירו של מר ריגר מטעם יתד נאמן).

בזה, מאשר למעשה יתד נאמן  ש-2 הפרסומים נשוא הדרישה שלו, בוצעו על פי הזמנה של רליסינג, ומהבחינה הזו היא צודקת בטענתה שעילת התביעה של יתד נאמן בגין הסכום המגיע לו עבור 2 הפרסומים שבוצעו - עומדת לו כלפי רליסינג ולא כלפי המבקשת ישירות.

ואולם בפגישה שהתקיימה ב-27.5.2004 בין נציגי רליסינג לבין נציגי יתד נאמן, התברר שבין הצדדים מפרידות מחלוקות שאינן ניתנות לגישור - יתד נאמן דרש כתנאי לכינון קשר עסקי עם רליסינג שזו תישא בחובות של פרסום נכון כלפיה, ובהליך כאן תוקף יתד נאמן את הסכם הרכישה בין היתר בטענה שעל פי כתב התחייבות שנחתם על ידי פרסום נכון, כל רכושה של האחרונה שועבד לו. אלא שטענה זו, כמו גם טענות נוספות מסוגה שמועלות על ידי יתד נאמן בעניין תוקפו של הסכם הרכישה, אינן רלבנטיות לדיון כאן משום שברי ש-2 הפרסומים נשוא הדרישה של יתד נאמן, בוצעו על ידו על פי פנייה של  רליסינג ולא של פרסום נכון. ולא רק שיתד נאמן ידעה מיהו שהפנה אליה את הפרסומים,  אלא שהם לא היו מבוצעים אלמלא מסרה  רליסינג ליתד נאמן שיק ביטחון שלה.

עם זאת, בעקבות דין ודברים בפגישה מה-27.5.2004, ניתנה על ידי רליסינג הוראת ביטול ביחס לשיק הביטחון - לטענתה משום שיתד נאמן סירב "להכיר" בה  ולא היה מוכן להוציא חשבונית על שמה ביחס לשיק הזה. משניתנה הוראת ביטול, חולל כמובן השיק באי פירעון ויתד נאמן הפיקה לבסוף חשבונית ישירות על שם המבקשת.

בנסיבות אלה, מאחר שיתד נאמן נאות לבצע את הפרסומים שהופנו על ידי רליסינג רק לאחר שהיא מסרה לו שיק לביטחון ובהסתמך על השיק הזה, ולפי שהשיק בוטל על ידי רליסינג, נראה לי שבאינטרס ההסתמכות של יתד נאמן, יש כדי להצדיק את המסקנה שאין מקום לאלץ את יתד נאמן לתבוע את המגיע לו דווקא מרליסינג שמצדה עומדת על תשלום הכספים לה, מחשש שזכותה לעמלות תיפגע. לפי תצהירו של מר ציון בנדלק, רליסינג זכאית לעמלה בשיעור של 30% מהיקף הזמנת הפרסום (סעיף 30 לתצהירו), והטענה הזו לא הוכחשה על ידי הטוען 4.

אשר על כן, ככל שהכספים המגיעים מהמבקשת בגין הפרסומים הללו - מגיעים לרליסינג, הם יועברו ליתד נאמן, בניכוי 30% מהם.

5.    הטוען 2.

כאמור, טוען זה הוא מנהלה של המבקשת. לטענתו, ב-4.12.2003 הועמדה על ידו הלוואה אישית למר משה שליזינגר, בסכום של 20,000$ לפירעון תוך חודשיים ימים. הלוואה זו הובטחה בערבותה של פרסום נכון ולמימוש הערבות, הוקנתה לטוען 2 זכות קיזוז ביחס לסכומים אשר יגיעו מהמבקשת לפרסום נכון. תנאי ההלוואה והערבות עוגנו במסמך אשר נושא את התאריך 4.12.2003 (נספח א' לתצהירו של הטוען 2) ובקטע הנוגע לערבות נאמר:

"חברת פרסום נכון בע"מ הינה ערבה לחוב ובמידה שלא תוחזר ההלוואה במועד תקוזז הלוואה כנגד חובות ציפחה אינטרנשיול 1994 בע"מ כלפי פרסום נכון בע"מ מיידית ללא צורך בכל החלטה ו/או פעולה כלשהי מצד פרסום נכון בע"מ, ו/או ציפחה אינטרנשיונל 1994 בע"מ".

ב-1.12.2004, נדרשה המבקשת על ידי הטוען 2 לעכב את הכספים המגיעים ממנה לפירסום נכון עד לסכום ההלוואה שבערבות פרסום נכון " עפ"י המסמך מיום 4.12.2003 שהעתק נכון ממנו מצ"ב", וכן נדרשה המבקשת "לקזז את סכום ההלוואה מכספים המגיעים מכם לח' פרסום נכון בע"מ, על פי מכתב ההתחייבויות הנ"ל ולהעמיד כל סכום שקוזז כאמור לזכותי" (מכתב זה צורף כנספח ב' לתצהירו של הטוען 2).

6.    רליסינג טוענת שהערבות וזכות והקיזוז אינם חלים כלל ביחס לסכומים המגיעים מהמבקשת, הואיל ואלה מגיעים לה ולא לפרסום נכון, הן משום שכל ההזמנות של המבקשת בוצעו בפועל באמצעות רליסינג, והן משום שרליסינג רכשה ממילא את הפעילות של פרסום נכון לרבות " הזמנות קיימות", כך שגם 2 ההזמנות שתאריכן קודם לתאריך הרכישה, "שייכות" לה ובוצעו על ידה לאחר שאושרו על ידי המבקשת ב-19.5.04. במועד זה נעשה כזכור הסכם הרכישה.

עוד טוענת רליסינג שגם אם ניתנה הלוואה כלשהי, המכתב המורה למבקשת לקזז את הסכומים המגיעים ממנה לפרסום נכון - אינו אלא "פברוק שלאחר המעשה בכוונה לעזור למר משה שליזנגר ו/או לטוען 3, וכי המסמך אינו אמיתי והנו זיוף".