פסק-דין בתיק א 20708/04

לפני תביעה כספית לתשלום סך 11,838 ש"ח המהווים את נזקי התובע כתוצאה מת.ד. שארעה ביום 20.3.03 בעיר שפרעם.

לטענת התובע בכתב תביעתו, עמדה משאיתו בחניה בזמן עבודתו ולא הפריעה לתנועה ואז הגיע הנתבע 2 התקרב יתר על המידה עם האוטובוס למשאית ופגע בה.

הנתבעים אינם מכחישים את עצם קרות התאונה, אך טוענים כי יש להשית אשם תורם משמעותי על התובע שהעמיד את משאיתו באופן המפריע לתנועה ואשר הביא לקרות התאונה, מעבר לכך מוכחשים חלק מראשי הנזק ונטענת טענת קיזוז ביחס לנזקים שנגרמו לאוטובוס.

הגם שמדובר במקרה פשוט ביותר, נשמעו 5 עדים וגם הסיכומים התארכו במקצת.

אינני רואה צורך להכנס לניתוח כל אחד מהעדויות אם כי לכל אחת מהן משקל רב במתן פסק דין זה.

הוכח לפני כי משאית התובע עמדה באופן שחסם את נתיב התנועה בחלקו.

בהחלט יכול להיות שרכבים פרטיים יכלו לעבור במקום ללא בעיה מיוחדת, יתכן ומשאיות או אוטובוסים "רגילים" יכלו לעבור גם הם זאת ע"י עליה על אי התנועה שבצד שמאל לנתיב.

הוכח לפני כי היה מדובר בכביש בסלילה שבו היה אי התנועה גבוה, גבוה מידי ולכל הפחות גבוה מגובה רצפת האוטובוס.

עלה גם כי ע"מ להתגבר על הפרשי הגבהים שבין רצפת האוטובוס ולבין אי התנועה, ניסו לשים אבנים מתחת לגלגלים האחוריים אך "התמרון" נכשל והאוטובוס "נפל" (גם לגרסת התובע) ופגע במשאית.

מהעדויות שלפני עולה כי לא היה לאף אחד מהצדדים מה לעשות ונוכח הסיטואציה בה חנתה המשאית, מצב הכביש, גובה אי התנועה וכניסת האוטובוס לרווח שביניהם, התאונה היתה בלתי נמנעת ואת זאת ידעו הצדדים עוד לפני שהאוטובוס פגע במשאית.

הגם שאני מבין את הצורך של התובע לבצע את עבודת הפריקה, אין הדבר משחרר אותו מהאיסור ליצור הפרעה לתנועה (וראה הוראות תק' 71 (1) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961).

חסימת נתיב בדרך ראשית באופן שאינו מאפשר לאוטובוס ציבורי נמוך רצפה לעבור מהווה "הפרעה לתנועה" ועצירת רכב באופן "שיש בו כדי להפריע ולעכב את התנועה".

והכל עוד לפני שאקבע כי גם מי מטעם התובע סייע "בהכוונת" האוטובוס והכנסתו למצב ממנו אין יציאה.

ברור שפעולה היתה צריכה להנקט ע"י מהצדדים ולא יעלה על הדעת לאפשר חסימת כביש לאורך זמן וגם כך היה הכביש חסום דיו ונגרמו עומסים כבדים.

לנתבע 2 אין כל אשמה לאירוע התאונה,כשהוא הגיע למקום עמד כבר האוטובוס באופן שאין ממנו חזרה והנתבע 2 נאלץ לעשות מעשה ולחלץ את האוטובוס גם במחיר של פגיעה במשאית.

התובע ועדיו העידו גם הם שמצידם לא היה מה לעשות, מר חטיב מטעם התובע העיד כי היה צריך לחכות עד שיוציאו את המשאית אך התובע לא רצה להזיז את המשאית לפני "הסתבכות" האוטובוס ולא יכל להוציאה לאחר שהאוטובוס נתקע קרוב מאוד למשאית.

יש להטיל אשם מתון על מר ארמלי וגם זה רק משום שבכלל ניסה לבצע את התמרון.

גם במקרה זה אני יכול להבין את הלחץ בו נמצא נהג האוטובוס המסיע נוסעים הממהרים לדרכם והצורך למצוא פתרון מהיר אך הדרך הנכונה היתה לא לנסות ולעבור אלא להזעיק את המשטרה שתאלץ את התובע להזיז את משאיתו.

אשר לנזקים, הוכח בפני שפגיעת האוטובוס או לפחות עיקרה של הפגיעה ארעו עם החלק האחורי ימני של האוטובוס בערך מגובה פתח התדלוק.