פסק-דין בתיק א 20703/01

1.         התובעות אשר עוסקות ביבוא ושיווק של כלים סניטריים וקרמיקה, טוענות לחוב בסכום של 189,000 ש"ח בגין סחורות שסופקו לנתבעת 1. נתבעת זו נוסדה ב-1996 ועסקה בקבלנות בניין עד שקרסה, קרוב לוודאי בתחילת 2001. הנתבעים 2 ו-3 הם בני זוג נשואים, ומחזיקים כל אחד ב-50% ממניות הנתבעת 1.

התובעות מבקשות לחייב את הנתבעים בתשלום החוב הנטען: הנתבעת 1 כרוכשת הסחורה, והנתבעים 2 ו-3 בהיותם המנהלים ובעלי המניות בה, וכמי שחלה עליהם אחריות אישית לפירעון החוב מכוח עילות שונות.

הנתבעים אינם מתכחשים לכך שהנתבעת 1 חבה לתובעות כספים בגין סחורה שסופקה אך טוענים שסכום החוב נמוך מזה שנתבע. הנתבעים 2 ו-3 טוענים שאין הם נושאים בחבות אישית בגין חובה של הנתבעת 1,  ולא קמה כל עילה להטלת חבות כזו עליהם.

2.         השאלה הראשונה אשר טעונה הכרעה היא, מהו סכום חובה של הנתבעת 1 לתובעות.

התובעות צירפו לכתב התביעה עותקים מצולמים של 4 שיקים  בסכום כולל של 136,479 ש"ח   שלטענתן לא נפרעו, וכן כרטסת הנהלת חשבונות אשר ממנה עולה שלנתבעת 1 סופקה סחורה נוספת שכנגדה לא נמסרו לתובעות כל שיקים.

אף על פי כן, יתרת החוב של הנתבעת 1 לפי הכרטסת עומדת על סכום של 110,291 ש"ח, שהוא סכום נמוך מהסכום הנתבע ואף נמוך מסכום 4 השיקים האמורים.

נראה שהפער בין סכום החוב לפי כרטסת הנהלת חשבונות של התובעות לבין סכום החוב הנתבע, מקורו בכך שבגין שני שיקים בסכום של 40,671 ש"ח כ"א, נרשם בכרטסת זיכוי בסכום של 81,342 ש"ח לצד תאריך קבלתם - ה-16.11.2000 - אך לא נרשם חיוב בשל אי פירעונם ב-11.1.2001 וב-28.1.2001. מה שאכן תמוה, משום שבגין 2 השיקים האחרים (בסכום של 27,568 ש"ח ו-27,569 ש"ח), נרשם בכרטסת זיכוי בסכום של 55,154 ש"ח שכן "נוטרל" באמצעות רישום של חיוב בסכום זהה, כשלצד החיוב רשומים מועדי פירעונם של השיקים: 30.1.01 ו- 10.2.01.

ואולם, התובעות הציגו עותקים מצולמים של 4 השיקים, והראשון שבהם (בסכום של 40,671 ש"ח) שמועד פירעונו חל ב-11.1.2001 "מעיד על עצמו" שהוא הוחזר על ידי הבנק הנמשך בשל הוראת ביטול ומחמת העדר כיסוי מספיק בחשבון. אי כיבודו של השיק הזה מהסיבות הללו ייתר לגישת התובעת את ההצגה לפירעון של 3 השיקים הנותרים, וסכום החוב בספריה עומד על כן על 189,000 ש"ח.

ואכן, אין בפי הנתבעים טענה מפורשת או אפילו רק משתמעת, שהסכום הנקוב באיזה מ-4 השיקים הללו שולם על ידם לתובעת. להיפך. גרסתם היא שהם רצו לשלם את סכום השיקים אך במועדים מאוחרים ממועדי פירעונם. 

לפי הנטען על ידם, יום או יומיים קודם למועד הפירעון של השיק הראשון  שחל כאמור ב-11.1.2001, פנה הנתבע 2 אל מנהל התובעת 1, הודיעו שהשיק עומד לחזור וביקש את הסכמתו להחלפת 4 השיקים שמסר, בשיקים למועדי פירעון מאוחרים יותר (סעיף 6 לתצהיר עדות ראשית של מנכ"ל התובעת 1). כן טוען הוא שלאחר שחזר השיק הראשון, הושגה הסכמה על פריסת החוב, אלא שזו הופרה על ידי התובעות בעצם הגשת התביעה.

הטיעון הזה כמוהו כהודאה בכך שאף אחד מ-4 השיקים לא נפרע, ומכל מקום אין ספק בכך שאילו פרעה הנתבעת 1 את סכום השיק הראשון או איזה מ-3 השיקים הנותרים - היינו שומעים זאת מפיה.

המסקנה המתבקשת אם כן היא, שהכרטסת פשוט לא עודכנה ביחס לשני השיקים הראשונים בסכום של 81,342 ש"ח, וכי מדובר בפער רישומי בלבד.

3.         עוד חשוב לציין -

הנתבעים לא העלו בכתב הגנתם או בתצהיר מטעמם, כל טענה בדבר אי התאמה בין סכום החוב הנתבע ליתרת חובה של הנתבעת 1 לפי כרטסת הנהלת החשבונות של התובעות, ולא תלו בפער שבין שני אלה את השגותיהם ביחס לגובה החוב הנתבע.

עד לסיכומים מטעמם, כל שנטען על ידי הנתבעים בנושא זה הוא, שסכום החוב נופח על ידי התובעות הן משום שלא הופחת ממנו סכומם של שני שיקים אחרים שכן נפרעו, והן משום ש-4 השיקים שלא נפרעו אינם משקפים חוב בגין סחורה שסופקה, אלא נועדו לשמש תשלום גם על חשבון סחורה שתסופק בעתיד זאת, מתוך הבנה שבין הצדדים תיעשה התחשבנות.

לא מצאתי ממש בטענות הללו.

"עמודת הזכות" בכרטסת מביאה בחשבון גם את השיקים שנפרעו על ידי הנתבעת - אלה הם שיקים בסכום של 38,000 ש"ח ובסכום של 15,000 ש"ח, ואשר ל-4 השיקים שלא נפרעו -

לפי הכרטסת, השיקים הללו נמסרו לתובעת כנגד חיובים בגין סחורה שסופקה לנתבעת 1 מספר חודשים קודם למועד מסירתם.

כך למשל, בחודש יולי 2000 רשום בכרטסת חיוב בסכום של 81,343 ש"ח ובחודש בנובמבר אותה שנה, מופיע זיכוי בגין קבלת שיקים בסכום כמעט זהה; בחודשים אוגוסט-ספטמבר מופיעים חיובים בסכום כולל של כ-60,000 ש"ח, ובדצמבר רשום  זיכוי בגין השיקים בסכום 55,137 ש"ח.