פסק-דין בתיק א 2068/00

1.         התובעת (להלן: רשות הפיתוח) הנה הבעלים של נכס מקרקעין הידוע כחלקה 46 בגוש 18006 המורכב מיחידות אחדות. על פי הנטען בכתב התביעה בהתאם לחוזה מיום 14.12.78 שכר הנתבע בשכירות מוגנת את היחידה מספר 7 הכוללת שני חדרים, חדר כניסה, חדר נוחיות ומטבח (להלן: המושכר). מטרת השכירות לשמה הושכר לו המושכר היתה למגורים. בפועל שינה הנתבע את יעוד הנכס ללא הסכמת התובעת, עבר להתגורר בדירה אחרת והחל להשתמש במושכר כמחסן לעסקו.

עוד נטען, כי במהלך שנת 1999 פלש הנתבע ליחידה מספר 8 הסמוכה שנאטמה קודם לכן על ידי התובעת, פרץ קיר גובל והחל להשתמש גם בה כמחסן.

לפיכך, נתבע פינוי המושכר עקב הפרת חוזה השכירות, סילוק-יד מיחידת 8 אליה פלש ותשלום דמי-שימוש ראויים בסך 24,000 ש"ח בעד השימוש שעשה במושכר וביחידה 8 כמחסן.

2.         בכתב ההגנה טען הנתבע בתמצית, כי לא פלש ליחידה 8, אשר אינה בחזקתו ואילו המושכר משמש אותו למגורים  אם כי בחלקו אחסן פריטים אישיים. מכאן, שאין עילה לפינוי או לסילוק-יד וממילא אין התובעת זכאית לדמי שימוש ראויים. עוד נטען, כי בעבר הוגשה נגדו תביעה לפינוי ושם נטען כי "למעלה מעשרים שנה" השתמש במושכר כמחסן, כך שהטענה כיום כי השימוש הנטען, והמוכחש על ידו, לא היה בידיעתם אינו מבוסס.

3.         בישיבת קדם-משפט ראשונה טען בא כח התובעת, כי יחידה 7 (היא המושכר) נהרסה על ידי התובעת ואילו את יעוד יחידה 8 שינה הנתבע למחסן. בהצהרתו זו נפלה שגגה בזיהוי הנכסים, ולאמיתו של דבר התובעת הרסה את יחידה 8 אליה נטען כי הנתבע פלש, כך שהמחלוקת נותרה בנוגע ליחידה 7, דהיינו, המושכר (ראה גם הצהרת מר יוסי אפרים נציג התובעת בעמ' 3 לפרוטוקול).

עוד טען בא כח התובעת, כי היחידה נשוא ההליך הקודם שננקט נגד הנתבע היתה יחידה מספר 3. הנתבע הכחיש כי החזיק אי-פעם ביחידה נוספת כך שטענת התובעת נותרה בעלמא.

4.         לאחר ישיבת קדם משפט בה הועלו חלופות שונות לסיום ההליך בפשרה, אכן הושגה הסכמה בין בעלי הדין והנתבע פינה את המושכר תמורת תשלום חלקו בדמי מפתח בניכוי סך של 30,000 ש"ח אשר נותר בהסכמה בידי התובעת, עד להכרעה בתביעתה לדמי שימוש ראויים, אשר צומצמו למושכר בלבד.

5.         נותרה אפוא המחלוקת הכספית בלבד, ולשם הכרעה בה יש להתייחס לטענות התובעת, כי הנתבע שינה יעוד המושכר ללא הסכמתה ופלש ליחידה מספר 8. ייאמר כבר עתה, כי התובעת לא הציגה משנה סדורה. כתב התביעה, המייחס לנתבע התנהגות בניגוד לחוזה השכירות ואף בניגוד לחוק (פלישה לנכס לא לו), התגלה כבלתי מבוסס.

            שנים אחדות קודם לכן הגישה התובעת כתב תביעה לפינוי המושכר בו נטענו טענות אשר אינן עולות בקנה אחד עם הנטען כעת. כאמור, האמירה הסתמית כי אותה תובענה התייחסה לנכס אחר נותרה טענה בעלמא.

            כמו-כן הצהירו נציגיה מפורשות, כי אין בכוחם לסתור את גרסת הנתבע כי השתמש במושכר למגוריו, וכי רק לעתים שהה בדירה שרכשה רעייתו, אליה עברה להתגורר לאחר קבלת פיצויים בעקבות תאונת דרכים בה היתה מעורבת.

            גם העובדה שלאחר הגשת התובענה דנן תפסה התובעת חזקה ביחידה מספר 8, כהצהרת בא כוחה, והרסה אותה מתיישבת יותר עם גרסת הנתבע, כי לא פלש  ליחידה זו.

            כמו-כן התברר כי התובעת הגישה כתב תביעה נוסף לתשלום דמי שימוש ראויים אשר נמחקה לבקשתה. סכום התביעה באותו הליך גבוה מסכום התביעה בהליך דנן. בנוסף לכך, בתצהיר עדות ראשית שניתן על ידי העד מטעמה, מר שצברג מאיר, ננקב סכום גבוה יותר שאף עולה על סכום התביעה, ואשר לכל הדעות שגוי.

6.         ניתן לומר אפוא כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא הוכיחה כדבעי כי הנתבע שינה יעוד המושכר או כי פלש ליחידה מספר 8. די בכך כדי לדחות את התובענה לתשלום דמי שימוש ראויים.

7.         על כך ניתן להוסיף, כי התובעת גם לא הוכיחה את גובה דמי השימוש הראויים ומה הבסיס לקביעתם. כפי שכבר צוין לעיל, הסכומים הנקובים בתצהיר העד מטעמה אינם מבוססים ולפי עדותו לא זו בלבד שמתייחסים לשתי היחידות, המושכר ויחידה מספר 8, אלא שהסכום הנקוב מהווה דמי מפתח ואין המדובר בדמי שימוש ראויים.

            לא זו אף זו, גם חוות דעת השמאי, שלא הוגשה כראיה אך בא כוח הנתבע מתייחס אליה בסיכומיו ולכן אראה בה חלק מחומר הראיות, עניינה שתי היחידות, ולא רק המושכר. היות שדמי שימוש ראויים הנם פועל יוצא של פרמטרים שונים ביניהם גודל הנכס ומצבו הרי שאין אפשרות להעריכם על ידי חישוב יחסי של הסכום הנקוב בחוות הדעת לעומת שטח המושכר. לכן ממילא לא הוכח גובה דמי השימוש הראויים הנתבעים.

8.         התוצאה מכל האמור לעיל, כי אני דוחה את התובענה.

            התובעת תשא בהוצאות הנתבע, כולל שכר טרחת עורך דין, בסך 3,500 ש"ח כולל מע"מ.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום י"ז באלול, תשס"ו (10 בספטמבר 2006) בהעדר הצדדים.