פסק-דין בתיק א 20675/05

א.         רקע

התובע יליד 1937, גרוש, פנסיונר של "אגד" מאז 1998, נפגע לטענתו ע"י רוכב אופנוע שברח, עת פסע על המדרכה ברח' קריניצי פינת רח' הרוא"ה ברמת גן. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, על פי סע' 12 לחוק הפיצויים (להלן: "החוק").

המחלוקת בין הצדדים נסובה באשר לאופן התרחשות התאונה וחבות הנתבעת ובנוגע לגובה הנזק. במהלך הדיון ביום 13.12.07 הגיעו הצדדים להסכמה כי יוגש תמליל עליו נשען דו"ח החוקר (להלן: "התמליל"- נ/יט).

ב.         עדויות לגבי אופן התרחשות התאונה

על פי גרסת התובע, (ת/3), עת פסע על המדרכה ברח' קריניצי פינת רח' הרוא"ה, הגיח מאחוריו קטנוע אשר הפילו על המדרכה ופגע בו ברגל ימין (להלן: "התאונה"). התובע ניסה להתרומם על מנת לרשום את פרטי הנהג הפוגע, אך זה הספיק להימלט. עובר אורח שעבר במקום סייע לתובע לקום וליווה אותו לביתו. על גרסתו חזר התובע בחקירתו הנגדית (פרוט' מיום 15.4.07 עמ' 9 ש' 20-12).

בתמיכה לעדות התובע העיד עובר האורח מרעי שבאיטה  (להלן: "שבאיטה"). על פי עדותו (ת/1), בעודו עומד ברמזור ברח' קריניצי פינת הרוא"ה בר"ג, הבחין ברוכב קטנוע אשר נסע על המדרכה ופגע בתובע. התובע נפל על המדרכה ומשלא הצליח להתרומם בכוחות עצמו, הרים אותו ועזר לו להכנס לביתו.

בחקירתו הנגדית חזר שבאיטה על גרסתו ושב והדגיש כי איננו מכיר את התובע. לשאלת ב"כ הנתבעת מדוע אמר לחוקר (עמ' 5 לתמליל ש' 27-26) כי רכב פגע בתובע ענה שהוא ראה אופנוע פוגע בתובע (פרוט' 15.4.07 עמ' 6-5).

לטענת הנתבעת, דין התביעה להדחות. עדותו התומכת של שבאיטה עומדת בסתירה לדברים שאמר לחוקר מטעם הנתבעת (כפי שבאו לידי ביטוי בתמליל), ועל כן אין לבסס עליה כל ממצא. ביהמ"ש צריך גם לדחות את גרסתו של התובע, הרצופה סתירות ופירכות.

התרשמתי מיושרו של שבאיטה, עובר אורח אקראי אשר חקירתו עמדה במבחן החקירה שכנגד. אכן, התגלו סתירות כאלה ואחרות, בין דברים שאמר שבאיטה לחוקר, אך חלקן, לטעמי, בשולי הסכסוך (כמו מקום עבודתו, יום ושעת התאונה) ובאשר לתיאור התאונה, עמד העד על גרסתו שראה את התובע נפגע ע"י רוכב אופנוע אשר נס לדרכו.

אני מאמינה לתובע כי התאונה התרחשה כמתואר על ידו. את גרסתו באשר לאופן התרחשות התאונה מסר לחוקר (עמ' 13-12 לתמליל), וחזר עליה בחקירתו הראשית והנגדית. לא מצאתי לייחס משקל לעובדה שהתובע לא זכר את היום והשעה שבה ארעה התאונה. מדובר באדם מבוגר, אשר יתכן והתבלבל ואני מקבלת את הסברה של באת כוחו כי מחמת טעות נרשם בתצהיר כי תאריך התאונה 26.4.03, בעוד שהתאונה ארעה ביום 24.4.03 (כפי שנאמר ע"י התובע ונרשם בתעודת חדר מיון ביום 27.4.03 כי התאונה ארעה שלושה ימים קודם לכן).

ניסיון החיים מלמד, שגם עדות אשר יש בה אי דיוקים עשויה להיות עדות אמינה, במיוחד כאשר יש הסבר סביר לסתירות וכאשר העד לא חזר מעיקר דבריו בחקירתו הנגדית. גרסתו של התובע, כאמור, נתמכה גם בגרסתו של שבאיטה, אשר חסר ענין בתוצאות הליך זה. הנתבעת מצידה לא זימנה לעדות ולו עד אחד מטעמה כדי להפריך את גרסתו של התובע, ועל כן, אני קובעת כי התאונה התרחשה כמתואר על ידו.

ג.          הנכות הרפואית

על פי חוות דעתו של פרופ' היים, מומחה מטעם בית משפט בתחום האורטופדי (להלן: "המומחה"), לתובע נגרם שבר של עצם העקב ברגל. התובע טופל באופן שמרני ונשאר עם עצם מחוברת לא אנטומית עם הרס של המפרק האחורי בין עצם העקב ועצם הטאלוס. השינוי באנטומיה גורם לתובע כאבים ומגבלה בזמן הליכה. לתובע נותרה נכות לצמיתות בשעור 10% על פי סע' 49-ד' לתקנות המל"ל.

הצדדים ויתרו על חקירת המומחה ועל כן, אני מקבלת את קביעתו בדבר נכותו הרפואית של התובע.

ד.         נכות תפקודית

בהתאם לנתוני תיק זה, אני מעמידה את שעור הנכות התפקודית כשעור הנכות הרפואית - 10%.

ה.         גובה הנזק

            1. הפסד שכר לעבר ולעתיד

אין חולק כי במועד התאונה התובע לא עבד. לטענתו, סמוך לפני התאונה עשה מהלכים כדי לשוב ל"אגד" כנהג פנסיונר והתעתד לעבוד החל מחודש אפריל 2003 בשכר ממוצע של 6,000 ש"ח לחודש ובתוספת דמי הבראה, וחופשה. בעקבות התאונה, נושא החזרה לשוק העבודה הפך ללא רלבנטי. התובע צירף בתמיכה לטענתו כי התעתד לשוב ל"אגד" את פנייתו למחלקת כוח האדם של "אגד" (נספח ט ל-ת/3). כמו כן, צורפו תלושי שכר של יעקב עוז, נהג פנסיונר של "אגד" (להלן: "עוז").