פסק-דין בתיק א 2052/03

1.         כהן עידן, יליד 1980 (להלן: "התובע"), נפגע בקרסול ימין ביום 9.12.97 בזמן משחק כדורסל, במסגרת שיעור ספורט בבית ספר התיכון עירוני א' (להלן: "התאונה").  

2.         אין מחלוקת בין הצדדים כי בית הספר הנ"ל מצוי בשליטתה ובפיקוחה של עיריית חיפה וכי "מגדל חברה לביטוח בע"מ" ביטחה את העירייה בביטוח צד ג' בכל המועדים הרלבנטיים לאירוע (להלן: "הנתבעות").

3.         לטענת התובע, עת קפץ לסל לשם תפיסת כדור חוזר (ריבאונד) מעד על קרש עץ שבלט ממשטח הפרקט כלפי מעלה.

התובע נחבל בקרסולו הימני ו- "סבל מקרע חלקי של הרצועה הקדמית הלטרלית". קרסולו של התובע גובס למשך 6 שבועות ולאחר מכן המשיך בטיפולי פיזיותרפיה.

4.         בדצמבר 2001, במהלך שירותו הצבאי, נקע התובע שוב את קרסולו הימני, בשעת משחק כדורסל. הוא טופל שמרנית ע"י חבישה ופיזיותרפיה בבית החולים "סורוקה". ב-17.3.02 עבר ניתוח לייצוב הקרסול בבית החולים "בני ציון". לאחר הניתוח הושמה רגלו בגבס ובהמשך עבר סידרה נוספת של טיפולי פיזיותרפיה (להלן: "התאונה השניה").

5.         בגין נזקי התאונה, הגיש התובע תביעה מכוח פוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים, שהוצאה ע"י חברת הביטוח כלל. תביעה זו הוכרה ע"י כלל ולתובע שולמו דמי ביטוח.

6.         בהסכמת הצדדים מונה ד"ר דורון נורמן, כמומחה מטעם ביהמ"ש.

            בחוות דעת ראשונה מיום ה-2.1.04 קבע המומחה כי מצב הקרסול מקנה 10% נכות צמיתה, מתוכם רק מחצית עקב התאונה דנן ואת השאר זקף לתאונה השניה.

            ביום 12.3.04 עבר התובע כאמור, בהמלצת רופאו המטפל, ניתוח בקרסולו. בעקבות הניתוח וטענת התובע כי מצבו הוחמר, נבדק התובע בשנית ע"י ד"ר נורמן.

            ד"ר נורמן מצא כי אכן מצבו של התובע הוחמר ונכותו הכוללת עומדת על 15%, כשמחציתה בלבד יש לזקוף לתאונה דנן.

              כדבריו בביהמ"ש: "התוצאה הסופית היא שמצבו הוא - 15% נכות"...  "אולם, כיוון שהנתוח הזה קשור לשתי הנקיעות בקרסול...ז"א שגם 10% בגין הנכות בבוהן יש לייחס רק מחציתן לתאונה הנדונה" (ההדגשה שלי - ח.ה.).

            עפ"י עדותו של ד"ר נורמן, המקובלת עליי, הנני קובעת כי נכותו של התובע עקב התאונה הנדונה הנה בשיעור 7.5%. התאונה השניה, אף היא תאונת ספורט ולא הוכח כי נגרמה דווקא עקב התאונה הראשונה.

האחריות

7.         אין חולק כי על מורי בית הספר ועל הנתבעת כמחזיקת בית הספר, חלה חובה מושגית לדאוג לתקינות המבנים ולשלומם של תלמידי בית הספר.

            המחלוקת בין הצדדים הנה בעיקר סביב שאלת קיומה של סיבתיות עובדתית. האם נזקו הגופני של התובע נגרם בעטיו של מפגע במשטח הפרקט, אשר גרם לנפילתו,  או שמא הייתה זו נפילה ספונטנית אגב קפיצה לסל, כך שעסקינן בסיכון טבעי הכרוך מניה וביה בפעילות ספורטיבית. בגין התממשות סיכון זה,  ברי כי הנתבעות אינן אחראיות.

8.         ככלל, העיסוק בספורט טומן בחובו סיכונים שהנם סיכונים טבעיים הקיימים וידועים לכל משתתף במשחק ספורטיבי. התממשות סיכונים טבעיים, הכרוכים בפעילות ספורטיבית אין בה משום הפרת אחריות קונקרטית.

            בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, בעמ' 126-127 (להלן: "פרשת ועקנין"), נפסק:

"חיי היום יום מלאים סיכונים, אשר לעיתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון. על-כן מי שמשתמש במתקן ספורט - אם כמשתמש ואם כצופה - עשוי להיפגע מסיכונים הכרוכים בפעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות. 'מי שלוקח חלק בספורט כזה, מקבל את הסכנות הטמונות בו, במידה שהן ברורות ונחוצות, בדיוק כמו סייף המקבל את הסיכון של דקירה ממתנגדו וצופה במשחק כדור המסתכן במגע עם כדור'..."

            ובעמ' 121:

"... אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים."