פסק-דין בתיק א 20469/03

מבוא

1.         התובעים הינם זוג דתי, המגדירים עצמם כ"זוג חרדים" (ס' 1א' לכתב התביעה), אשר חתמו על הסכם ביום 30.11.94, עם הנתבעת, לרכישת זכות שימוש ביחידת נופש, במלון דירות המתקרא "קלאב הוטל" באילת (להלן: "ההסכם" ו- "יחידת הנפש" ו- "המלון" בהתאמה).

            המלון החל לפעול בשנת 1997 ולטענת התובעים, אז הם גילו לראשונה, כי הוצג להם מצג שווא בעת החתימה על ההסכם. התובעים נוכחו לדעת, כי במלון בריכת שחייה "מעורבת" בה שוחים נשים וגברים יחד, בניגוד להבטחת נציג הנתבעת כלפיהם, עובר לחתימת ההסכם, כי במלון תהיינה שתי בריכות שחייה נפרדות, בהן לא תהיה רחצה "מעורבת".

התובעים עותרים בתביעה דנא, לקבלת סעד של ביטול ההסכם, כתוצאה מהטעיה מצד הנתבעת בעת חתימת ההסכם ומהפרתה את ההסכם עמם, ולהשבת התמורה ששולמה על ידם לנתבעת עפ"י ההסכם (בסך של 40,943 ש"ח) בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 01.01.96 (שהם 77,288 ש"ח, נכון למועד הגשת התביעה).

רקע וטענות הצדדים

2.         בטרם חתימת ההסכם, כשהמלון היה בשלבי בנייה, התקיימה פגישה בין נציגי הנתבעת לבין התובעים וזוגות נוספים, שביקשו לרכוש יחידות נופש במלון. באותה פגישה, לטענת התובעים, הבטיחו להם נציגי הנתבעת, שהיו גם הם חרדים, כי במלון שיוקם, תהיינה שתי בריכות שחייה, כך שלא תהיה  רחצה מעורבת.

התובעים סמכו והסתמכו על הבטחה זו, שהייתה חשובה להם כדבריהם, על-מנת שיוכלו לנפוש באווירה חרדית, וחתמו על ההסכם, בנובמבר 94' כאמור.

זכות השימוש שרכשו התובעים ביחידת הנופש, עפ"י ההסכם, הינה זכות שימוש ליחידה במלון, המחולקת וממוספרת בהתאם לשבועות במהלך השנה. התובעים רכשו את זכות השימוש בשבוע ה - 41, שחל בד"כ בחג הסוכות.

לאחר שהמלון החל לפעול בשנת 97', הסתבר לתובעים כאמור, כי אין במלון בריכות שחייה נפרדות, וזאת בניגוד למובטח להם, ומשום כך לטענתם, לא הם ולא ילדיהם, יוכלו לנפוש במלון (ס' 5 לכתב התביעה) (להלן ולעיל: "ההפרה" או "הפרת ההסכם").

לאור ההפרה, הודיעו התובעים לנתבעת בכתב, ביום 17.7.97, על ביטול ההסכם.

הנתבעת הסכימה לבטל את ההסכם, בתנאי שהתובעים ישלמו לה הפיצויים המוסכמים, בשיעור של 40% הקבועים בהסכם. אלא שבשלב מאוחר יותר, לטענת התובעים, חזרה בה הנתבעת מהסכמתה זו.

התובעים סבורים, כי הנתבעת הטעתה אותם בעת חתימת ההסכם ולפיכך, ההסכם מבוטל ועל הנתבעת להחזיר לתובעים את התמורה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית (ר' סעיף 8 לכתב התביעה).

3.         הנתבעת טוענת, כי לתובעים לא הובטח מעולם, כי תהיינה בריכות נפרדות במלון ולא הובטח להם מעולם, כי לא תהיה רחצה מעורבת.

הנתבעת אומנם הסכימה לבטל את ההסכם בשנת 97', תמורת תשלום הפיצויים המוסכמים, אך התובעים היו אלו שסירבו לתשלום הפיצוי, כפי שמצוין במפורש במכתבם (ר' מכתב מיום 08.01.98), ולאור סירוב זה, פסק המו"מ בין הצדדים והחוזה עמד ועומד בעינו בתוקף, לכל דבר ועניין.

למרות שהמו"מ האמור, פסק כבר בשנת 98', התובעים לא הגישו תביעה כנגד הנתבעת לביטול ההסכם. התובעים המשיכו לנצל את זכות הנופש שרכשו, בעצמם או באמצעות אחרים, לאחר שנת 1998, ואף שילמו לנתבעת את דמי האחזקה בגין חלק מהשנים שמאז ועד היום, ונכון למועד הגשת כתב ההגנה, נותרו התובעים חייבים לנתבעת, דמי אחזקה בסך של 10,025 ש"ח (ר' סעיף 11 לכתב ההגנה).

דיון

העדויות

4.         הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית והעדים נחקרו בחקירות נגדיות על תצהיריהם.

            התובעים - הגישו תצהירו של עמוס סלהוב - התובע 1.