פסק-דין בתיק א 20413/04

1.         המדובר בתביעה שהוגשה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונה, בה היה מעורב ביום 30.3.2004. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסובה סביב השאלה באם מדובר בתאונת דרכים במשמעות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"), אם לאו.

2.         בתצהיר עדותו הראשית תאר התובע את מהלך התרחשות התאונה כדלקמן:

"ביום 30.3.2004 בערך בשעה שלוש אחר הצהריים, נכנסתי לרכבי מסוג קרייזלר והתיישבתי בכסא של הנהג, כאשר רגל שמאל על הדופן של הרכב. המטרה הייתה להוציא מסמכים ששכחתי אותם ברכב. היות ומזג האוויר היה חם והחלונות של הרכב חשמליים, השארתי את הדלת של הנהג פתוחה עד הסוף שיכנס אויר לתוך הרכב. הרכב היה חונה בחנייה מסודרת בשיפוע על המדרכה לפי הסימנים של העירייה. באותו זמן שהייתי ברכב עברו ילדים בריצה בין הרכבים וטרקו את הדלת על רגלי. היות והרכב חונה בשיפוע והדלת של הרכב היא כבדה קבלתי מכה חזקה".

3.         לנוכח המחלוקת המשפטית בעיקרה, הוריתי לצדדים להגיש סיכומיהם בשאלת היותה של התאונה תאונת דרכים כמשמעה בחוק.

            בסיכומיו טען ב"כ התובע כי דלת של רכב יכולה להוות כוח מכני, כמשמעותו בסעיף 1 לחוק וכי המונח "שימוש ברכב מנועי" כולל בחובו גם כניסה או ירידה מרכב עומד או חונה.

            הנתבעת טענה כי במקרה דידן לא נעשה שימוש כלשהו ברכב למטרות תחבורה, ועל כן עסקינן במקרה מובהק לגביו ניתן לקבוע כי לא מדובר בתאונת דרכים. סגירת הדלת על רגלו של התובע לא נבעה מכשל מכני כלשהו, הרכב לא היה כלל מותנע ולא היתה לתובע כל כוונה לעשות בו שימוש תעבורתי איזה שהוא. המטרה היחידה לשמה הוא נכנס לרכב היתה הוצאת מסמכים שהושארו בו, הא ותו לא.

4.         סעיף 1 לחוק מגדיר תאונת דרכים במילים אלו:

" מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי".

            הגדרה זו כוללת הגדרה בסיסית, שלוש חזקות מרבות וחזקה ממעטת אחת. לענייננו רלוונטית החזקה המרבה המתייחסת למאורע שנגרם עקב ניצול הכח המכני של הרכב, שכן לטענת התובע דלת הרכב מהווה חלק בלתי נפרד מגוף המרכב ואין זה משנה אם תאונה נגרמה כתוצאה מפגיעתה, בין במצב נסיעה ובין במצב חניה.

5.         ההלכה הפסוקה קבעה כי יש להחיל את המבחן התעבורתי על כלל ההגדרה של תאונת דרכים בחוק, לרבות על ההגדרה המרבה, באמצעות תורת השלבים. הווה אומר שבבואו להכריע באם מתקיים המבחן התחבורתי, כאשר מדובר באחת החזקות המרבות, יציב בית המשפט לעצמו את השאלה באם האירוע המרבה מהווה חוליה בשרשרת פעולות שאחד משלביה הינו שימוש ברכב למטרות תחבורה (ראה רע"א 6454/99 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' דואני, פד"י נ' (3),495).

6.         בענייננו עולה ברורות  כי מטרה כאמור אינה מתקיימת, שכן התובע בתצהירו הודה במוצא פיו כי המטרה לשמה נכנס לרכב היתה הוצאת מסמכים שנשכחו. לא נאמר בתצהיר, ולו ברמז, כי הוא התכוון להמשיך בנסיעה לאחר מכן, או שפעולה זו נעשתה מייד בתום הנסיעה. נהפוך הוא, העובדה שהרכב עמד דומם והתובע אף ראה לציין כי לא פתח את החלונות החשמליים ולכן הותיר את הדלת פתוחה, מלמדת על כך שלא היתה לו כל כוונה לנסוע ברכב. די בכך כדי לקבוע כי המבחן התעבורתי לא היווה כל חוליה בשרשרת הפעולות שהובילו להתרחשות התאונה. משכך, ברי כי האירוע אינו נכנס בגדרה של תאונת דרכים כמשמעות הדיבור בחוק.

7.         למעלה מן הצורך אוסיף כי לא ראיתי אף לקבל את טענתו של התובע לפיה דלת הרכב יכולה להוות כח מכני כמשמעו בסעיף 1 לחוק. בטיעונו זו הסתמך ב"כ התובע לדבריו על פסק הדין שניתן בע"א 9474/02 אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' האחים לוינסון בע"מ, פד"י נח (1), 337.

            אין בידי לקבל טענה זו כאמור שכן אין בפסק הדין הנ"ל כל תימוכין למסקנה אותה מבקש לגזור התובע. נהפוך הוא, נאמר שם כי:

"בדרך כלל כשמדובר על ניצול כח מכני של הרכב, מעורב בפעולה מנוע... גם רוב המקרים שנדונו בפסיקה בהקשר לחזקה זו עסקו בשימוש בכח המנוע של הרכב או בכח של מנוע עזר. ובכל זאת על אף שניצול כח מכני נלווה לרוב לפעולות המנוע, אין הכרח שכך יהיה. 'הלשון ניצול הכח המכני של הרכב, מכסה לפי פשוטה כל פעילות מוטורית של הרכב' (ראה אנגלרד - עדכון, עמ' 67). גם רבלין בספרו מציין כי כל עוד מצויה כף של טרקטור ממעל הודות לכח ההידראולי המותיר אותה במקומה, יש בכך משום ניצול כוחו המכני של הרכב".

            באותו מקרה הגיע בית המשפט למסקנה כי "הזזת הידית הפעילה את מנגנון החיבור בין זרועות הטרקטורון לכף, הפעלה שכתוצאה ממנה נפלה הכף. הפעלה זו של המנגנון מהווה ניצול כח מכני הידראולי".

            בענייננו סגירת הדלת אינה קשורה בפעולת המנוע או בפעילות מוטורית אחרת של הרכב. הדלת נטרקה ופגעה ברגלו של התובע כתוצאה מגורם חיצוני  שאינו קשור כלל לרכב, שהרי לדברי התובע עצמו הדלת נטרקה כאשר ילדים עברו בריצה בין הרכבים וסגרו אותה על רגלו.

8.         אף הטענה כי התאונה אירעה במהלך כניסה או ירידה מרכב חונה או עומד ומשכך, נכנסת היא לגדרו של הביטוי "שימוש ברכב מנועי" דינה להדחות. ההגדרה של שימוש ברכב מנועי המצויה בסעיף 1 לחוק כפופה, כפי שנאמר לעיל, למבחן התעבורתי. משנקבע כי מבחן זה אינו מתקיים בענייננו, ממילא אין זה משנה אם התאונה אירעה במהלך כניסתו או ירידתו של התובע מן הרכב.

            המקרה דומה לפרשה שנידונה ברע"א 8548/96 פדידה נ' סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פד"י נא (3), 825. שם נידון מקרה של נהג משאית אשר החנה את רכבו בחצר המפעל על מנת שיעשה בה תיקון. זמן קצר לאחר שירד מן המשאית, נזקק התובע למצית סיגריות שהושאר במשאית ועל כן חזר למשאית, נטל את המצית וברדתו מתא הנהג, מעד ונפגע. בית המשפט קבע באותו מקרה כי התובע לא נכנס אל הרכב כדי לעשות בו שימוש כלשהו למטרות תחבורה. "הוא עלה אליו רק משום שהיה בו אותה שעה מצית, בו ביקש לעשות שימוש. העליה אל הרכב והירידה ממנו, אף כי אלה מהווים שימוש בו במובן חוק הפיצויים, לא נעשו למטרות תחבורה.  הם לא היו קשורים לסיכון ברכב ככלי תחבורה. פגיעתו של המבקש אירעה, על כן, עקב התממשות סיכון שאינו סיכון תעבורתי".

הוא הדין בענייננו, שכן התובע נכנס כאמור לרכב רק על מנת להוציא מסמכים שנשכחו בו ועל כן אין לראות כי מתקיים במקרה דידן המבחן התעבורתי.