פסק-דין בתיק א 20350/00

1.         התובע, בעל זכויות במקרקעין המצויים ברח' הדגנית 16 בקריית טבעון, התקשר עם הנתבעים לצורך שיפוץ מבנה קיים והקמת שני מבנים חדשים בחלקה נשוא תיק זה.

התביעה כנגד נתבעים 1 ו- 3 נמחקה בהסכמה.

2.         לטענת התובע, נתבע 2, אדריכל במקצועו, הפר התחייבויותיו כלפי התובע כאשר תכנן ופיקח באופן לקוי ורשלני על העבודות בפרוייקט.

לתמיכה בטענותיו, צירף התובע חוות דעת מומחה מיום 01.04.00, שנערכה ע"י המהנדס משה סולומון.

3.         לטענת נתבע 2, התובע, הוא שהיה הקבלן והמפקח של אתר הבנייה בפועל, והוא אשר הורה על ביצוע שינויים מבניים במקום בניגוד לתוכניות ומבלי שנועץ בנתבע  2.

לתמיכה בטענותיו, צירף נתבע 2 חוות דעת מומחה מיום 23.11.02, שנערכה ע"י האדריכל ושמאי המקרקעין, חיים בן ארי.

4.         המהנדס רפאל גיל, אשר מונה לשמש בתיק זה כמומחה מטעם בית המשפט (להלן- המומחה), קבע כי הליקוי היחיד אשר באחריות נתבע 2  הינו  בתכנון רוחב החניה  בבנין "C". לטענת המומחה מדובר בטעות תכנון אשר אינה ניתנת לתיקון, ועל שמאי להעריך את ירידת הערך המתחייבת.

במענה לשאלות ההבהרה מטעם ב"כ התובע, הוסיף המומחה כי בהתייחסו לחנייה שבבנין "A" לא לקח בחשבון בחוות הדעת כי מדובר בחנייה המיועדת לחנייה לשני רכבים, לכן, יש לקבוע כי מאחר והחניה אינה מתוכננת לשני רכבים וכיום לא ניתן להתאים את החניה לחניית שני רכבים, יש לקבל התייחסות של שמאי מקרקעין לנושא עלות החניה החסרה.  

5.         ביום 21.10.04 אישרתי את ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים לפיו, הצדדים ימנו שני שמאים (דותן דרעי מטעם התובע ונחום פרמינגר מטעם הנתבע 2), אשר יעריכו את שיעור ירידת הערך של מקרקעי התובע  עקב הליקויים, כפי שנקבעו ע"י המומחה מטעם ביהמ"ש, אשר חוות דעתו מקובלת על שני הצדדים.

עפ"י ההסדר, אם שני השמאים לא יגיעו להסכמה באשר לירידת הערך, ימונה על ידם שמאי מכריע, אשר יקבע את גובה ירידת הערך באורח סופי ומחייב כלפי שני הצדדים.

עוד סוכם, במסגרת ההסדר, כי השמאים לא יתייחסו בחוות דעתם לטענת העדר ירידת ערך לחניות עקב מצב תכנוני.

6.         ביום 12.12.04 הוגשה לביהמ"ש הודעה לפיה, שני השמאים, מטעם הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות ביניהם, ולפיכך, מינו בהסכמה את השמאית אהובה בנדיט לשמש כשמאית המכריעה, כאמור בהסדר הדיוני שסוכם בין הצדדים.

7.         עפ"י ההסדר הדיוני הנזכר, אני מאמץ את חוות דעתה של השמאית המכריעה, הגב' אהובה בנדיט.

יחד עם זאת, מצאתי כי יש מקום להתערב בממצאיה, ככל שהם מנוגדים לקביעותיו של המומחה, בכל הקשור לאחריות נתבע 2 לליקויים שנמצאו בחניה "B".

בהתאם לחוות דעתו של המומחה -  אשר לגביה נקבע בהסדר הדיוני כי קביעותיו יהוו נקודת מוצא ובסיס מוסכם בין הצדדים -  הליקוי שנמצא בחנייה "B" אינו מצוי באחריות הנתבע 2 , שכן התכנון שביצע בחניה זו נכון ומתאים לדרישת התקנות, והליקוי נובע מאי התאמת רצפת החניון למדרכה, עניין המצוי בתחום אחריותו של הקבלן המבצע. לטענת המומחה, לא מצא במסמכים שבדק בתיק כל מסמך אשר יוכיח כי נתבע 2 ביצע עבודות פיקוח על עבודות אלו, ומשום כך, אין לחייבו בגין ליקויים אלה.

לאחר שעיינתי בחומר המצוי בתיק, שוכנעתי לאמץ קביעתו זו של המומחה, לפיה נתבע 2 לא היה המפקח בפועל בכל הקשור לעבודות לגביהן נמצאו ליקויים, והליקויים היחידים בהם חב,  הינם הליקויים אשר נמצאו בחניה "A" ובחניה  "C".

אי לכך, אין מקום לחייב את נתבע 2  בגין הליקויים אשר נמצאו בחנייה "B" או במדרגות הטרפזיות, כפי שנטען ע"י ב"כ התובע בסיכומיו.

8.         באשר לטענת ב"כ נתבע 2, לפיה התובע לא הוכיח כי במועד תכנון הפרויקט לא תאם רוחב החניות "A" ו- "C"  את מרווח התמרון לכניסה אליהן, ומשכך יש לדחות תביעתו לגבי חניות אלה - מצאתי כי דינה להידחות. שכן, בהתאם לממצאי המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה לפיהן תכנון רוחב החנייה מתבצע עפ"י הרוחבים בפועל ולא בהתאם לאלו המופיעים בהכרזת הדרך וכי ברור כי במועד הקמת המבנה היה במקום כביש וניתן היה לדעת מה הרוחב בפועל, אין  מקום להתערב בממצאיו בענין זה.

נזקיו של התובע