פסק-דין בתיק א 2035/00

1.         התובעת שיעבדה את דירתה, ע"י רישום משכנתא ראשונה, לטובת הנתבע מס' 5, כבטחון להחזר הלוואה ע"ס -.950,000 ש"ח שנטלו בנה וכלתה (להלן: "משפחת גבע") לשם רכישת דירת פנטהאוז, בפרוייקט כוכב הצפון בת"א, שנבנתה ע"י הנתבעת 1. שעבוד זה בא בנוסף לשעבוד הדירה שנרכשה ואשר גם עליה אמורה היתה להירשם משכנתא לטובת הנתבע 5.

משפחת גבע רכשה את הדירה מהנתבעת 1 לפי הסכם שנחתם ביניהם ביום 20.11.94. מאז ועד מאי 1996 שילמו הרוכשים את החזרי ההלוואה לנתבע 5 כסדרם. לאור קשיים כלכליים אליהם נקלעה משפחת גבע, הופסקו תשלומי ההלוואה ועיסקת הרכישה בוטלה בהסכמה עם נתבעת 1 ביום 16.6.96. בהסכם הביטול (ת/5) התחייבה נתבעת 1 להשיב לרוכשים, משפחת גבע, את כל הכספים ששולמו לה, בניכוי ההוצאות, כמפורט בסעיף 3 להסכם. מנגד, התחייבה משפחת גבע לשחרר את השעבודים והמשכנתאות שהם נטלו לשם מימון רכישתה. עם זאת התחייבה הנתבעת 1 לטפל בסילוק המשכנתא הספציפית לטובת נתבע 5 (סעיפים 4 ו-7 להסכם). לצורך כך חתמו הרוכשים על יפוי כח בלתי חוזר לטובת הנתבע 3, עו"ד זוהרי, אשר הסמיך אותו לטפל בביטול ההסכם והסרת השעבודים (לרבות ביטול המשכנתא לטובת נתבע 5).

את הסכום הכולל של הכספים שהתחייבה הנתבעת 1 להשיב למשפחת גבע (לפי סעיף 3 הנ"ל), העריכו הצדדים ב-.150,000 דולר, אשר כולו או מרביתו הושב להם. הרוכשים חתמו על כל המסמכים הדרושים לשם ביטול הסכם הרכישה, לרבות יפוי כח לעו"ד זוהרי, ואף השיבו את כתבי הערבות הבנקאית שקיבלו לפי חוק המכר מהנתבע מס' 4, אשר פעל בענין זה במקומה ובשמה של הנתבעת 1, מכח הסכם הליווי הפיננסי שנחתם ביניהם.

2.         חרף ביטול הסכם הרכישה, השבת הכספים (או מרביתם) לרוכשים וחתימת הרוכשים על כל המסמכים הדרושים, לא הוסרה המשכנתא לטובת נתבע 5 מדירתה של התובעת. כך משום שחוב ההלוואה לנתבע 5 לא סולק, ע"י מי שאמור היה לסלקו, היינו הנתבעת 1, באמצעות הבנק המלווה - נתבע 4 (ראה סעיף 7 להסכם הביטול ת/5). יש לציין כי משפחת גבע חדלה, כדבר מובן מאליו מבחינתם, לפרוע את תשלומי המשכנתא מיד עם ביטול הסכם הרכישה.

משכך, שלח הבנק הממשכן - הוא הנתבע 5 - מכתב התראה (מיום 21.7.96 - ת/9) לבני משפחת גבע ובו דרישה להמשיך ולפרוע את החזרי ההלוואה. מכתב התראה דומה לא נשלח לתובעת, משום מה, חרף העובדה כי אף היא חתמה כלווה על הסכם ההלוואה, לצד בנה וכלתה (ראה כתב התיקון לחוזה ההלוואה - ת/2).

במכתב תשובתם מיום 6.8.96 (ת/12) הבהירו בני הזוג גבע לנתבע 5, באמצעות עו"ד שקד, כי הסכם הרכישה בוטל וכי הנתבעת 1 התחייבה לסלק את ההלוואה שניתנה להם וכפועל יוצא את המשכנתאות שנרשמו לטובת נתבע 5. במקביל פנו הרוכשים לנתבעת 1 ובא כוחה דאז - נתבע 3 - בדרישה לעמוד בהתחייבותה לפי הסכם הביטול ולסלק את המשכנתא הרשומה על דירת התובעת (ראה ת/10).

דרישתם זו ודרישות נוספות אחרות שנשלחו לנתבעת 1, במהלך השנים לאחר מכן, לא נענו בחיוב. הנתבעת, ולאחר מכן כונס הנכסים שמונה על נכסיה, דחו את הדרישה לסילוק המשכנתא כל עוד לא יוסדרו חובותיה.

בנסיבות אלה, העמיד הנתבע 5 את יתרת ההלוואה שנתן למשפחת גבע לפרעון מיידי.

בתחילת שנת 2000, היינו כ-3.5 שנים לאחר חילופי המכתבים הנ"ל, קיבל הנתבע 5 מנתבע 4 סכום של -.1,264,590 ש"ח על חשבון פרעון חוב ההלוואה, מכח התחייבותו של נתבע 4 כלפי נתבע 5 ונתבעת 1 (לפי הסכם מ-1999 - ת/31). יתרת חוב ההלוואה של משפחת גבע צומצמה, איפוא, באופן ניכר, אך לא אופסה, כך לטענת נתבע 5.

בנסיבות אלה, החליט נתבע 5 לממש את המשכנתא על דירת התובעת לאחר ששלח לה התראה בענין ביום 21.2.00 (ת/21), שכן זה היה הבטחון היחיד שנותר לו להבטחת החזר ההלוואה. דירת התובעת נמכרה, בסופו של דבר, תמורת -.120,000 דולר במסגרת הליכי הוצל"פ, לאחר שהתובעת פונתה ממנה. התמורה כולה שימשה לפרעון יתרת ההלוואה שנתן נתבע 5 למשפחת גבע.

3.         בתובענה שבפני, תובעת התובעת מכל הנתבעים, פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה ממכירת דירתה, תוך שהיא מייחסת לכל אחד מהם מעשי התרשלות ו/או הפרת הסכמים, אשר גרמו לה נזקים כבדים כתוצאה ממכירת דירתה שלא בצדק לדעתה, ובניגוד להתחייבויותיהם וחובותיהם של כל אחד מהנתבעים או מי מהם.

הנתבעים דוחים את התביעה וטוענים, כל אחד בכתב הגנה נפרד, כי אין לחייב אותם בסכומים שנתבעו על ידי התובעת, מטעמים ונימוקים שונים כפי שפורטו בכתבי ההגנה ובסיכומיהם.

4.         התביעה נגד נתבעת 1

עיקר חיציה של התובעת מופנים לעבר נתבעת זו, שהרי היא התחייבה במסגרת הסכם הביטול עם משפחת גבע, לסלק את המשכנתא שהם נטלו מהנתבע 5 ולא עמדה בהתחייבותה זו, אלא שלרוע מזלה של התובעת הוכנסה נתבעת זו להליכי פירוק, ועל כן עוכבו נגדה כל ההליכים המשפטיים לפי סעיף 264 לפקודת החברות (נוסח חדש) 1983. אין מקום, איפוא, להתייחס לטענות ולתביעות שהופנו כלפי נתבעת 1.

5.         התביעה נגד נתבע 2

נתבע זה היה בעל מניותיה העיקרי של נתבעת 1 ושימש כמנהלה. נתבע 2 הוא שניהל, בשם הנתבעת 1, את המו"מ עם משפחת גבע וחתם עמה על הסכמי הרכישה והביטול לאחר מכן. כמנהל יחיד של נתבעת 1 הוא היה, למעשה, המוציא והמביא מטעמה בכל ההסכמים וההתקשרויות שבהם היתה מעורבת. כיוון שכך, מייחסת לו התובעת אחריות אישית למחדליה ולהפרת התחייבויותיה של הנתבעת 1, אשר ההליכים נגדה עוכבו, כאמור, ולפיכך מנועה התובעת להפרע ממנה.

אין חולק, כי הנתבע 2 לא נטל על עצמו התחייבות אישית כלשהי כלפי משפחת גבע ו/או התובעת, אלא פעל וחתם על ההסכמים השונים בשם הנתבעת 1 כאורגן שלה וכמנהלה.

ככלל, עקרון האישיות המשפטית הנפרדת אינו מאפשר להרים את המסך המפריד בין אישיותה המשפטית של הנתבעת 1 לבין זו של בעלי מניותיה או מנהליה אשר פעלו בשמה, אלא אם כן הדין (סעיף 6 וסעיף 54 (ב) לחוק החברות טרם ביטולו), או הפסיקה שקדמה להוראות הסטטוטוריות בענין זה מאפשרים הרמת מסך מעין זו.

במקרה דנן, לא עלה בידי התובעת להוכיח עובדות או נסיבות שיצביעו על מעשי מירמה, או שימוש לרעה במסך ההתאגדות מצד נתבע 2, שאז, ורק במקרים קיצוניים מעין אלה, מתירים הדין והפסיקה את הרמת המסך והטלת אחריות אישית על בעלי מניות להתחייבויותיה של החברה.