פסק-דין בתיק א 20298/05

התובעת ,גוף סטטוטורי שהוקם מכוח סעיף 10 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים, סמכויותיה ותפקידה  נקבעו בסעיף12 לחוק, ובין היתר פיצוי נפגע תאונת דרכים אשר אין בידו להיפרע פיצוים  ממבטח , כאשר למי שנהג ברכב לא היה ביטוח המכסה את המקרה .

ביום 16/7/02  נפגע קטין בתאונת דרכים בה היה מעורב רכב מנועי כהגדרתו בחוק, נהוג בידי הנתבע מספר 1 , רשום במשרד הרישוי על שם הנתבעת 2 . במועד התאונה לא היה לנתבע מספר 1 רשיון נהיגה תקף ולא היה בידו  ביטוח המכסה את המקרה .

 הקטין הנפגע פנה אל התובעת , בתפקידה שהוגדר כאמור בסעיף 12 לחוק הפיצויים , הגיש תביעה לפצותו על נזקי הגוף שנגמרו לו . התובעת שילמה סכומים מסוימים בקשר לתביעה הנ"ל .

 בהתאם לקבוע בסעיף 9 לחוק הפיצויים, הגישה התובעת תביעה זו כנגד שני הנתבעים, הנתבע מספר 1 כמי שנהג ברכב וכנגד הנתבעת מספר 2  .בסעיף 8 לכתב התביעה נטען כי הנוטעים חייבים לשלם ולהשיב לתובעת את הוצאותיה ונזקיה, וכי הם מנועים מלכפור בחבותם  להשיב לה את הסכומים. התובעת לא פירטה את מקור החיוב של הנתבעת 2 , אך מותר להניח כי היא נתבעה בתור הבעלים של הרכב אשר התיר את השימוש בו למי שאין בידו רישיון נהיגה , ושאין בידו ביטוח המכסה את המקרה .

הנתבע מספר 1 לא התגונן בפני התביעה , וביום 2/9/07 ניתן נגדו , בהעדר הגנה , פסק דין המחייבו בתשלום הסכום הנתבע.

 הנתבעת מספר 2 הגישה כתב הגנה  ובו טענה בין היתר , כי  למעשה הנתבע מספר 1 הוא הבעלים היחידי של הרכב , וכי מעולם לא הרשתה לו להשתמש ברכב, מן הטעם הפשוט שאין בידה הרשות לתת לו להשתמש שכן הוא כאמור בעלי הרכב.

הנתבעת מגוללת בכתב ההגנה סיפור רישום הרכב על שמה , ומוסרת כי בתקופה מסוימת היה הנתבע 1 נתון בסכסוך עם אשתו, ועל כן הוא פנה אל הנתבעת 2 על מנת לרשום את הרכב שלו על שמה . היא הסכימה לבקשה זו אך מעולם לא שילמה סכום כלשהוא עבור הרכב וכי הבעלות המהותית לא עברה אליה. נטען עוד כי הנתבע 1 מעולם לא העביר את החזקה ברכב לידי הנתבעת 2 וכי היא מעולם לא ישבה בו  , היא לא קבלה כל זכות ביחס לרכב .

עוד הנתבעת 2 מעלה טענה משפטית, כי היה וייקבע כי בניגוד לטענותיה בית המשפט יקבע כי היא הבעלים של הרכב, הרי משילוב הוראות סעיף 9(3) לחוק , עם הוראות סעיף 7א' לחוק , אין היא חבה כלפי התובעת דבר.

לא נשמעו עדויות ולא הוגשו ראיות כלשהן בתיק, ובמקום זאת הוגשה לתיק בית המשפט הודעה על הסדר דיוני .

 על פי ההסדר הדיוני  הסכימו הצדדים  כי הרכב נשוא התביעה היה רשום על שם הנתבעת 2 במשרד הרישוי במועד התאונה , וכי הצדדים חלוקים בשאלה אם טענות הנתבעת 2 בסעיף 3ב' ( תנאי רישום הרכב על שמה ) ו3(ו') הטענה המשפטית באשר לפטור מחבות הנתבעת 2 על בסיס  סעיפים 9(3) ו7א' לחוק , פוטרות את הנתבעת 2 מחבותה כלפי התובעת .

 הייתי מוסיף -השאלה היא אם - היה ותתקבל גרסת הנתבעת על  בסעיף 3ב' להגנתה) האם בכלל קמה חובה מצידה כלפי התובעת להחזיר לה תשלומים על פי סעיף 9 .

 הצדדים בהסתמך על הסכם דיוני זה , ויתרו על הבאת ראיות, והסכימו להגיש סיכומים .

 טענות התובעת

התובעת טוענת , בקצירת האומר, כי בהסכמתה של הנתבעת 2 , לרשום את הרכב על שמה , מכל סיבה שלא תהיה , למעשה היא יצרה מצג כלפי כולי עלמה כי היא הבעלים של הרכב . הנתבעת מנועה , נוכח מצג זה , להעלות טענה הנוגדת את תוכנו של המצג , וכי היא צריכה לשאת בתוצאות המצג , ובין היתר יצירת חובה  לשפות את התובעת על פי סעיף 9 לחוק .

 כן טוענת התובעת , כי בסעיף 3ו' לכתב ההגנה , מחטיאה הנתבעת  את הפרשנות הנכונה של סעיף 7א' לחוק, וכי אין האמור בו  פוטר אותה מחבותה כלפי התובעת.

 טענות הנתבעת 2 .

בידי הנתבעת 2 שתי טענות אף היא . ראשית כל, על אף הרשום במשרד הרישוי , לא היתה היא הבעלים של הרכב , ושנית , על פי סעיף 9(א)(3) זכות החזרה  של התובעת הנה על הבעלים של הרכב. למעשה שתי הטענות תלויות אחת בשנייה בטענה כי הנתבעת לא היתה הבעלים של הרכב .

דיון בטענות הצדדים .

כלל נקוט הוא כי הרישום של נכס בפנקס המתנהל על פי דין , יוצר חזקה עובדתית כי מי שרשום בפנקס כבעליו של נכס הוא גם הבעלים בפועל שלו . כך שלכאורה , ועל פי הרשום במשרד הרישוי הנתבעת 2 הנה הבעלים של הרכב.