פסק-דין בתיק א 20269/07

התביעה שלפני מתייחסת לתאונת דרכים שארעה ביום 19.2.04 בכביש החוף, סמוך למחלף קיסריה. בתאונה היו מעורבים שלושה כלי רכב: מכונית, אותה ביטחה התובעת 1, מסוג רנו קנגו, שנהג בה התובע 2, מר נעם אייל (להלן - אייל), ושתי מכוניות מסוג יונדאי, השייכות שתיהן ל נתבעת 2 והמבוטחות שתיהן על ידי הנתבעת 3. באחת נהג מר יוסי ניסנבוים (להלן - ניסנבוים) ובשניה נהג הנתבע 1, מר גולן קדם, (להלן - קדם).

טענות התובעת

גרסתו של אייל, כפי שנמסרה בעדותו בדיון מיום 9.7.07, הינה כדלקמן:

אני נסעתי ביום חורפי מכיוון צפון דרומה. מעל מחלף קיסריה, בגלל רטיבות על הכביש, הרגשתי שאני מחליק והאטתי בקצב הנסיעה. הורדתי הילוכים ואפילו הפעלתי את איתות החירום והחלקתי בהאטה לכיוון שפת הכביש מצד ימין. אני נסעתי בנתיב הימני והאטתי ימינה. תוך כדי, קלטתי רכב שנוסע מאחורי, הרכב הזה יצא מכיוון מחלף קיסריה, שני רכבים יצאו מכיוון זה, והרכב שנסע מאחורי ניסה לעקוף אותי כדי לא להיכנס בי, והוא גירד אותי מהצד השמאלי בכנף האחורית שמאלית שלי [הכוונה למכונית בה נהג ניסנבוים - מ.ב.נ]. כתוצאה מהשפשוף הזה אני איבדתי שליטה על הרכב ופשוט הרכב נטה כל כולו שמאלה ואז נכנס בי הרכב השני חזיתית בדופן השמאלית כולה [הכוונה למכונית בה נהג קדם- מ.ב.נ]. מדובר ברכב השני, זה לא הראשון שפגע בי. אני די באותו רגע נכנסתי קצת להלם מהעניין, הבאתי את הרכב באיטיות לכיוון שפת הכביש. בשלב הזה כבר חזרתי לימין... אחרי שחניתי בשפת הכביש נרגעתי קצת, ניגש אלי הנהג הפוגע הראשון ואמר לי שאני אשם ומה קרה לי שהחלקתי ככה על הכביש. הוא רשם דברים וביקש ממני לחתום. אני, כתוצאה מההלם שהייתי בו וחוסר שיקול דעת, אני חתמתי על זה שאני באמת זה שהחלקתי על הכביש וזה דבר שאני לא חולק עליו. הם שניהם נכנסו לרכבים ונסעו, לקח לי עוד קצת זמן להרגע ונכנסתי מיד למוסך".

אייל התנגד כליל לטענת הנתבעים שהוא איבד שליטה בשלב שלאחר שהחל לרדת לשוליים. הוא הדגיש שמלכתחילה, חש שהרכב מחליק. לכן האט, הפעיל איתות חירום והשתלט על הרכב. ירידתו לשוליים, לדבריו, נעשתה בכוונה, בצורה מבוקרת, ובמטרה לאפשר לו להתאזן מבחינה נפשית. עוד בטרם הספיק להגיע לשוליים, 3-4 מטר לפני שהם מתחילים, ארעה התאונה. לדבריו, הוא לא זוכר בדיוק כיצד אירע המגע בין רכבו לבין הרכב בו נהג ניסנבוים, אך נראה לו שהחלק הימני אחורי ברכב של ניסנבוים פגע בחלק השמאלי אחורי ברכבו שלו.

טענות הנתבעים

גרסתו של ניסנבוים, כפי שנמסרה בעדותו בדיון מיום 9.7.07, הינה כדלקמן:

"כביש החוף, נסיעה מצפון לדרום. זה היה יום חורפי. מלפני נסע אוטו, אם אני זוכר, מסחרי ואני לא זוכר בדיוק את המרחק, אולי 20 מטר. אני זוכר שהרכב התחיל לרדת לשוליים, לסטות לשוליים, זה היה לי מאוד מוזר, גם כי אין שם איפה ממש לעצור. זה מיד אחרי תחנת הכוח על הגשר שם מצד ימין. איך שהוא התחיל לרדת לשוליים הוא התחיל להסתחרר והבנתי שהוא איבד את השליטה על האוטו. האטתי את הרכב שלי והאוטו שלו סטה בפתאומיות שמאלה, התפרץ לכביש, כתוצאה מאותו איבוד שליטה. ניסיתי לברוח שמאלה ונוצר בינינו אותו חיכוך. הפגיעה הייתה אצלי בחלק הימני ואצלו, הוא ברח שמאלה אז אני מעריך שבחלק הימני שלו איפשהו... בחלק השמאלי שלו. הוא נסע באלכסון שמאלה והרכב שלי היה גם הוא באלכסון שמאלה, משמאלו. מיד אחרי המגע שלנו - אני לא זוכר בדיוק מה קרה. האוטו שלו נעמד באותו אמצע של כביש. אני מודע שהדבר הראשון שעבר לי בראש זה כביש החוף ופחדתי מה יקרה מאחורה."

לשאלה בחקירה נגדית מדוע לא ציין שהיה מעורב בתאונה כלי רכב נוסף אמר שהוא כן סיפר. לשאלה מדוע לא ציין את דבר קיומו של רכב נוסף גם בטופס ההודעה שמסר ( נ/2) אמר שחשב שרק מה שהוא שותף לו - רלוונטי. הוא גם ציין שלא ראה ממש מה קרה עם המכונית של קדם, ואפילו ציין שאיננו יודע אם הרכב שנהג בו קדם התנגש במכונית שהוא עצמו נהג בה. רק לאחר התאונה הבין ש"הבחור השני" (קדם) התנגש באייל. עוד טען, כי לא ניסה לבלום כאשר ראה את אייל מאבד שליטה ברכבו, אלא ניסה לברוח ממנו. הוא ציין כי מלכתחילה נסע מאחורי הרכב של אייל בנתיב הימני, וכאשר ראה את איבוד השליטה - עבר לנתיב השמאלי.

 גרסתו של קדם, כפי שנמסרה בעדותו בדיון מיום 9.7.07, הינה כדלקמן:

"באותו יום של המקרה, היה גשם, אני מסיים את מחלף קיסריה ומגיע מעפולה ועולה במחלף. אני מגיע בעצם לגשר של קיסריה. על הגשר אני נמצא בשיא הגובה ורואה מה שקורה למטה, אני מזהה רכב מסוג רנו, אני במרחק של 40 או 50 מטר ממנו ולפני יש עוד רכב יונדאי שחוצץ בינינו. אותה רנו שמנסה להאט ולרדת לשול הימני, היונדאי מתקרב ומגיע למצב של כמעט עקיפה והרנו נותן תחושה של לחזור לכביש, יש מפגש ביניהם שאני רואה, אני נותן ברקס חזק, בוחר איפה אני רוצה לפגוע כדי להפגע הכי פחות ומחליק. אני ממתין לפגיעה... בצד ימין יש שול מאוד קטן, הרכב שלפני אמור להתחיל בעקיפה ואז אני רואה שהרכב הראשון סוטה שמאלה ואז יש מפגש, כי הרכב הראשון חוסם לרכב השני את הנתיב ואני בעצם מזהה את זה במרחק של שלושת רבעי מהירידה ואני נותן ברקס ונכנס ברכב הראשון בדלתות מצד שמאל. הם חסמו את כל הנתיב כשהרכב השני נמצא משמאל ובאלכסון מהרכב הראשון שנוטה גם הוא באלכסון שמאלה."

בחקירתו הראשית, הוא ציין, כי ראה האטה של הרכב של אייל ושינוי זוית, אך הודה כי לא ראה אם לפני שינוי הזוית של נסיעתו של אייל, היה גם מגע בין רכבו של אייל לרכבו של ניסנבוים. למרות זאת, בחקירתו הנגדית, כאשר נשאל כיצד הוא יכול לומר שהרכב של ניסנבוים לא נתן לרכב של אייל נגיעה קלה בצד שמאל, ציין שזה משום שהוא היה בגובה ובזוית טובה. למרות זאת, ואף שהיה במרחק 40 מטר מההתרחשות לפניו, לא הספיק לבלום.

דיון והכרעה

עיינתי בחומר הראיות שבפני, הכולל את תמונות הנזק בשלושת כלי הרכב, דו"חות הנזק של כלי הרכב, הודעות שמסרו הנהגים לאחר התאונה, שרטוט שערך אייל (בעמוד השני של ת/2) ושמעתי את שלושת העדים בתיק.

התרשמתי כי עדותו של התובע 2, מר נועם אייל, הינה עדות כנה, אמינה וברורה. אייל העיד, גם בנקודות שאינן נוחות לו, עדות אמת. למשל - הוא היחיד שסיפר כי לאחר התאונה חתם לנתבעים על פתק שבו הוא מודה באשמתו, אף שזכרו של הפתק לא בא מכל מקום אחר, לא נכלל בין ראיות ההגנה, וההתייחסות אליו - אשר הצריכה הסבר לא נוח מצדו של אייל, באה לחלוטין מיוזמתו. התרשמתי כי הוא מודע היטב למה שהתרחש באותו יום, ולמרות היות עדותו עדות יחידה, של בעל עניין בתוצאות התיק, אני סומכת ידיי עליה, לנוכח התרשמותי האמורה לעיל, לנוכח העובדה שהעד התייחס בכנות גם לנושאים שאינם נוחים לו, ולאור התיישבות גרסתו הן עם ההודעה שמסר מיד לאחר התאונה ( ת/2), והן עם תמונות הנזק. קיבלתי את דבריו של העד כי השרטוט שצורף ל ת/2, ובו רואים את נקודת המגע בין רכב אייל לרכב ניסנבוים בחלק האחורי של רכב ניסנבוים, איננו מדויק.

שני העדים האחרים - ניסנבוים וקדם - עובדים שניהם אצל הנתבעת 2 והיו בדרכם לאותה ישיבת עבודה. עדותו של ניסנבוים, בה לא צוין כלל את דבר קיומו של הרכב שבו נהג קדם, הן בהודעתו הכתובה ( נ/2) והן בעדותו בבית המשפט - לוקה בעיניי בחסר. כיצד ייתכן לומר שבתאונת דרכים, שבה היו מעורבים שלושה כלי רכב, אין חשיבות לציון דבר קיומו של הרכב השלישי, אף אם לא היה מגע בין הרכב של ניסנבוים לרכב של קדם? הייתי מצפה שדבר קיומו בזירה יוזכר, לכל הפחות כעד לתאונה, מה גם שמדובר במכר של ניסנבוים. יצוין, כי בטופס נ/2, אותו מילא ניסנבוים לאחר התאונה, קיים במפורש סעיף המתייחס למעורבותם של כלי רכב נוספים, ולמרות זאת - ניסנבוים לא הזכיר, ולו במילה, את רכבו של קדם. גם דבריו של ניסנבוים, לפיהם לא ניסה לבלום כאשר ראה את רכבו של אייל באובדן שליטה (לטענתו) נראים תמוהים בעיניי. הוא ציין כי הסתפק בסטיה שמאלה, והדבר מתיישב בעיני עם מסקנה, שייתכן ולא שם לב לסטיה של רכב אייל לכיוון השוליים, עד שהיה ממש בסמוך אליו, ולכן שפשף אותו.

קדם, בחקירתו הראשית, לא שלל את האפשרות שעובר לסטיה שמאלה של רכב אייל - הוא בא במגע עם רכבו של ניסנבוים. הוא סיפר כי ראה את ניסנבוים כמעט חולף על פניו וכשהוא מתחיל בעקיפה - ראה את רכב אייל סוטה שמאלה. הוא לא שלל לגופה את טענת אייל, לפיה ביצע עצירה מבוקרת תוך האטה לכיוון השול הימני, אלא טען שגם אם אייל רצה לעצור, לא היה לו איפה. הוא לא סיפר - כטענת ניסנבוים - שראה תחילה את הסטיה של רכב אייל שמאלה, ואז נסיון בריחה של אייל שמאלה, אלא סיפר שראה את ניסנבוים ש"אמור להתחיל בעקיפה", ואז ראה את הרכב של אייל סוטה שמאלה, ואז יש מפגש, כי הרכב של אייל חוסם לרכב של ניסנבוים את הנתיב (עדות קדם, עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 16-17).

התרשמתי, כי עדותו של ניסנבוים הייתה מגמתית משהו, והעדפתי את העדויות האחרות על פניה, ואילו קדם לא יכול היה לומר בוודאות שגרסתו של אייל, אשר - כאמור - התרשמתי מאוד מאמינותה, איננה נכונה בנקודה הקריטית, קרי - בשאלה אם סטייתו שמאלה הייתה תוצאה של הפגיעה מרכבו של ניסנבוים, או ש גרמה לפגיעה ברכבו של ניסנבוים.

לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל, אני מגיעה למסקנה כי ניסנבוים פגע ברכב אייל מצד שמאל, גרם לרכב של אייל לסטות תוך סיבוב שמאלה, ואז - כאשר רכב אייל ניצב לכביש - פגע בו רכב קדם.

לאור כל האמור, אני סבורה כי הגורם הראשון לתאונה הינו ניסנבוים, ועל כן עיקר האחריות לתאונה רובצת לפתחם של הנתבעים 2 ו-3, שהם הבעלים והמבטחת של רכב ניסנבוים. עם זאת, אני סבורה שבחירתו של אייל, לעצור במקום שבו ניסה לעצור, לצורך התרגעות, לאחר שרכבו החליק קודם לכן על הכביש - הייתה בחירה גרועה, בשל כך שבמקום שוליים צרים מאוד, בשל העובדה שמאחוריו היו כלי רכב, מאחר שהכביש היה רטוב ביום גשום, ובהתחשב בכך שקיבלתי את גרסתו שמדובר בעצירה מושכלת ומבוקרת. לפיכך, היה עליו לבחור מקום שלא סיכן מי מכלי הרכב מאחוריו. אני מעמידה את תרומתו זו על שיעור של 30%.

אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים 2 ו-3, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת 1 סך של 10,729 ש"ח, כשסכום זה צמוד למדד מיום 17.03.04 ועד התשלום המלא בפועל (הסכום האמור בסעיף ד' לכתב התביעה לא הוכח). כמו כן, אני מחייבת את הנתבעים 2 ו-3, ביחד ולחוד, לשלם לתובע 2 סך של 1,464 ש"ח, כשסכום זה צמוד למדד מיום 17.03.04 ועד התשלום המלא בפועל.

התביעה כנגד הנתבע 1, אשר נהג ברכב השני, ולא הוא שגרם לתאונה - נדחית.