פסק-דין בתיק א 2026/99

1.         עניינה של התביעה בהסכם  מיום 22.1.98 (להלן: " ההסכם") שנערך בין התובעת לבין הנתבעת (להלן: " משהב"ט") לפינוי מחנות צבא והעברתם למיקומים אחרים. המכרז להסכם פורסם בהמשך להסכמי "וואי" שנחתמו בין ממשלת ישראל לרשות הפלסטינית.

            ההסכם התייחס מלכתחילה לשני מחנות - מ. ק. 3423 ומ.ק. 8101, וניתנה למשהב"ט הזכות להגדיל את היקפו.

            לתובעת, שזכתה במכרז, הוצא צו התחלת עבודה, לפיו תאריך תחילת העבודה יהיה ב-8.12.98, וסיום העבודה נקבע ליום 7.3.99 - שלושה חודשים לאחר מכן. הטעם לכך היה כי משהב"ט ביקש לבצע את העבודות בדחיפות מירבית, ומטעם זה נקבעו בהסכם גם קנסות בגין איחורים.

            בסופו של דבר, בשל שינויים במצב המדיני ומטעמים אחרים, העבודות לא בוצעו בהתאם להסכם. התובעת התבקשה לפנות מחנה אחר, מחנה יוסף, ולא נדרשה לפנות את המחנות שנזכרו בהסכם. ביום 9.5.99 הודיע משהב"ט לתובעת על ביטול ההסכם (במכתב נספח ט' לכתב התביעה, שיכונה להלן: " הודעת הביטול").

טענות התובעת

2.         התובעת טוענת כי ביטול ההסכם היה שלא כדין, כי החלטת משהב"ט להפסיק את עבודותיה נבעה משיקולים זרים, והיתה נגועה בחוסר תום לב ואי הגינות כלפי התובעת.

            כך, לטענת התובעת, באשר לנימוק הפורמאלי של הפסקת ההסכם - מ"שיקולי מדיניות", הרי הוכח שלמוסר ההודעה לא היתה כל ידיעה על החלטות מדיניות כלשהן, והוא ניזון לענין זה מן העיתונות.

            טענה נוספת של משהב"ט, לפיה הצבא הורה לו להפסיק את ביצוע העבודות על מנת לחסוך בכספי ציבור - הופרכה. זאת, שכן הוכח שבמועד הפסקת ביצוע העבודות היתה דרישה של הצבא למסור לתובעת עבודות נוספות בשווי של כ-4 מליון ש"ח.

            התובעת טוענת כי הוכח שהסיבה האמיתית להוראה על הפסקת ההסכם, היתה כעסו של מר גולן על כך שהתובעת עמדה על זכויותיה, והתלוננה על פגיעה בהן שלא כדין על ידי המפקח.

            התובעת טוענת עוד, כי אף היה מקום להורות על הפסקת ההסכם, הרי משהב"ט יכול היה להשתמש בזכותו החוזית ולהורות על הפסקה זמנית של ההסכם.

            עוד נטען כי כתוצאה מהאמור לעיל,  זכאית התובעת לפיצוי בשיעור הרווח שנגרע ממנה בגין הפסקת ביצוע העבודות.

טענות משהב"ט

3.         מנגד, טוען משהב"ט כי ביטול ההסכם נעשה כדין בהתאם להוראותיו. לטענתו, ברקע הדברים עמדו החלטות מדיניות לפיהן יש להקפיא את הסכם וואי. ההסכם המקורי היה הסכם לתקופה קצרה מאוד של 3 חודשים. הקפאת יישום הסכמי וואי גרמה לבלבול. לא ניתן היה לפעול לפינוי המחנות עליהם הוסכם מלכתחילה בהסכם, ולא ניתן היה לדעת מתי יגיעו עבודות נוספות דחופות.

            משהב"ט לא רצה בהכרח לסיים את ההסכם, אך הוא ביקש לשנות את תנאיו לנוכח המציאות הקיימת, שלא הצריכה עוד ביצוע עבודות דחופות. השינוי שביקש משהב"ט לערוך בהסכם היה שלא להגבילו בתקופת זמן כפי שהיה מלכתחילה, על מנת שלא לחייב את משהב"ט לשלם הוצאות תקורה שלא ניתן לחזות מראש את שיעורן. באופן זה סבר משהב"ט שיוכל להעביר לתובעת עבודות באופן בלתי רציף, חלקן בשווי רב, שאינן תחומות במועדים מוגדרים.

            לטענת משהב"ט, משסרבה התובעת (בחוסר תום לב) להצעה זו - שעולה בקנה אחד עם ההגיון העיסקי והמסחרי, נאלץ משהב"ט להודיע לתובעת על ביטול ההסכם.

4.         משהב"ט טוען, כי התובעת לא בקשה במהלך הדברים כי משהב"ט יפסיק את ההסכם ב"הפסקה זמנית", שאף לא היתה פותרת את הבעייה.

            לכן, משהב"ט היה נכון להעביר לתובעת עבודה נוספת בהיקף תקציבי של 4 מליון ש"ח      (מב/15), אולם, בכפוף לוויתור של התובעת על מגבלת הזמן שבהסכם. משהב"ט טוען עוד, כי הוא הסכים להעביר לתובעת עבודות נוספות בהתאם למחיר החוזי, אף על פי שמחיר זה היה מחיר גבוה יחסית.

            משהב"ט טוען עוד כי אין זה נכון כי ביטול ההסכם נבע מרצון של נציג משהב"ט מר לוי גולן לנקום בתובעת בשל תלונותיה כלפי משהב"ט. כן נטען כי התלונות של התובעת לא היו מוצדקות.

דיון

5.         השאלה הראשונה השנויה במחלוקת בין הצדדים, היא השאלה האם הודעת הביטול של משהב"ט לתובעת, נבעה משיקולים זרים. מאחר שאין חולק כי למשהב"ט היתה זכות חוזית להודיע על הפסקת ההסכם (בס' 46(1) בהסכם), הרי שעל התובעת להוכיח - והנטל מוטל עליה- כי השימוש של משהב"ט בזכות זו היה שלא בתום לב.

            יהיה צורך, לכן, לבחון, האם הוכח כי ההודעה בדבר ביטול ההסכם נבעה מטעמים של "שיקולי מדיניות" או חסכון בכספי הציבור, או מטעמים אחרים. כן יהיה מקום לבחון את טענת התובעת לפיה משהב"ט היה יכול וצריך להשתמש בזכותו החוזית להורות על הפסקה זמנית של ההסכם - במקום להורות על הפסקתו לצמיתות.

6.         כפי שיובהר להלן בפירוט, אני סבורה כי למשהב"ט היתה זכות בהסכם להודיע על הפסקת ההסכם - לצמיתות או בהפסקה זמנית. אני סבורה כי השינוי במציאות הפוליטית הצדיק הודעה על הפסקת ההסכם, אף אם מר לוי גולן כעס באותו שלב על התובעת.