פסק-דין בתיק א 20215/02

      מבוא ועיקר המחלוקת

1.       בין התובעת לבין הנתבעת- חברה להסעות  נערך הסכם בקשר לשימוש ברכב והפעלתו לצורכי הסעת נוסעים, רכב מסוג פיאט הרקולס טורבו מ.ר.8116219 (להלן-"הרכב").

2.       ההסכם כונה הסכם שכירות תפעולית. על פי ההסכם שכרה התובעת מהנתבעת את הרכב למשך 36 חודשים כנגד תשלום של 161,988 (+מע"מ) שהיה צריך להיות משולם חלקו במזומן (60,000 ש"ח) והיתרה ב-36 תשלומים חודשיים שווים (2,833 ש"ח לכל חודש בצירוף מע"מ). על פי ההסכם זכאית היתה התובעת בתום 36 חודשים לרכוש הרכב כנגד תשלום של 0.25% ממחירו.

3.       כחלק מההסכם שבין הצדדים התחייבה התובעת לשמש כקבלן משנה של הנתבעת ולבצע עבורה עבודה של הסעת נוסעים וזאת כנגד התחייבות הנתבעת לספק לה עבודה בסכום מינימלי של 10,000 ש"ח לחודש. בנסיבות אלו אף הוסכם כי התשלום החודשי שעל התובעת לשלם עבור השכירות (2,833 ש"ח) ינוכה מהסכום שעליה לקבל עבור העבודות מהנתבעת (10,000 ש"ח).

4.       אין מחלוקת כי בתחילה פעלו הצדדים על פי ההסכם וכי התובעת קבלה את הרכב ואף שילמה את התשלום הראשון בסך של 60,000 ש"ח (בצרוף מע"מ), אלא שבמועד כלשהו הוחזר הרכב לנתבעת והיא עשתה בו שימוש, מבלי שסכום כלשהו עבר בין הצדדים.

5.       לימים פנתה התובעת בדרישה לממש זכותה לרכישת הבעלות על הרכב אלא שבתגובה דרשה הנתבעת פרעון חוב בגין התשלומים השוטפים ובגין הוצאות שהוציאה ומשלא הושגה בין הצדדים הסכמה הגישה התובעת תביעתה.

6.       בתביעה בקשה התובעת 3 סוגי סעדים:

-צו למתן חשבונות לפיו נתבקשה חשיפת כל המסמכים הנמצאים בידי הנתבעת על מנת לדעת מהו היקף הרווחים שהפיקה הנתבעת מהרכב

-צו לחייב הנתבעת להעביר הבעלות ברכב לתובעת כנגד תשלום 0.25% מערכו.

-סעד כספי, תשלום בגובה של 240,674 ש"ח. סכום זה מורכב מ-36 תשלומים חודשיים של 6,685 ש"ח שהוא ההפרש שבין 10,000 ש"ח (הסכום שהיתה צריכה לקבל התובעת) לבין הסכום של 2,833 ש"ח (הסכום שהיתה צריכה לשלם התובעת).

7.       הנתבעת מצידה הגישה תביעה שכנגד לתשלום סך של 218,421 ש"ח המהווה לטענתה את ההפרש בין ההכנסות שהפיקה מהרכב כנגד ההוצאות שהוציאה.

8.       בישיבת ההוכחות העידו התובעת, מר אמנון סלע מנהל הנתבעת, מר עלי מנאע הנהג שהפעיל הרכב בתקופת החזקתו ע"י הנתבעת והגב' אוסנת זנתי מנהלת החשבונות מטעמה של הנתבעת, לאחר מכן סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב לרבות סיכומי תגובה של התובעת.

      דיון

      השאלות שנותרו להכרעה ותוכן כתבי הטענות

9.       השוואת כתב התביעה לסיכומי התובעת מצביעה על פער משמעותי בטענות העובדתיות והמשפטיות שטוענת התובעת. מן הראוי להזכיר כי זירת המחלוקת נקבעת על פי כתבי הטענות והעובדה כי לתובעת ניתן פטור מאגרה אינה מקנה לה זכות לנהוג בסכומים הנתבעים בגמישות יתרה, לא בשלב ניסוח התביעה ולא בשלב ניסוח סיכומיה. במאמר מוסגר אציין כי גם הנתבעת בחרה להוסיף בסיכומיה טענות עובדתיות שלא בא זכרן בראיות או בכתב ההגנה (ר' למשל סעיף 4 או סעיף 12 לסיכומי הנתבעת) ובכוונתי להתייחס רק לעדויות שהוצגו ועל פי כתבי הטענות.

       צו למתן חשבונות

10.   תמוה בעיניי הכיצד ממשיכה לדרוש התובעת בסיכומיה צו למתן חשבונות, נושא זה הוכרע כבר במסגרת ההליכים המקדמיים- בהסכמת הצדדים!.

11.   ביום 28.5.03 ניתנה החלטה בבש"א 8608/03 לפיה התקבלה בקשת התובעת בין השאר לגילוי כל המסמכים הקשורים ברכב. בעקבות אותה החלטה הגיעו הצדדים להסכמה בדבר גילוי המסמכים, הסכמה שקבלה תוקף של החלטה ביום 26.6.03.

12.   בנסיבות אלו קבלה התובעת את המבוקש על ידה ולו סבר ב"כ התובעת כי לא קבל לידיו מסמכים ספיציפים חיוניים, יכול היה לטעון טענות בנושא לכל המאוחר בישיבת קדם המשפט שקוימה ביום 31.3.04. הבקשה היחידה שביקש ב"כ התובעת באותו מועד היא לקבוע התיק לשמיעת הראיות ומכאן שלא היה מקום בשלב הסיכומים לבקש צו למתן חשבונות- צו שנתקבל והוכרע כאמור.