פסק-דין בתיק א 201902/02

מבוא

1.         התובע, תייר יוסף (להלן: "התובע"), יליד 11.10.35, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 3.7.98 (להלן: "התאונה").

הנתבעים אינם כופרים בחבותם לפצות את התובע על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). המחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק, בלבד.

מהות הפגיעה והנכות

2.         התובע נפגע כהולך רגל בעת שחצה כביש במעבר חציה. ממקום התאונה, פונה התובע לבית חולים "איכילוב", שם אושפז להשגחה, במחלקה הכירורגית. בסיכום המחלה, נרשם: "... נפגע בת.ד., נחבל בכתף ימין ורגל שמאל ובראש. ללא סיפור של איבוד הכרה או הקאות, עבר CT מח פעמיים שהיו תקינים. צילומי עמ"ש במיון היו תקינים, נבדק על ידי נוירוכירורג ואורטופד שלא מצאו בעיה. אושפז להשגחה"(נספח 4 לתיק המוצגים מטעם התובע).

3.         פרופ' יוחנן גולדהמר, אשר מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, בתחום הנוירולוגי, התייחס בחוות דעתו, לעברו הרפואי של התובע וציין: "מדובר בגבר בן 68 שחלה באירוע מוחי וסקולרי בשנת 1990, עם שיתוק בפלג גופו השמאלי, אז נתגלתה גם סוכרת, שהסתבכה בפגיעה ברשתית בשתי העיניים ובנוירופתיה סוכרתית. ב- CT מח הודגמו אוטם בטלמוס ושינויים איסכמיים סביב חדרי המח".

אשר לתאונה נשוא התביעה, ציין פרופ' גולדהמר: "מבחינה נוירולוגית היתה לו תאונה קלה יחסית, ללא איבוד הכרה. לאחר תאונה כזו, שכיחות תלונות על כאבי ראש, סחרחורות וכדומה, לתקופה של שבועות עד חודשים. אין זה סביר שיהיה רקע אורגני לתלונות אלה לאורך שנים".

פרופ' גולדהמר קבע כי לא נותרה נכות נוירולוגית צמיתה, בגין התאונה, וציין כי "מצבו הרפואי של התובע קשור לסיבוכים של מחלת הסוכרת, בעיניים ובעצבי הגפיים ויתכן שינויים של כלי הדם במח".

פרופ' גולדהמר, העריך את נכותו הזמנית של התובע, בשיעור של 100%, למשך חודש ימים, 50% נכות לחודש נוסף ו-10% נכות זמנית, עד שישה חודשים לאחר התאונה.

בגין התלונות על העדר חוש טעם וריח והפרעות בשמיעה, המליץ פרופ' גולדהמר כי ימונה מומחה בתחום א.א.ג..

4.         ד"ר דורון הלפרין, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט, בתחום א.א.ג., ציין בחוות דעתו כי מהתיעוד הרפואי עולה שפגיעת הראש של התובע, לא היתה קשה, לא היה אובדן הכרה וב-CT, לא הודגמו ממצאים טראומטיים.

ד"ר הלפרין ציין כי התלונה הראשונה, בגין אובדן חוש ריח וטעם, מופיעה בתיעוד הרפואי, רק בראשית שנת 2000 ולא בקשר ישיר עם התאונה וכי אין ממצאים קליניים והדמייתיים התומכים בקיום קשר בין התלונה האמורה לתאונה.

אשר לתלונת התובע בדבר טנטון דו צדדי עם ירידת שמיעה והפרשות לסרוגין, ציין ד"ר הלפרין כי: "במקרה דנן אין כל עדות קלינית והדמייתית שמדובר בטראומה מוחית קשה ובוודאי שאין עירוב גרמי. יתרה מזאת, בנוכחות נקבים והפרשות בשתי האוזניים תופעת הטנטון היא שכיחה ביותר, רק שכאן איננו יכולים יותר לתאר הטנטון כסובייקטיבי והוא יכול להיות מיוחס לממצאי הנקבים וההפרשה. נותרה השאלה האם ניתן לייחס הנזק המכני, קרי הליקוי ההולכתי בגין הנקבים או התחושתי-עצבי לארוע התאונה. תשובתי הינה שלילית באופן הקטיגורי ביותר. לא סביר שתאונה יחסית מינורית תגרום לנקבים טראומטיים בשתי האוזניים... עובדה שלא ניתן להתעלם ממנה ויש בה כדי להוציא העוקץ מהדיון הקודם הינה שכבר בשנת 1996, שנתיים לפני התאונה יש מידע בסימוכין על מחלת אוזניים כרונית עם נקבים".

בסיכום, קבע ד"ר הלפרין כי: "התלונות העצביות הן ברמת השמיעה והן ברמת אובדן חוש הריח והטעם אינן יכולות לדעתי להיות מיוחסות לאירוע התאונה ויותר סביר לייחסן למחלת הסכרת, לנאורפטיה הפריפרית או לרקע הוסקולרי ולא ישירות לחבלת התאונה".

5.         סופו של יום, ועל פי קביעות המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט, לתובע לא נותרה כל נכות צמיתה, בגין התאונה.

התובע לא ביקש לזמן את המומחים הרפואיים לחקירה.

6.         בנסיבות אלה, כאשר לא נעשה כל ניסיון לסתור או לקעקע את קביעות המומחים, בדרכים הקבועות בתקנה 15 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) התשמ"ז-1986, דהיינו, על דרך של הפניית שאלות הבהרה או בקשה לזימון המומחים לחקירה - לא ניתן לקבל את טענות התובע בסיכומיו כי קביעות המומחים שגויות וגורמות לתובע עוול.

טענת התובע, בסיכומיו כי "המומחה לנוירולוגיה - פרופ' יוחנן גולדהמר שבדק התובע, סבר שהתובע "ארטיסט" וכי הוא לא מתקשה ללכת אלא עושה עצמו כנכה. הוא נהג כלפי התובע באלימות בבדיקה ואפילו הפעיל לחצים פיזיים בלתי נסבלים על רגלי התובע עד זוב דם באצבע בכף הרגל ומאז מצבו החמיר עד כדי ריתוק לכסא גלגלים, כשהכל התחיל עם "הבדיקה" האגרסיבית של הרופא גולדהמר" (סעיף 13 א' לסיכומי התובע) - גובלת באבסורד, ומוטב היה שלא נטענה משנטענה.

זאת ועוד, הן פרופ' גולדהמר והן ד"ר הלפרין, לא שללו את תלונותיו של התובע, אלא הסבירו, הסבר היטב, בחוות דעתם כי תלונותיו ומגבלותיו, אינן נובעות מהתאונה אלא קשורות לסיבוכים של מחלת הסכרת והארוע הוסקולרי מהם סבל התובע, שנים עובר לתאונה וללא כל קשר אליה.

7.         כן לא ניתן, בנסיבות העניין, לקבל טענות התובע, המנסה ללמוד גזירה שווה מהנסיבות שנדונו בע"א 2541/03 לנגר ואח' נ' ששון יחזקאל פ"ד נח (2) 583.

קביעותיו של מומחה רפואי, מתייחסות, לכל מקרה לגופו ולא ניתן להסיק או להשליך ממסקנות בית המשפט באשר לחוות דעתו של מומחה אחר, בעניינו של נפגע אחר, לעניין קביעות המומחים בתביעה דנן. עוד יש לציין כי בפרשת לנגר הנ"ל, המומחה הרפואי נחקר על חוות דעתו ובית המשפט ראה לקבוע קשר סיבתי בין התפרצות מחלת האפילפסיה לתאונה, על בסיס הראיות שהובאו בפניו באותו מקרה, לרבות חוות דעתו של המומחה ועדותו בפני בית המשפט.