פסק-דין בתיק א 2018/01

1.         התובע משתייך לעדה החרדית. התובע נהג, יחד עם חבורה של אחרים בני העדה החרדית, להגיע מדי שנה לקראת חג הפסח למפעל המצות של הנתבעת, על מנת לקיים מצווה של אפיית מצות. החבורה שאליה השתייך התובע, נהגה לרכוש מצות מהמפעל של הנתבעת, כאשר בטרם הרכישה, נהגו בני החבורה לקחת חלק בתהליך האפייה. העניין העיקרי של בני החבורה בתהליך האפייה, היה בשמירה על ניקיון המכונות שאופות את המצות, תוך השגחה כי לא קיים בהן כל לכלוך של חמץ.

            גם לקראת חג הפסח של שנת 1999, הגיעו התובע ובני החבורה שלו למפעלה של הנתבעת. בשלב מסויים, בזמן שהתובע היה במפעל, הוא הבחין בשארית של חמץ באחת המכונות. על מנת להסירה, הכניס התובע את ידו למכונה - מכונת רידוד בצק, ידו נלכדה בין גלילי המכונה, ונמחצה. תאונה זו היא נשוא התביעה דנן.

            מכוח החלטתה של כב' השופטת ברון מיום 16.3.04, פוצל הדיון בתביעה, כאשר השלב הראשון של הדיון נועד להכרעה בשאלת אחריותה של הנתבעת לתאונה.

מכונת רידוד הבצק

2.         המכונה ממנה נפגע התובע הינה מכונה לרידוד בצק. המכונה בנוייה משני גלילים בקוטר 20 ס"מ כל אחד. הרווח ביניהם הוא 6 מ"מ, אורך הגלילים הוא 96 ס"מ רוחב המכונה הוא 107 ס"מ. משני צדי הגלילים ממוקמים מגשי הזנה מנירוסטה, רוחב כל מגש הוא כרוחב הגלילים, ואורכו 105 ס"מ.

            השימוש במכונה נעשה לאחר ערבוב הקמח עם המים לבצק, פעולה שנעשית במכונה אחרת. לאחר מכן מוכנס גוש בצק למכונה מצדה האחד, דרך מגש הזנה. פעולת הרידוד נעשית על ידי העברת הבצק בין הגלילים הלוך וחזור.  לצורך כך עומדים שני מפעילים זה מול זה, משני עברי המכונה, כאשר לכל מפעיל דוושת רגל בעזרתה הוא מפעיל את הגלילים בכיוון התכנסות הנמצאת מולו - כך שהגלילים נעים בכיוון שונה הפוך (ר' הרחבה בחוות דעת המומחים מטעם התובע ומטעם הנתבעת).

            לפני שהבצק מובא למכונת הרידוד, עוברת המכונה תהליך ניקוי מבצק שדבק בה בפעולת הרידוד הקודמת. הטעם לכך הוא משום שלאחר 18 דקות, הבצק נחשב לחמץ. לכן, כל תהליך הכנת הבצק - צריך לארוך לכל היותר 18 דקות.

3.         כעולה מחוות הדעת של המומחה מטעם הנתבעת, למכונה יש מנגנון ניקוי. הגלילים מנוקים באופן אוטומאטי, על ידי כפתור המפעיל אותם בכיוונים זהים, באופן המבטל את נקודת ההתכנסות והופך אותה לנקודת התבדרות. כלומר, כאשר מופעל כפתור הניקוי, המגשים מופעלים בכיוונים זהים ולא מנוגדים - כמו בפעולת הרידוד של הבצק. 

            לכן, אין זה סביר כי התובע נפגע במהלך הניקוי האוטומאטי של המכונות, שכן ניקוי זה אינו מאפשר מצב של "צביטה" הנובע מהתנועה של הגלילים בכיוונים מנוגדים, כפי שקרה לתובע. גם המומחה מטעמו של התובע מעיד כי הניקוי מבוצע במצב בו אין מגש, ולכן איננו רלבנטי לענייננו (ר' פרוטוקול הדיון עמ' 6 שורה 5). כלומר, התאונה לא התרחשה כאשר המכונה היתה במצב של ניקוי אלא כאשר היא היתה במצב פעולה רגיל.

טיעוני התובע:

4.         התובע טוען כי הנתבעת אחראית לתאונה. לדבריו, אין הוא זוכר כיצד בדיוק התרחשה התאונה. אולם, לנתבעת יש שתי גרסאות - שתיהן נמסרו על ידי אנשים שלא ראו את התאונה מתרחשת. לטענתו, יש לחייב את הנתבעת על פי כל אחת משתי הגרסאות.

            ראשית, הנתבעת הפרה חובה חקוקה, בכך שלא גידרה את המכונה. עוד נטען כי בנסיבות המקרה כפי שהוכחו, חל הכלל של "הדבר מדבר בעדו".

            לגישתו של התובע, אין מקום לקבל את חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעת, שכן לא נמסר למומחה מטעם הנתבעת, על כך שבמפעל הנתבעת אירעו תאונות נוספות, וכן לא נמסר לו על קיומה של הבמה עליה עמדו הפועלים שעבדו על המכונה (להלן: "הבמה").

            לגבי טענת הנתבעת לפיה המכונה היתה מוגנת ב"מגן מרחק", טוען התובע כי היה על הנתבעת להוכיח כי לא ניתן היה להגן על המשתמשים בהגנה אחרת, שכן הגנה זו הינה רק "ברירת מחדל". לדבריו, הדבר לא הוכח על ידה. יתרה מזאת, על פי חוות הדעת של המומחה מטעם התובע, ניתן היה להגן על משתמשי המכונה באמצעים אלטרנטיביים אחרים, שלא נעשה בהם שימוש על ידי הנתבעת.

            התובע טען כי הנתבעת חייבת כלפיו בחובות של מעביד כלפי העובד שלו, וכי חובות אלה כוללות הגנה גם על עובד שאינו זהיר. מבחינה זו, אין גם די באזהרות שהוזהרו התובע וחבורתו, ככל שהיו כאלה.

טיעוני הנתבעת:

5.         מנגד טוענת הנתבעת כי לתובע יש שתי גרסאות סותרות לגבי האופן בו התרחשה התאונה.

            הנתבעת טוענת כי התובע לא הוכיח את תחולתו של הכלל "הדבר מדבר בעדו". לתובע היתה ידיעה מלאה לגבי האופן בו התרחשה התאונה, ואף התנאי השלישי (כי אירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה שהיא נגרמה כתוצאה מרשלנות) אינו מתקיים בענייננו, שכן התובע הכניס ידו במתכוון למכונה, מתוך קנאות דתית.

            כן טוענת הנתבעת כי יסודות העוולה של "הפרת חובה חקוקה" לא הוכחו. החיקוק אינו לטובת התובע, שכן הוא לא היה עובד במפעל של הנתבעת, אלא רק ביקר בו אחת לשנה; הנתבעת לא הפרה את החובה המוטלת עליה - שני המומחים מסכימים כי לא ניתן להפעיל את המכונה ללא לחיצה על דוושת הפעלה. המכונה מוגנת ב"מגן מרחק" כעולה מחוות דעתו של המומחה מר סלים מטעם הנתבעת. הגירסה לפיה היתה במה בקידמת המכונה, וכי התובע עמד עליה - לא נטענה, ומהווה הרחבת חזית. לטענתה של הנתבעת, אף אם היתה הגנה למכונה, התובע היה מנסה בכל זאת לנקות את המכונה, שכן פעל מתוך קנאות דתית.

            הנתבעת טוענת כי גם יסודותיה של עוולת הרשלנות לא הוכחו. אדם סביר לא יכול היה לצפות את התרחשות הנזק. התובע פעל מתוך פנאטיות דתית, ואף לא מסר גירסה סדורה לגבי אופן התרחשות התאונה.